.
אני אוהבת לראות אנשים בעבודתם. אני מתענגת על תנועות הידיים שלהם, על חלל-העבודה שמכיל חומרי-גלם ועבודות מותחלות, ושמעיד כאלף עדים על המתרחש בו
כשדובר בפגישה עם הכובענית (השפויה) יעל כהן, בעלת מותג הכובעים Justine, ביקשתי לבקר אצלה בסטודיו הביתי. רציתי לראות איפה עובדת אשה יוצרת, שכמו רבות מאתנו, משלבת בלו"ז היומי שלה יצירה ומנהלה, וגם בית, וילדים
היא קבלה אותי בשמחה בעליית הגג הקטנה והנעימה שלה, כשהיא עטויה בסינר-עבודה רחב. ישבנו מול קרש גיהוץ (בעצם שלושה), קומקום-חשמלי ליצירת קיטור חזק ועוד מגהץ קיטור ומספר מגהצי אדים 'רגילים', ומכונת תפירה, כמובן; בין מדפי חמרי גלם, למדף עמוס אימומי כובעים, ובאוירה יוצרת
.

מכונת תפירה — | כובענות – קונצ'רטו למגהץ-קיטור ומכונת-תפירה |

.
יעל כהן למדה אמנות ועיצוב במכון הטכנולוגי בחולון. תואר שני עשתה בקולנוע ותסריטאות

לפני שנים אחדות הרגישה שהיא רוצה להחיות בישראל את נושא הכובענות. להחזיר את הכובעים לרחוב הראשי באופנה הישראלית
אודה: בפעם הראשונה שקראתי את המוטו הזה שלה, חשבתי ביני לביני 'שיהיה לה בהצלחה עם זה', בשוק כלכך קטן
הרי הכובע, כך אומרת כהן עצמה, הוא פריט האופנה האחרון שאשה תקנה, אחרי בגדים, והלבשה תחתונה, ונעלים-תיקים-תכשיטים-צעיפים
אבל בעצם, למה לא? בארץ ברוכה כלכך בימי שמש, אכן היה לכהן קיץ מוצלח במיוחד, שהיה גם עונתה החמשית של Justine

קשה ללמוד כובענות בישראל. אם נגגל את הנושא היום, נמצא שהאדם היחיד בארץ שמלמד כובענות היא יעל כהן עצמה
כשרצתה היא ללמוד את המקצוע, בצורתו המסורתית, פנתה אל סופיה באך, שהיתה בעלת הסטודיו לכובענות המוביל בתל-אביב – ובארץ בכלל – מאז שנות ה-40 וה-50 של המאה ה-20, ודגלה בדלות החומר, ובמיחזור כובעים ובגדים קיימים שישמשו כחומר גלם
היא למדה הקשרים היסטוריים של מקצוע הכובענות, ורכשה טכניקות של עבודה עם חמרי הגלם, טכניקות ריכוך ומתיחה של ה'גלמים' על גבי האימומים, להקניית הצורה הרצויה, תפירה וגימורים, קישוט ושינויי צורה. היא התלמדה גם, באופן פרטי, אצל כובענית ידועה בלונדון, אצלה רכשה מספר טכניקות עבודה בסיסיות.
ואז, בשנת 2012 יצאה לדרכה העצמאית
.
.

קולקציית חורף 2015 מתאפיינת בקווי גיאומטריים בהשראה קלאסית, עם דיטיילים שהופכים אותם עדכניים ורלוונטיים
בישראל אין להשיג חמרי גלם לכובענות, ואת החומרים שלה היא מזמינה בעיקר מאנגליה ובלגיה. הלבד על סוגיו השונים, העשוי צמר כבשים טבעי בלבד – החומר היחיד המאפשר את הגמישות הנדרשת לעיצוב הכובע – כולל לבד בעל טקסטורות קטיפתיות, מגיע בצורה בסיסית, כמו מין כובע-קלימרו (מי זוכר?). אימומים רכשה מהכובען גיל בכר, שעזב את הארץ לאירופה לפני שנים אחדות (ושהיה לי המזל ללמוד אצלו קורס בכובענות, במהלך לימודי עיצוב אופנה ב'שנקר', בשנות ה-80). אימומים נוספים היא מוצאת בשוקי פשפשים בארץ ובעולם, וגם מצאה נגר-אומן מקומי שמוכן להכין עבורה אימומים לפי צרכיה.
.

.
מתיחת הלבד על גבי האימומים נעשית בעזרת קיטור חזק (חום ולחות), המרכך את החומר והופך אותו גמיש וניתן לעיבוד. אחרי כ-24 שעות שהלבד מתקרר ומתייצב על האימום, ניתן לחלץ אותו ולעבד את השוליים, לעצב ולשנות באמצעות גזירה ותפירה.
בעודו חם ולח ניתן לפסל בלבד גם באמצעות הידיים, ולקבע את הקפלונים אל האימום באמצעות סיכות. את סימני הסיכות ניתן לטשטש מאוחר יותר, שוב באמצעות קיטור.
חומר נוסף ומעניין שהיא מציגה בפניי הוא Sinamay, מעין רשת ארוגה עשויה חומר צמחי גמיש, ממנו ניתך ליצור כובעי קוקטייל עדינים

כהן מתגאה בעובדה שהיצירה שלה היא עבודת כפיים, ולא ייצור סדרתי. כל עיצוב הוא תוצר של חשיבה צורנית, מתוך הקשרים תרבותיים ומגדריים
עוד היא מציינת שטכניקות של כובענות מתחילות למצוא את מקומן אף בעולם הצורפות
.

.
אז ממה מתפרנסת כובענית-אמנית בישראל?
את הכובעים היא מוכרת בחנותה המקוונת, www.justinehats.com, וב-etsy (יש לה לקוחות בכל העולם, ועד אוסטרליה מגיעים הכובעים שלה), וכן בחנויות 'קום-איל-פו' ו'רזילי'
מספר חנויות מתמחות באנגליה, הונג-קונג ואוסטרליה מוכרות את יצירותיה דרך קבע

כמו כן היא מלמדת בחוג לצורפות ואופנה ב'בצלאל', בבית ספר 'הגילדה' ביפו, ואצלה בסטודיו, בקבוצות של 4-6 משתתפים:
סדנת עיצוב ב- לבד, בת שתי פגישות, בעלות 650 ₪
סדנת כובעי קוקטייל, במפגש אחד בן כ- 4-5 שעות, במחיר 550 ₪
*מחירי הסדנאות כוללים גם חומרים
.

.
הסטודיו עדיין לא מפרנס אותה, אבל היא מצליחה להגיע לאיזון
כמו כל בעלת עסק קטן בישראל – מופע של אשה אחת – היא נאלצת לג'גל בין היצירה לייצור, לטפס מעל מכשלות ביורוקרטיות, וללכת לבנק ולדואר
וכמו עוסקת עצמאית שהיא גם אמא, היא משלבת את כל אלה עם טיפוח בית יפה ונעים, ויצירת נוכחות עבור ילדיה כשהם חוזרים מיום לימודים