הפעם, פוסט קצת רגשי (אולי מרגש) על הצד העמוק יותר של אופנה ומעבר לסטיילינג
אני כבר ממש לא "פרגית", הגוף שלי רחוק מאד מלהיות מושלם, אני לא הדבר הכי יפה שראית ובכל זאת כשאני נכנסת למקום מסויים קשה להתעלם ממני, בבנק מנהל הסניף שואל אותי אם יש משהו שהוא יכול לעזור לי, אנשים זוכרים אותי גם אם עבר הרבה מאד זמן, בחורות ברחוב עוצרות אותי ושואלות היכן משיגים את השמלה/חצאית/חולצה כמו שלי (הדברים לא נכתבים מתוך רצון להשוויץ, או כי אני יהירה, ההפך הוא הנכון). מה זה הדבר הזה שגורם לאחרים לתהות מי זאת הבחורה הזאת? שמעורר אצלהם סקרנות? שגורם לאנשים לרצות לדעת יותר אודותי? איך אני מצליחה ליצור נוכחות? לדבר הזה קוראים לזה סגנון.
"סגנון? מה זה בדיוק סגנון? איך יוצרים אותו? יש חוברת הדרכה, מנואל, משהו? ואם לי אין סגנון, אפשר להמציא אחד?" אלו אולי השאלות שעולות אצלך כשאת קוראת שורות אלו.
קודם כל אני רוצה להרגיע, לכל אחת יש סגנון, מעצם היותך בן אדם ואינדיבידואל יש לך – ואז תשאלי "אוקי, יש לי סגנון, אבל איך זה שאני לא יודעת מהו? לשם כך אני רוצה לספר אגדה שאומרת כך: כששאלו את מיכאלנג'לו איך הוא פיסל את יצירת המופת שלו "דוד" הוא אמר שדוד היה כבר בתוך גוש השיש, כל מה שהוא היה צריך לעשות זה להוציא את השאריות המיותרות ודוד התגלה במלוא הדרו. כך זה אצלך – הסגנון כבר בפנים, טבוע בתוכך, כל מה שאת צריכה לעשות זה להוציא (ולהעיף) את המיותר: כל הפחדים והחששות, הבורות, חוסר הקבלה ואז הוא יתגלה במלוא הדרו, הסגנון שלך.
ועכשיו תגידי "אוקי, סיפור נחמד, אבל למה את מתכוונת? מה זה הדברים שאני צריכה להוציא ואיך אני מגלה מה הסגנון שלי?
אז זה הולך ככה: על מנת לגלות את הסגנון שלך ולפתח אותו, יש שלושה שלבים:
1. לקבל: זה – זה זה
אני נתקלת בזה אין ספור פעמים עם הנשים שאני עובדת איתן, הקושי לקבל את הגוף בדיוק איך שהוא AS IA וזה כולל את הבטן שקצת משתפלת, הישבן הנפול, הצלוליטיס, הזרועות המדלדלות, לקבל בדיוק עכשיו, לא לפני איך שהיה ולא איך שיהיה 5 קילו פחות. וכשאני מתכוונת לקבלה אני מתכוונת באמת להפנים שמה שיש לי, זה, זה בדיוק זה, זה מה שיש לי ואין שום דבר אחר מלבד זה. למה זה כל כך חשוב – כי כל עוד לא תקבלי את גופך ממש ברגע זה – לעולם לא תוכלי ליצור ולפתח סגנון ומעבר לזה, את תהיי,במה שאני קוראת, "מעגל זדוני" – לא מקבלת את הגוף שלך – לא בא לך להלביש אותו – מנסה להסתתר מאחורי הבגדים ולובשת בגדים לא מחמיאים – מרגישה רע עם עצמך וגופך – לא מקבלת את הגוף שלך.
כאשר את מכירה בחלקים הפחות מושלמים שלך, משהו מופלא מתחולל – את מתחילה להבחין בחיובי, הדברים הנפלאים בך שלא הבחת בהם.
איך תדעי שאת לא מקבלת את הגוף שלך – קשה לך (ולעיתים בלתי אפשרי) להסתכל על עצמך בראי כשאת עירומה, את שונאת להתלבש, שונאת לעשות קניות, בארון יש לך הרבה בגדים מלפני שנים שהיית צעירה/רזה/חתיכה יותר וגם הרבה שחור ובגדים גדולים
איך תדעי שאת מקבלת את הגוף שלך – תהיי מסוגלת להסתכל על עצמך ערומה בראי וגם למצוא דברים חיוביים ולאהוב את מה שאת רואה. תרצי להתלבש יפה, תרצי לקנות בגדים יפים שיחמיאו, תרגישי הרבה יותר טוב עם עצמך.
@ היופי שבחוסר שלמות
היפנים הם אלופי האסטתיקה (תחשבי איזה אוכל יפה וצבעוני זה סושי) ואחת מתפיסות האסטתיקה המדהימות שלהם נקראת וואבי סאבי – היופי שבחוסר שלמות. קחי למשל על ברברה סטרסיינד ואף שלה, שלפי מודלי היופי הוא עלול להחשב כמכוער וכמה שהוא בעצם יפה ומיוחד וכל כך מאפיין אותה. ביננו, אף אחת לא מושלמת (לפי הוואבי סאבי אין שום דבר בעולם אינו מושלם) ויש בזה כל כך הרבה יופי, יחודיות ועניין (העולם היה כל כך משעמם אם הכל היה מושלם), אני לגמרי מתחברת לגישה הזאת.
