"אשת חיל" הוא שיר הלל לאישה העברייה החותם את ספר משלי. השיר כתוב כאקרוסטיכון אלפביתי, ( אמצעי ספרותי מקובל בשירה המקראית. כל שורה נפתחת באחת מאותיות הא'-ב'), ומתאר את האישה האידאלית.
המנהג הוא לזמר את "אשת חיל" לפני הקידוש בליל שבת, כאשר באופן מטאפורי, השיר פורש כמתייחס לשבת ולשכינה גם יחד שהן "דמויות נקביות". ובהשלכה, מרבים להשתמש בביטוי "אשת חיל" לאישה שהיא אם, רעיה או אשת ציבור פעלתנית.
המנהג חזר בבית הוריי, שהיה בית חילוני עם מעטפת מסורתית, מאז שאני זוכרת את עצמי. מידי ערב שבת בטרם הקידוש, היינו כולנו נושאים עינינו אל אימי, שהשכינה ניבטה מהילתה ואז אבי היה נותן קולו בקריאת "אשת חיל". והשינון השבועי של מילות השיר היפה הזה אשר לא פסק מלהתנגן באוזניי,התקבע בראשי עד כי אני יודעת את כולו בעל פה.
ובכל יום שישי, כל אחד ( או יותר נכון אחת), כבר תכנן בראשו את פרטי הבילוי שלו לסוף השבוע. כל אחת מאיתנו חישבה באיזו תואנה או הסבר תבוא למחרת לאימי להסביר לה מדוע לא שבה הביתה מן הבילוי ונשארה אצל החבר.. אבל יותר ולפני הכל, היה הקידוש. הייתה "אשת חיל". ולפני שהיינו שומעות את השניים בסדר הנכון, לא היה ניתן לדבר על יציאות ובילוי.
ואני, כחילונית, אבל עם זיקה אמיתית ועם אדיקות (ש"אדוקים" רבים בדת רחוקים ממנה..), דווקא אהבתי. אהבתי, כי הדרישה הזו, בלא אומר, של אמא שלי, לא באה מתוך כפייה. היא באה מתוך היותה מודל בפעולה. אני ראיתי כל חיי, הלכה למעשה, מה זו אשת חיל אמיתית.
מה זו אישה שגידלה לתפארתה שישה ילדים. והצליחה, יחד עם אבי, לגדלם ברווחה מנטלית וכלכלית. ( הגם שהיו תקופות לא פשוטות, כלל וכלל לא). מה זו אישה חכמה ומשכילה שביד אחת הניקה וחיתלה וביד שני גמעה כל ספר שנקרה לידה. מה זו אישה, שעזבה בצעירותה מספר מקומות עבודה, שבהם סומנה כהצלחה ונועדה לגדולות ונצורות, אך נאלצה לעזוב בכדי להקפיד במשימת גידול ילדיה. מה זו אישה, שבמלחמת יום כיפור, עת שירת אבי במלחמה, רצה למקלט, כששלוש בנות מקפצות לצידה ועוד שתיים, תינוקות בנות שנה, אחוזות תחת ידיה. מה זו אישה, שאין תמונה, פשוט אין תמונה שלא ניבט ממנה חיוכה הרחב החושף טור שיניים- החיוך המפורסם שלה. וזאת למרות שלא תמיד עמד מאחוריו אושר גואה במושגים המקובלים. אך תמיד עמד מאחוריו אושר פנימי אמיתי על מי שהינה. אישה מכילת עולם, מלאה עוצמות, אהבה, אשת חמלה, שידיה היו ידי קסם. בכל שעשתה. בציורים שלה ובמעשי האומנות האחרים שלה, בבישולים שלה המנחמים כל נפש דואבת, בטיפול המסור שלה בכל נכדיה, שזכו במגע ידיה ובמגע ליבה.
מה זו אישה שיופיה הלך לפניה, חיצוני ופנימי. כל אחד כך יספר.
אני מקבלת באהבה את ההקבלה של האישה לשבת ולשכינה, כי החיים במחיצת אימי למדו אותי מהו מקור כוחה של האישה. והמזמור הזה, אשר מתחיל כבר להתנגן בראשי, רגע לפני שהשבת נוקשת בחלון.. המזמור הזה אשר הושר לאימי מידי שבוע ואנו ממשיכים לזמר לה אותו מידי שישי, המזמור הזה ימשיך להיות כל חיי כתר לראשי, לראשן של אחיותיי ולראשן של כל הנשים באשר הן.
על מצבתה היפה של אימי כתבנו, מתוך "אשת חיל" : "רבות בנות עשו חיל ואת עלית על כלנה".
עלית על כולן אמא. כל חיי אשאף להגיע להגיע לקרסולי חכמתך ויופייך.
ולאלה מביניכן וביניכם המכירים וגם לאלו שלא ממש, הרי לכם "אשת חיל". כמה יפה, ככה אמת.