הלב. אותו איבר בלעדיו אין לנו חיים. משאבת דם המניעה הובלת חומרים לכל אברי גופינו שבגין תפקידה הקריטי נוכחת ומשמשת גם בשפת הדיבור ככלי ביטוי שכיח המשקף מנעד מְגֻוָּן ורחב של משמעויות. מלב אבן ללב זהב; מליבו שותת דם לליבו טוב עליו, בלב קל, בלב כבד. פותחת את הלב…
על שולחן העבודה שלי מונחים חלקים מתוך פרוייקט שתחילתו בכאב לב – אלמנטים מתוך תהליך יצירה הנשען על חיבור בין ייצוג צורני של מבנה אנטומי של לב למשמעויות בהן אני מטעינה אותו*. בתהליך העבודה, סביב תרגום הביטוי הרגשי לאובייקט, אני תוהה אודות פרמטרים דוגמת גודל, חומר, צבע, טקסטורה, תנועה, ומה עם צליל?
אנחנו רגילים לשמוע את פעימות הלב וציפצופי הקצב שלו בסוגים שונים של מיכשור רפואי, לקשר את הצלילים להיבטים רפואיים ולחפש פתרונות לשינויי קצב שעלולים לסכן את חיינו. אבל מה קורה כשאנחנו מתרחקים משדה הרפואה אל שדה המוסיקה ומנסים לבחון את מקצבי הלב בכלים אחרים?
ההקשבה ללב והאפשרות לשילוב בין כלים רפואיים לכלי מוסיקה סיקרנו את מורן דובשני – אמנית פרפורמנס שבוחנת את היחסים בין אמן, מרחב פעולה וקהל ששותף לה – והובילו אותה ליצירה העוסקת בנגינת מקצבי הלב. היצירה, "קרדיופון", מבוססת על שילוב בין מכשור רפואי לתיבת נגינה ובנויה כמסע אישי העוצר בשלוש תחנות אליהן מוזמן כל משתתף. המסע מתחיל בבדיקת א.ק.ג., ממשיך בתרגום הפלט של רישום הבדיקה לתווים המחוררים למול עיניו, ומסתיים בהשמעת הצלילים – מנגינת הלב האישית של כל משתתף – דרך תיבת נגינה.
הקריאה הפואטית של הפעולה הרפואית והמשמעויות הפילוסופיות שניתן להטעין לפרוייקט שבו את ליבי והזמנתי את מורן לביקור בית. במטבח, על כוס קפה, היא סיפרה באריכות אודות הדרך שעשתה ואיך צמחה העבודה "קרדיופון". בשבוע הבא, על במת הפצ'ה קוצ'ה ה-20, היא תתמצת את שיחתינו הארוכה ל- 6 דקות ו 40 שניות שיתמקדו בתהליך שהוביל ליצירה, וכדי לא לקלקל לבאי האירוע אגיד רק שבלידת ה"קרדיופון" מעורבים הקיבוץ בו היא גדלה, סבתה – שהיתה דמות רבת משמעות עבורה, החתול השחור והסורר שלה, ואוסף סיטואציות חיים מקריות שהתוו מהלך רעיוני לחיבור בין מכשיר א.ק.ג. לתיבת נגינה.
בשיחה אודות יצירתה מורן מדברת על כך שבאמנות מנסים לגעת בלב של הצופים לעורר רגשות ולפתוח את הלב, אך לדבריה, למול עבודות אחרות שלה – שהן רבות משתתפים, עתירות פרטים, מבוססות על סיפור ומספרות סיפור – בעבודה הזו היא מתמקדת במהלך מזוקק של פעולה טכנית ללא עודפות ובלי מניפולציות. למרות שהדרך בה היא הגיעה ליצירת העבודה מציפה סיפור אישי הנוגע בנימי ליבה, העבודה עצמה לא עוסקת בה אלא בכל אדם שחווה אותה. בדיקת הא.ק.ג מקבעת דקה ספציפית בחיי המשתתף – רגע חד פעמי שחולף – כאשר הפעולה האמנותית שלה מאפשרת למשתתף לחוות ולשמר את הזיכרון כמנגינה שניתן לנגן שוב ושוב כייצוג רגעי של עצמו.
הזיקוק הרעיוני והריחוק שלה לכאורה מהעבודה כדי לפנות מקום לכל אחד מהמשתתפים בא לידי ביטוי גם בעיצוב האלמנטים הטכניים המלווים את המסע (אותם יצר עבורה אביה). את מכונת הא.ק.ג החדשה, בה היא עושה שימוש כיום, היא רכשה אחרי שימוש במכונות ישנות טעונות אופי וסימני זמן שליבן נדם. המכשיר החדש קטן, יעיל, מדוייק, ומתחבר לצימצום הרעיוני של העבודה לכדי מינימאליזם פונקציונאלי; המחורר באמצעותו מנוקבות כרטיסיות הצליל לתיבת הנגינה זוכה לאובייקט שנועד לשרת את המהלכים הטכניים באופן מיטבי – צמוד למשטח עץ קשה עם צבתות המשמשות לחיבור פלט הא.ק.ג. ועם גוף תאורה ממוקד המסייע למבצע פעולת החירור לראות את הפרטים; תיבת הנגינה – קופסא מלביד גלוי בחיבורים גסים – ממשיכה גם היא את הקו העיצובי והחומרי שהופך את מכלול החפצים לסוג של הייקו ויזואלי עוד לפני שדובשני משמשת אותם במהלך הפרפורמאטיבי.