@ יש "אתגר" – אין "בעיה"
כשאני כותבת כאן וכאשר אני עובדת עם הלקוחות שלי, ובעל מקרה כשאני רוצה להתייחס לבטן גדולה, אגן רחב וכו אני תמיד משתמשת במילה "מאתגר", (אתגר במשמעות חיובית), ולעולם לא ב"בעייתי",(בעייה במשמעות שלילית). הרי הכל אצלנו מתחיל בראש וגם הטרמינולוגיה חשובה, ואם נתייחס לבטן גדולה כמאתגרת ולא בעייתית, במשמעות חיובית ולא שלילית, יהיה לנו יותר קל להתלבש והחיים שלנו יהיו יותר נעימים.
2. לדעת – להכיר את היתרונות והאתגרים של גופך
אחרי שקיבלת את גופך AS IS, השלב הבא הוא לדעת מה המבנה שלו, לדעת מה היתרונות ומה האזורים הפחות מושלמים והיותר מאתגרים (בלי שיפוטים ורשעות עצמית כמובן, ובמשמעות חיובית כבר אמרתי) כשהאסטרטגיה בסטיילינג היא תמיד להבליט יתרונות ולטשטש אזורים מאתגרים.
כשאת לובשת בגדים מחמיאים את נראית טוב יותר, ופתאום מתחילה להרגיש טוב עם עצמך וגופך ואת התחושות השליליות מחליפות תחושות חיוביות וטובות. כשהבגדים מחמיאים, יותר כיף וקל להתלבש, המראה שלך משתנה, והתפיסה שלך את עצמך משתנה. ואז
איך יודעים מה מחמיא? או שקוראים על כך (אם תדפדפי אחורה בבלוג שלי, תמצאי הרבה מאד מידע) או פונים לסטייליסטית.
3.להתחבר
כשאת חיה בשלום עם עצמך וגופך, מכירה אותו ויודעת מה מחמיא לך, את יכולה לפתח את הסגנון שלך. ומה זה סגנון? סגנון זה דרך ביטוי, זה הדרך בה את מבטא ומדברת את עצמך דרך הבגדים בעולם (ואם את חושבת שהבגדים שלך לא מבטאים ומשדרים כלום ומה אני מקשקשת ומה זה בכלל חשוב – הגיע הזמן לעזוב את לה לה לנד) זה להתחבר לעצמך לגמרי, לדברים הכי נפלאים שבך ולתת לבגדים גם להגיד את זה לכל העולם. כאשר יש חיבור בין מי שאת לבין מה שאת משדרת – קורה דבר מופלא, את מתמלאת ביטחון, נראית נפלא והכי חשוב מרגישה נפלא.
סגנון זה ביטחון עצמי, זה הערכה כלפי עצמך, זה אהבה לעצמך ולגופך.
סגנון זה להתלבש קודם כל עבור עצמך, לחגוג את היופי שלך ושל הגוף שלך, על השלמות והחוסר שלמות שבו.
סגון בא מתוך זה שאת יודעת מי את ומה את רוצה להיות בעולם, הוא לעולם לא יבוא מתוך רצון להיות משהי אחרת עם גוף אחר.
כשאת תחשבי שאת הכי יפה – תתנהגי ותתלבשי כך – כולם יחשבו כך. זה יופי שנטען מבפנים ומוקרן החוצה.
זה הסגנון עליו דיברו שאנל דיור וחבריהם, על החיבור העמוק הזה בינך לבין הבגדים, בין הפנים לבחוץ, לכן סגנון הוא נצחי, לא עולה כסף ולא מתיישן. (עם השנים הוא בהחלטיכול להשתנות, הוא משתנה איתך ותמיד נשאר הביטוי העצמי שלך)
מה הסגנון שלך?
חשבי מה המסר שאת רוצה להעביר לעולם?
מה חשוב לך שאחרים ידעו עליך ללא מילים? והכוונה כמובן לדברים והתכונות הנפלאות שלך.
איזה בן אדם את? עליז? צבעוני? אוהבת סיכונים? קליל? יצירתי? או אולי יותר רציני ומיושב?
וכשאת מתלבשת, תמיד תבטאי את עצמך, תכניסי משהו, אפילו קטן, שהוא רק שלך, כי ככה בא לך, כי את זה הכי טוב.
החיבור לעצמך, לגופך, לאופי ולתכונות הטובות שלךהוא הצעד הראשון, הבלתי נמנע והחשוב בפיתוח סגנון אישי משלך.
♥♥♥♥♥♥♥♥
דניאל לוזון, סטייליסטית
ובשורה משמחת –
* אם סטיילינג מעניין אותך ואת רוצה לדעת עוד על סגנון, התאמת בגדים ואיך להראות והלרגיש הכי נפלא? אני פותחת קורס סטיילינג נוסף בפתח תקווה בתחילת פברואר, פרטים נוספים אצלי 🙂
* רוצה קבל עוד המלצות, טיפים ועדכונים על פעילויות שונות שאני עושה- לחצי כאן להצטרפות לרשימה שלי
הצטרפי אלי בפייסבוק (לייק יתקבל בברכה :->)