בגיל 13 ראיתי בפעם הראשונה תצוגת בוגרים של שנקר

לפני בדיוק 40 שנה

מאז ראיתי לפחות עשרים, אבל כזו לא ראיתי!
מרהיבה כזו
מרגשת כזו

מתחילת התצוגה, ודקות ארוכות לאורך הערב, ישבתי לי שם,
במקום שלי, בגוש ב' שורה ראשונה
והתרגשתי.
התרגשתי מכל היופי הזה, מהכישרון, מהיכולות
להעביר רעיון, או זיכרון, או מחשבה
לידי גופים תלת-ממדיים, שנלבשים על גוף אנושי
ונקראים בגדים

למראה היופי הזה לא הטרידו אותי שאלות של פרקטיות
של לבישות, של יכולת תנועה
לא הפריעו לי הפריטים והמערכות ה'לא מחמיאים'
ונהניתי בגדול (כן, תרתי משמע) לראות את האובר-אובר-אוברסייז
בחלק מהקולקציות

מה שכן, היה מאד קשה לבחור על אילו קולקציות לכתוב
על היפות? על הצבעוניות?
על המשעשעות שהעלו בי חיוך?
על אלו שגרמו לי תחושת חנק בגרון?

.

* * *

.

עמיר מארק יצר קמעות מזל Lucky Charms כסגולה לחיים ארוכים

בקולקציה מלאת צבע, הומור ומשחקי פרופורציות

שמבוססת מחד על חגורת הציפה המתנפחת שנשא על גופו בכל עת, כלוחם סטי"ל

ומאידך על קמעות ששימשו את יורדי הים המסורתיים של אלסקה.

חגורות הציפה שימשו לו כאמצעי לפיתוח טכניקה שמתאימה את מידת הבגד ללובש.ת

לפחות בתחושה על הגוף…

.

*

.

שרון ולרי מושי חוקרת את תהליך העבודה על עיצובו ויצירתו של בגד, צעד אחר צעד

אותו היא מבטאת באמצעות דפוסים גדולים, צבעוניים ומלאי חיים

על גבי בד ניאופרן, כזה שסוג מסויים שלו משמש לבגדי צלילה

וסוג אחר משמש בתעשיית ההלבשה התחתונה

.

*

.

אילן פלג יוצרת את קולקציית הגמר שלה מ'החיה האורבנית הנפוצה ביותר' – השקית

הפריטים בקולקציה שלה, גזור ושמור, עשויים מחומרים קיימים, ברובם פסולת,

שלהם היא נותנת חיים חדשים

שלעתים אף מרמזים, בצבעוניות ובהומור, על מקורם השקיתי

.

*

.

שחר אבנט פתחה את התצוגה, בקולקציה שמבוססת על הנשים בחייה,

אלו שהטביעו בה את חותמן: אמא, סבתובת, אחיות.

בקילומטרים של בדים, אבנים וחוטי רקמה היא יוצרת אוסף של שמלות עצומות,

שמתארות תהליך חשיבה ויצירה

והן מעין אלבום תמונות גרוטסקי של הזכרונות שלה

.

*

.

בילבוי הוא שמה של קולקציית חורף לבישה, בצבעוניות יפהפיה ומאוזנת היטב

שיצרה קורל סימנוביץ, בהתבסס על דמותה האסרטיבית והמורדת במוסכמות

של האחת והיחידה – בילבי גרב ברך.

היא מציגה פריטים אנדרוגניים, בפרופורציות יוצאות דופן

ובטכנולוגיה שניתנת לייצור כמעט מייד

.

*

.

מתן גליק יוצא לבדוק את סממני הקולוניאליזם הבריטי בעולם החדש, ובגלובליזציה בת ימינו

"בקולקציית גברים 'רחוק מקרוב' שמתארת "אחווה" של שבט מגינאה החדשה בשם "גורוקה",

תוך התייחסות להשתלבותו בפנימיית בנים באנגליה".

הוא משלב פריטי קולג' עם מוטיבים וצבעוניות מהיבש האחרת,

התוצאה: שלמות, בקולקציית בגדי גברים, שמתייחסת לגוף הגברי ולהעדפות גבריות

בלי להתחנף לקונבנציות אופנה נשיות

.

*

.

ניל ברוש יוצאת לחקור את הדואליות שבחיים שלנו בארץ הזאת

כאן! ולמה?

ארץ שחיה על חרבה ומטוסיה, ומשתדלת לשמור על חיוניות ואף חגיגיות לעתים

היא מתארת תצלום ישן שבו סבתה, בשמלת ערב, ממתינה לסבה הטייס

שחוזר מהשבי המצרי, לאחר מלחמת ההתשה.

הקולקציה – תוצר של הדואליות הזו – היא אוסף יפהפה של שמלות ערב מתנופפות,

שמצוותות עם חלקים עליונים שמוצאם במדי הצבא.

