החיים עצמם-פאביו וולו

.מה שחשוב הוא הדבר הבא,ואם אתה מוכן לקראתו.{קית ריצ'רדס}
אז זהו ,גם אם אתה מוכן בראש הכל אחרת כשהדברים.החיים עצמם קורים.

הספר החדש של הסופר האיטלקי פאביו וולו שואב.מנקודת מבט של גבר על אהבה שמשנה צורה,המשבר שקורה לו עם עצמו ועם סופיה זוגתו אהובתו עם לידת הילד הראשון.הבן ליאו שמטלטל את הקסם
מנער את החיים .ההתמודדות עם ההתפכחות.מה קורה ל א ח ר ההתאהבות,האחריות הזוגית,התשוקות של כל אחד בנפרד וכיצד תופרים ומאחדים את מה שאנו מבינים כמשפחה.חברות אמת
"אין דבר מסוכן יותר לזוג מאושר מאשר ילד.
ילד הוא לא דבק,אלא נפץ שיכול להעיף רחוק,לשני קצוות החדר.צריך לרצות בכל מאודנו להיות יחד,צריך להיות מוכנים להיאבק על הקרבה,כדי שנוכל להושיט יד ולגלות את ידו של האחר
ללא הרצון,ללא התשוקה להיות יחד,ילדים יכולים להיות תירוץ מושלם לעזוב…"
ככה מתחיל הספר .גבר פוגש אשה.מרגיש שזהו זה.זאת האשה שלו ואתה היה רוצה לצלול לשארית חייו.לפעמים זה ככה קורה מיד.הידיעה הפנימית הזאת שאינה מעוגנת בזמן,סיבה,הבנה.ככה זה וזה כל הקסם
"משהו בה כבר נמצא בתוכי עוד ל פ נ י שפגשתי אותה..
עולה בי געגוע כשאני כותבת את זה…הזיכרון של ההתחלה צרוב טוב טוב בגוף.בלב
ניקולה פגש את סופיה.היא עזבה את ביתה למענו.עבודתה בבולוניה.חייה והלכה אחרי אהובה להתגורר עימו במילאנו.
עליית הגג,ביתם .חלקת אלוהים הקטנה מלאת גוף,אהבה,יחד עד שהכל מקבל תפנית וההבנה שלא רק להמשיך לאהוב אלא להסתדר כזוג זה הסוד במערכת יחסים
יום אחד היא מגלה שהיא בהריון.האושר עומד לפקוע את הלב,הגוף האהוב משתנה ועוד יותר הופך אהוב גם כשמזיע,החשק העז ליחד רק גובר
מבשלים,מקשקשים,מטיילים,מתעלסים,טועמים,הסתו,האביב,החרף,הקיץ
אבל משהו קרה
ילד נולד.ליאו.לאחר התנועה הערה של ביקורים לאחר הלידה.משפחות.חברים.הזמן נרגע.התינוק כדרכם של תינוקות ישן,אוכל,חיתול,יניקה,יבבה
הימים הראשונים.האהבה שעומדת להתפוצץ מרוב אושר
סופיה מניקה.היא בבית .מותשת.ניקולה יוצא לעבודה.חוזר,מטפל בבית.מבשל.מכבס
שניהם מאוהבים.מאושרים.מסניפים את ריח התינוק.מהופנטים
משמרים רגעי יחד,חופש כשהילד ישן.כוס קפה בשקט.מתנות קטנות.כמה אני זוכרת את הענג הפשוט הזה…מי חשב להעריך אותו לפני בואו של ילד לעולם
 
 
כן ככה זה בהתחלה…
די מהר המצב השתנה.היופי,הרכות ,העדינות דעכו והימים מעורבלים בלילות,גלגל אינסופי של פעולות,הכל תמיד אותו דבר
ניקולה יוצא לעבודה,סופיה נותרת מותשת .בודדה על הספה.חוסר בשעות שינה,בילבול,יבבות בלתי פוסקת והאהבה?
כמו שני זרים.העייפות הזאת,המחשבות.התחושה של ניקולה שהוא מיותר.סופיה וליאו מחד והוא מאידך
משהו נעדר.יש זוגות שלידת ילד הוא הרגע הכי מחבר,מתפקעים מאושר ואחדות.
כאן קרה אחרת
ליאו ערער את ניקולה וסופיה ואתה לא יכול שלא ללכת שבי אחרי התאורים בשפה כה קולחת ,נוגעת ומעוררת הזדהות
המרחק הזה שגדל,חסר החשק לסקס.מרוב עייפות הנחירות גוברות וניקולה מוגלה לספה בסלון…מרגיש בחוץ
 
 
אני זוכרת ערב אחד של שעת בין ערביים אפורה.החשך הגיע מוקדם .על סף החרף.ריח חמוץ של חלב.כתם גזר על שמלת בית סמרטוטית
רגעים שנצרבים.לילות לבנים.מישהו תלוי בך.ההרגשה שאיאפשר לנשום
הדמעות שיורדות לבד בשבילי הלחיים
הרוח מיללת ומנענעת את הפעמון .הבכי נדם.בני אהובי סוף סוף נרדם.מתוך שינה מחייך.הרגע הזה לקפה בחלב.לשקט.הצורך לנוח.להניח ראש בשקע חם של זרוע מחבקת ולישוןןןן
הפנים שלי מעוכות לתוך החלון הקריר.אני מביטה בעיניים כלות בחלונות הבתים השכנים,מדמיינת מה קורה בחיים שם ממול.בוהה.חולמת על מקלחת חמה ארוכההה
לחיות לרגע חיים של אחרים…היום כשהקן מתרוקן אני מתגעגעת כלכך לריח ההוא של חלב ותינוק שרק רוצה לינוק ולהתרכל בתוכי.צמוד
החיבוק הזה של גוף בתוך גוף בתוך גוף ואין שני לו.לרגע הזה.לחום הלב
ניקולה וסופיה עוברים תהפוכות.לא אכנס לכל השתלשלות הדברים.השפה קולחת והנושא מוכר ונוגע לכולנו.מי יותר מי פחות
הם מתגברים על המהמורות שבדרך והכנופיה הקטנה שלהם מנצחת
 
"מאז שסופיה נכנסה לחיי,הדברים החשובים החלו לקרות
האהבה שכולם סיפרו לי עליה השתלטתה כליל על חיי,ואני הבנתי שהיא הסם החזק והטהור ביותר בעולם
מה שליאו הביא לחיי הוא גדול ועמוק כל כך שאני שואל את עצמי אם הייתה בכלל משמעות לחיים לפניו….
 
 
ענג של ספר.הכנות.החשיפה.השפה הקולחת.הנושא.
קריאה מהנה וסוחפת.בלעתיו ביום אחד
"החיים עצמם"-פאביו וולו
מחבר רבי המכר-אור בוקר ראשון והזמן שאבד לי בהוצאת כנרת זמורה ביתן
אל תחמיצו…יופי של מתנה לפסח