חשבתם על זה שאין לנו פירוש בעברית ל – happy hour?! תכלס נשמע די מפתה לקבל שעה שמחה ביום. או אפילו פעם בשבוע. בשנים האחרונות יותר מקומות מאמצים את המנהג הזה שאני חייבת להודות שיש בו בהחלט משהו משמח, עם או בלי משקה קליל ביד.
הגענו ל – IBIS בירושלים אחרי יום עבודה ונסיעה לא קצרה, חשבנו להתפנק ולנוח בחדר שהמתין לנו, עד ארוחת הערב, להתאושש מעט מהיום. מה שאין מצב שקורה בשגרה.
אבל מה הפלא שברגע שהודיעו שבשעה 18 יש "שעה שמחה" אז מיד שכחנו מהתכניות שהיו עד כה. אחרי התארגנות קלילה בחדר הנעים וחמים עם טאץ' קסום של עיצוב אורבני חדיש שבהחלט קרא לנו בקול חרישי להישאר בו עוד קצת.
לא וויתרנו! ובדיוק בשעה, התייצבנו בלובי המעוצב להפליא והתיישבנו להתפנק בספות עם סנגריה. הרגשנו ברגע שאנחנו בחו"ל או לפחות במקום מאוד מרוחק מהשגרה הזוללת אנרגיה שלנו.
כאילו אין מחר (או פרצופי סנגריה חמה).
מיד לאחר מכן גילינו שבמרחק הליכה, העיר הקסומה – ירושלים, מחכה רק לנו בזוהרה הלילי. המלון נמצא במרכז העיר מה שאפשר לנו להנות מטיול רגלי במדרחוב שמלא בבתי קפה, חנויות ועוד ובעיקר להנות מאוויר הרים צלול כסנגריה. טוב אולי לא חיכתה רק לנו…העיר שוקקת ומלאת חיים, צלילי נגינה ואנשים שמחים.
ירושלים של זהב
שוטטנו לנו בהנאה כשישן וחדש נפגשים להם במקום אחד,
כיאה לירושלים שאוספת אליה מכל קצוות התרבויות.
שקלתי לשלוח את האיש הלבן להסתפר, אך ברוחות של ירושלים התלתלים שלו התפזרו…
וגם הספר נראה סובל מאותה בעיה
פתאום הגיע הערב וגם קרקורי הקיבה והקיבה הנוספת, זו שמצטרפת אלינו כשאנחנו בחופש.
טוב, לפחות הלכנו קצת ברגל אז יהיו פחות ייסורי מצפון מול הארוחה שמחכה לנו ב"חצר".
טוב יש לי דבר אחד להגיד על "החצר" אולי בשתי מילים : מוטי אוחנה! האיש, הלב והנשמה מאחורי כל פינה ומנה. כשאומרים אוכל עושים באהבה או לא עושים בכלל מדברים עליו! וזה ומורגש החל מרגע הכניסה, הצלילים, האווירה הביתית, החיוכים וממשיך בכל מנה שיותר טובה מקודמתה.
הייתי בהמון מסעדות, אבל לא נתקלתי עדיין בשף שבתפריט מוקיר תודה לכל הספקים שלו שבזכותם הוא שומר על הטריות ואיכות המנות. ריגש אותי והפתיע ממש.
ומרגע זה לא הפסקנו להיות מופתעים מכל מנה, בטעמים המיוחדים, בצילחות המושקע ומוקפד והטעם! אחחח! הטעם! מצרפת לכם טעימות על קצה המזלג… קחו מטפחת לריר או שפשוט תזמינו מקום בהקדם!
שלוש וחצי שעות של עונג ברמת חמישים גוונים של טעם וצבע (לא נסחפתי…נשבעת!), עם האיש הלבן שלי וכמובן בהפסקות בין הגשת המנות, עם מוטי היקר והניצוץ בעיניים כשהוא מספר על המקום המקסים שלו.
נתפסתי על חם ברגע פעולה מתענגת, בשארית כוחותיי ותוקפת את מנת הבאן המטורפת ומכניסה אותה למקום הקטן שעוד נשאר רגע לפני הקינוח…
זהו! שכחתי את הנסיעה! היום הארוך, השבוע העמוס ובכלל שכחתי לאן צריכה לחזור 🙂 רק שהמיטה המפנקת ב IBIS המתינה לנו ללילה עם חלומות אגוזיים ומתוקים.
כשהגענו ללובי כנראה שכבר ממש נראינו חיוורים ורעבים, כי הזכירו לנו שיש ארוחת בוקר מפנקת שאסור לפספס.
נו! ברור זו הארוחה הכי חשובה ביום, בטח כשאתה בחופש (וגם אף אחד לא שם לב שכבר כמעט בוקר ורק סיימנו לאכול).
צדקו! לא כדאי לפספס וכאן התודה לקיבה ספייר שהגיעה והקריבה את עצמה שנוכל לטעום מכל השפע הזה שהיה כאן.
ואי אפשר לקנח ביקורון טעימה בירושלים בלי לבקר בשוק מחנה יהודה שנמצא קרוב כל כך למלון וגם עוד סיבה מעולה לחלץ שרירים ולשרוף את ארוחת הבוקר לפחות, לשרוף את ארוחת הערב אאלץ לרוץ כמה ק"מ טובים וכמובן גם הזדמנות לרכוש מטעמים מפנקים הביתה לבנות.
אז זוכרים איך הכל התחיל בשעה שמחה אחת?! ונגמר בפחות מ- 24 שעות קסומות בירושלים שהשאירו טעם וגם מקום לעוד.
תחנת תדלוק נוספת מדהימה (לתחנת התדלוק הקודמת) לחידוש האנרגיות הנזללות לנו בשגרה.
מרשם לבריאות ואריכות ימים:
קחו לכם שעה שמחה פעם בשבוע
ואם אפשר להאריך את השעה ליממה הרווח יהיה של כל בני המשפחה!