אם היו לי האמצעים הטכנולוגיים או ידע בסיסי בתפעולים כלשהם הייתי מראה לכם איך אני יושבת באמצע הדירה הלא מוכנה שלי, מקלידה מילים על מדפסת מאובקת.
עוד רגע יהיה כאן בית. מאד מקווה ש"רגע" זה שבוע לא יותר כי כולנו על סף טרפת מוחלטת.
ובכל זאת, היום יהיה כאן פוסט. כי יום חמישי היום.
כי הפוסט של יום חמישי שומר על שפיותי. על הרצף שלי. אז אני מדמיינת שאני חוקרת אבק נועזת במשלחת אל מחצבות הענק של ארץ לא נודעת.
שם פועלים מעשנים ללא הרף ומטפטפים מלט וסיד על הרצפות שרק אתמול הניחו בעמל.
ומאי שם, בינות הררי ארגזים וכביסה לא מקופלת, מן המקום האקזוטי הזה אני כותבת מילים אליכם.
מילים של שנה חדשה שבפתח. איחולים:
שתהייה שנה של יציבות. שנה ברורה שרואים בה אופק.
שנה שלא צריכים להתאמץ לקרוא אותה בין השורות.
שנה של קישוט. זאת אומרת: לא של בניית יסודות ושלד, לא של טיוח קירות ולא של סידור דברים בארונות.
הלוואי שהשנה הזו תהייה השנה של תליית התמונות על הקירות. של בחירת האגרטל והזר המתאים לשים בו. שנה של אהילים ופסל קטן.
כזו שנה, שנה של קישוטים. של קציר.
שתהייה שנה של מגע. של הקשבה. של נשימה. של מים זורמים בנחת.
שנה שיהיה בה זמן לחבק לפגוש אנשים יקרים ולדבר.
שנה שנאחל לעצמינו שחבר שלא ראינו שנים יתקשר פתאום וזה ישמח אותנו באמת. אראלה לא חברה שלנו, זה לא נחשב איחול….
שיהיה בה זמן לקרוא ולבשל. לכתוב ליצור וגם לנוח.
שנה "קטנה" לא מהפכנית. פשוטה. שקטה. משפחתית.
בלי גילויים גדולים בלי דרמות. קטנה. רכה. ביתית.
שנה בה שפעת תהייה הדאגה הכי גדולה. ונורה שרופה תהייה המטרד.
שנה של מידה ומינון. ואיזון.
ובבקשה, שנה שפחות יהיו בה רשע ושנאת חינם. ורדיפה ולהג.
שנה שבה מבחירה נהיה חכמים יותר וטובים יותר. נדיבים יותר וערים כלפי עצמינו וכלפי זרים.
שנה טובה. כזאת.
ממני אליכם מהלב.