מורן מספרת שבשלבי היצירה העבודה נוסתה והוצגה במגוון מרחבים כאשר למרות ההתנהלות השונה המוכתבת כל פעם מתנאי השטח, ההתרגשות של המשתתפים מההקשבה לנגינת ליבם מלווה את כולם.
מופע הבכורה של ה"קרדיופון" התרחש לאורך מגדל הפעמונים של בניין הימק"א בירושלים (במסגרת כנס הפרפורמנס הבינלאומי של בית הספר לתיאטרון חזותי בירושלים ובליווי אמנותי של רות חוף), שם החל מסעו של כל משתתף בחדר התפילה לשלוש הדתות הנמצא שתי קומות מתחת לפני האדמה – חלל רחמי רגוע בו התבצעה בדיקת הא.ק.ג.
צילום: שירה אבולעפיה
עם פלט הרישום של קצב הלב עלה כל משתתף, לבדו, במדרגות לוליניות אל חלל בו תורגם הרישום הגרפי לכרטיס תווים שניתן לנגן על תיבת נגינה, ומשם הוא המשיך שתי קומות נוספות אל חלל קטן בראש המגדל – חדר מדיטציה – בו נוגנו עבורו צלילי הלב דרך תיבת נגינה.
צילום: שירה אבולעפיה
במהלך העבודה כל משתתף עשה מסע אישי בו הוא נשא את ייצוגי פעימות ליבו מהמרתף ועד אל ראש המגדל, כאשר בסופו של אותו יום הוזמנה נגנית פעמונים לנגן את תווי מנגינות הלב של המשתתפים מפעמוני המגדל ואלה נשמעו ברחבי העיר.
במופע אחר, שהתקיים ב"עזה 13 " (באוצרות של יחזקל לזרוב), הוצגה העבודה על שלביה השונים במרחב עתיר רעשים. שם, כדי לאפשר למשתתפים את ההקשבה לתיבת הנגינה האישית, חיברה דובשני לתיבה התהודה סטטוסקופ דרכו הקשיב כל משתתף לנגינת ליבו – מהלך שסגר מעגל עם נקודת ההתחלה של הפרוייקט בשדה הרפואי ; קהל נוסף שפגש את ה"קרדיופון" היו ילדי גנים שסביב ההקשר האמנותי-חוויתי שמחו להבדק, לנגן ולהקשיב לנגינת ליבם ; נקודת מבט אחרת עלתה בהצגת ה"קרדיופון" במסגרת כנס של אחיות קופת חולים כללית – שם עלו שאלות סביב האפשרויות להפוך את המהלך האמנותי רלוונטי לפעולה בשדה הרפואי.
אצלי בבית דובשני חיברה אותי למכשיר הא.ק.ג., לקחה את פלט המכונה ותרגמה את הרישום הגרפי של קצב הלב שלי לסדרת נקבים על גבי כרטיסיית נגינה. כשהכרטיסיה בידי ביקשתי לנגן בעצמי את מנגינת ליבי.
התחלתי לסובב את הידית בקצב מהיר. דובשני חייכה ואמרה שהיא וצוות המפעילים שפועל איתה נוטים לנגן לאט יותר. עצרתי. התחלתי מהתחלה וסובבתי את הידית לאיטי. פתאום זה נוגע . הזמן הנמשך בין הצלילים, ההפתעה בסאונד המשתנה בגין רישומי המקצב. יש משהו סימבולי בהשתהות כדי להשתאות, בפינוי הזמן כדי להקשיב.
רגע לפני שנפרדנו מורן אמרה שהיא מרגישה לא נוח בכל כך הרבה מילים ודיבורים אודות הפרוייקט – "זה פרוייקט שצריך לחוות, להרגיש ולא לדבר עליו".
.
בפצ'ה קוצ'ה הקרוב (18-19.3), בכל סבב, יוכל אחד המשתתפים לחוות את המהלך של ה"קרדיופון", כאשר לצידה של דובשני (שתדבר אודות הפרוייקט) תשתתף גם רותם גולדנברג, שתפעיל את תחנות ה"קרדיופון" על הבמה.
בנוסף לדובשני יציגו וידברו באירוע: שירן ספיר – "הפתקים של אבא", קסניה סובה – "רוסיה ים תיכונית", רמי טריף – מסורת טכנולוגיה וחדשנות, מיכל הידש – "ברידג'ינג" , דניאלה מרוז – אמניות המסך והגוף, תיאטרון החנות – רדיו פליי, נורלדין מוסא – צילום דוקומנטרי, "היללה" – מוסיקת פולק. אוצרים : ענת ספרן ואיתי מאוטנר.
יהיה מעניין ! (-:
.
לכרטיסים:
http://www.pechakuchatlv.com/%D7%9B%D7%A8%D7%98%D7%99%D7%A1%D7%99%D7%9D/
.
_____________________________________________________________________
*וזו הזדמנות להגיד תודה ענקית לדורי אורין וערן אפלבוים ששועים לגחמותי ונחלצים לעזרתי סביב פרוייקט הלב שלי כל פעם מחדש (-:
