מאנדי וורהול ועד היום-מוזיאון חיפה לאמנות וחג החגים-ענג

קבוצת תערוכות חדשה במוזיאון חיפה-התרבות,הצבע,הגוף.מ"אנדי וורהול"ועד היום.

 
פופ ארט ואופ ארט במוזיאון חיפה לאמנות
התערוכות קשורות לנושא אחד אך כל אחת עומדת בפני עצמה.הטכנולוגיה והתרבות והשפעתן על האמנות.-דרך האופ ארט {תערוכה אופטית}והפופ ארט משנות ה50 ועד היום באמנות הישראלית העכשווית
במרכז ענינו של אשכול התערוכות הנוכחי המוצג במוזיאון חיפה-באופן מרהיב ומושך ,עומד הדיון בין "אני רוצה להיות מכונה" טען אנדי וורהול וכך ציין את אובדן האותנטיות והמבע הרגשי של האמן.לעמתו הצייר פרנק סטלה אמר:"הצבע מהקופסה-יש טוב מזה"?
המודרניזם עשה שימוש בצבע מתוך רצון לשחרר את אמצעי ההבעה האמנותיים,העידן הטכנולוגי הפך את הצבע למוצר מסחרי המוני ואחיד.
החוויה האנושית הפכה להדמיה של המציאות.

המהפך ראשיתו בשנות ה60 באמנות הישראלית-"חווית הפופ הישראלית" עוקבת אחר כניסת פופ אמריקאי,טכניקת הקולאז' המטשטשת את הגבולות בין אמנות גבוהה לבין תרבות פופולרית.
התערוכה:"עניין של תפיסה-אמנות אופטית" בוחנת את ניסיון האמנות המודרנית לבחון את יכולת הצופה לקלוט דימוי חזותי.
תנועת האופ-ארט חקרה את ממד התעתוע ואי הוודאות של מראה העיניים.
הדיון רלוונטי מתמיד-אבדן החומר והחלפתו ברעיון-משמעות חדשה למושגי-אותנטיות,אמת,מקור.
פעולה,צליל,תנועה ואור מחליפים את הקנבס.ההתפתחות הטכנולוגית הביאה לשינוי מהותי בתפיסת האמן את עצמו ומלאכתו-נבחנת באופן מרתק.
יכולת ה"מדיה הישנה" לדבר בשפה חדישה,במטרה להבליט את העכשווי.היצירות מבליטות את הנראות על מציאות היומיום המוצגת כמוצר צריכה.
חווית הפופ הישראלית בשנות השישים -טלטלה את שדה האמנות הישראלית-שקיעת המודרניזם והמעבר אל הפוסט-מודרניזם.

 
 
האמנות כתהליך היסטורי"אופקים חדשים"אמני זרם זה ייצגו את אמנות ההפשטה ששלטה אז בארץ.הקולאז' היה הבולט-תומרקין,רפי לביא,יאיר גרבוז(מורי היקרים,כבוגרת המדרשה לאמנות}דרוקס,בראון,שלזניאק,בראל-כל אחד מהם זיקק סוג אחר של קולאז'.
תם עידן ה"הילה האמנותית"המבע המקורי והחד-פעמי.
הזיקה בין האמן לבין המציאות באור חדש.כדברי אמן הפופ הנחשב ראושנברג-"האמן ,עליו לגשר על הפער בין האמנות לחיים".
 
עניין של תפיסה-אמנות אופטית מאוסף מוזיאון ישראל,ירושלים
אמנות האופ-ארט מכילה שלושה עקרונות-תפיסה,השתתפות,קדמה.
תפיסה אמנותית זו כוללת אמנים שונים אך השפה אחת היא ומבוססת על היסוד-הפשטה,צבע,צורות גיאומטריות,אור,תנועה וקריאת תיגר על התפיסה=על נקודת המבט האישית של המתבונן.
בנוסף האופ ארט שימש כשפה חזותית של צורכי צריכה-אופנה,אדריכלות וכו'
אותה משיכה לפופ ארט בשנות ה60,70 הפכה לדחייה בעשורים הבאים.
התערוכה בוחנת את האירוע האמנותי של העשור ומה נותר מתקיים מתעתע ומפעים עד היום.

 
 
סדרת תערוכות יחיד
אילת כרמי-"אלכסנטרופיה"
"ילדת 1967בית השיטה,יוצרת וחיה בתל אביב
המצע הציורי-משטח שחור הבולע את האור.צמצום והתכנסות לתוך היצירה.החור השחור שבולע את המציאות.עולם האמנות אצל כרמי כרובד מיתולוגי נוסף.המציאות מוסתרת,אינה גלויה לעין.
 