דפוסים צבאיים מופיעים גם על בדי השמלות הקלילות

.

*

.

דיה דודובסקי שואבת השראה ממחול בן זמננו, ומשאלות של קלילות, משקל ושליטה בגוף

בקולקציה שכולה נפחיות, בהדפסים 'כבדים' וחורפיים, על בדי ניילון קלילים

שיוצרים מעין עננים סביב ללובשת, 'בין שמים לארץ'

.

*

.

"יום יבוא ותהיה בנמצא הנערה והאישה ששמה לא ישתמע עוד

כניגוד לתכונה הגברית אלא כדבר עצמו,

דבר שאינו מעלה מחשבות על השלמה או על גבול,

כי אם אך ורק על החיים והוויה – האדם הנשי."

כן מצטטת קיאן פרנפורט (כן, הבת של… ומעצבת מאד מוכשרת בזכות עצמה)

מתוך 'מכתבים אל משורר צעיר', מאת ריינר מריה רילקה.

הקולקציה שלה 'האדם הנשי' מסכמת חיפוש אחר הזהות הזאת, הנשית,

שמנוגדת וגם אינה מנוגדת ליישות הגברית, ומפרקת חליפות גבריות ומחוכי נשים

לכדי ישויות נשיות חדשות

.

*

.

שירן אפרתי מבכה את מותה של 'אופליה', אהובתו של המלט השקספירי

ואת דמותה האפלה,

בחמישיית מערכות לערב, בצבעים חורפיים אפלים, ובעיצוב שובה/שובר לב

ברקמה ואבני סוורובסקי שמוסיפות עומק מלכותי

ומדמות את בגדיה של אופליה שנפרשו על פני מימי הנחל שבו שמה קץ לחייה

ואת צמחיית המים הסבוכה שבה היא נכלאה.

.

*

.

ניב קרן עושה דה-קונסטרוקציה של החליפה הגברית המחוייטת

ושל מעיל האופנוענים,

מוסיף להם חבלים ונוצות, תרמילי רובה ופרוות (סינטטיות, כך אני מקווה)

ומרכיב אותם מחדש לכדי בגדי נשים מחוייטים לעילא.

'דיסטופיה' הוא מכנה את הקולקציה שלו, ומעמת מאבקי כוח ופוליטיקה של ג'נדר

עם מציאות אופנתית יפהפייה

.

*

.

"האם בעתיד יהיה למעצב האופנה החופש לחשב מחדש את הגוף של הלקוחה ולשנות אותו?

האם תפישת האיברים תהיה אופנתית ויעשה בהם שימוש כבאקססוריז?"

השאלות האלה מעסיקות את שני גבאי

בקולקציה 'גוף אופנתי' – קולקציה לבנה, נקיה ומבהיקה כמו מעיל מעבדה

שמשלבת גזרות פשוטות יחסית, עם רקמות ואבני סוורובסקי

שמדמות אברי גוף

.

*

.

אלינה ינובר חפרה עמוק אל תוך התודעה האפלה שלה

בהשראת לילות החורף שנמשכים יממות על גבי יממות: הלילה הארקטי.

היא יוצרת דמויות מסועפות קרניים –

ספק נשים, ספק בעלי חיים דמיוניים ומצמררים.

דמויות בלי זרועות. דמויות בלי פנים. ויופי עמוק

.

*

.

שיחת פייסבוק עם העורכת שלי החזירה אותי לנושאים המעשיים של עולם ההלבשה,

לאחריות שחייבים בה מעצבי הבגדים, שיוצרים את מה שכולנו נלבש.

היא הפנתה אותי לפרקטיות, להתייחסות אל גוף הלובשת, ואל המחמיא לו.

הפנתה זרקור לעובדה שבחלק משמעותי של הקולקציות נכחו פריטים

שמגבילים משמעותית את התנועה, ולא מאפשרים פעולה של זרועות וידיים,

ובשתיים אף כוסו פניהן של הדוגמניות במסכות שמסתירות את פניהן.

חופש, זהות ודימוי-גוף נשי הם נושאים חשובים וכבדי משקל,

שמעסיקים אותי מאד ביומיום.

מולם אני שוקלת את החוויה שלי, כצופה בתצוגה הזאת.

החוויה שלי היתה של התפעלות והתרגשות

מול הפגנת יכולות יוצאות מהכלל, של מרבית הבוגרים.

הזדמנות כזו להפגין יכולות ויצירתיות לא תהיה למעצבים האלה עוד לעולם.

.

* * *

.

את עבודותיהם של כל הבוגרים אפשר למצוא באתר המחלקה

כל התצלומים: יח"צ
תצלומי סטודיו: רון קדמי
תצלומי מסלול: רפי דלויה