גרי גולדשטיין-the shock of the present
נולד בנשוויל,טנסי,1950,חי ויוצר בתל אביב
ילדות כבן לניצול שואה.בשנות חייו המעצבות חווה את הפער העמוק בין המובטח והמצוי.המפתח להבנת יצירתו טמון בפער הזה.לכאורה יצירתו קלילה,מבט עמוק יותר יוצר מועקה.יוצר דמויות בסגנון כרזות,אביו היה חייט.
הפער בין הנראה מרחוק לנחווה מקרוב-ביקורת כנגד תרבות הצריכה הנהנתנית.הלם השפע.הפלישה של ה  כל לתוך הכל.

 
עידו שמי-"תעתועים דמוגרפיים"
נולד בראש הנקרה,1963
חי ויוצר בת"א
עבודותיו יוצרות עולם צבעוני ומשעשע-בהלה והומור,פנטזיה ואירוניה.מפרק את הסדר,את הפער בין נמוך וגבוה.עצוב ושמח,פרוזאי ופיוטי.הנרטיב המרכזי-חייו לצד ההוויה הישראלית-מסר אופטימי רוחני דתי-ישראל אחרת נטולת מטענים שליליים.
"תעתועים דמוגרפיים" כמחווה לגלויות נוף תלת מימד של שנות ה60,70-מחווה נוסטלגית.סדרה שנוצרה על ידי טכניקת הדפסת הולוגרמות.גם בתיבות האור המוצגות בתערוכה שמי מתעסק בחקירה של דרך חיים,תרבות ותקופה .על ידי קומיקס ותלת ממדהוא בונה עולם דחוס,צבעוני רב שכבתי ומרהיב.
אמנים נוספים נפלאים כג'ניפר בר לב,גיא ינאי,ערן שקין ,פנינה רייכמן ,אליעזר זונשיין"דיוקנאות פייסבוק."..אוסוולדו רומברג,סרג'יו סגרה,מציגים אף הם.
שווה.אסור להחמיץ ענג שכזה
 
דוד טרטקובר :החלום הישראלי
נולד בחיפה 1944
חי ויוצר בת"א
האמן והמעצב הגרפי שנים עוסק בתפקיד הגרפיקה השימושית וגבולות השפעתה. הכיצד הכרזה מעצבת את תודעת החברה.
בתערוכה כרזות ובהן מסרים-שמן =הזית .הישראלי בתוך בקבוק קולה=בקבוק תבערה…
יצירתו מפרקת ומעצבת מחדש את החלום הישראלי ושברו.

 
את היום המיוחד התחלנו אחרי הקפה והעוגה עם מחול.יצירתה של סופי קרנץ.מחול במוזיאון.

במרחק הליכה -בית הגפן-מרכז תרבות יהודי ערבי
צוות נשי ברובו,מעורב מלא חום והכנסת אורחים.
השנה נכנס להילוך גבוה גם פרויקט הבתים הפתוחים.

במקום תערוכה מרתקת של אמנים פלסטינאים,ישראלים,פקיסטנים,הודים
כמו בישראל המנדט הבריטי שלט על הודו ופקיסטן ועברו חלוקה ב49
מבט שונה על קונפליקט דומה.שני אמנים פקיסטני והודי מראים את הגבול בין הודו לפקיסטן.מחמוד הפקיסטני מתבונן על צידי מעבר הגבול.הוא מביא את תמונת הקהל הרב ברגע סגירת הגבול.הצופה עובר…בין שתי המדינות רוויות היצרים.אני הייתי שם לפני חמש שנים.
היה רגע מרגש.במעבר בחדר החשוך בין מסכים שמראים את שני הצדדים והאנשים.הם אנשים.האמן ההודי קואלו חוקר את מצב הגבול בקרחון סיאצ'ין-מקום קר קפוא ובודד.
המבט על האבסורדיות בלשמר גבול במקום שאין בו חיים.מרתק.בטכניקת סטופ מושן בעבודת וידאו מהפנטת הוא מאפשר צלילה לעולם הזה.
אמנית הודית נוספת-גופטה שילפה עוסקת באופן בו קונפליקט נתפס בעיני אזרחים.כיצד נקלט המרחב-על ידי ציור מפה מהזיכרון.כ100 ישראלים נענו והתוצאה מפתיעה כיצד אנו תופסים את המרחב שלנו.
 
האמנית הדס סייפן מצלמת במקלטים.גדלה בקריית שמונה וילדותה נטמעה בה היטב
היא נמצאת במקלט תקופה ומצלמת באופן נקי מזרנים בעיקר.מקום מקלט אינו מקום צבעוני ורגוע-הפוך על הפוך.עבודות מרתקות
טיילנו בואדי ניסנאס.יהודים וערבים.משפחות.ילדים.שמש דצמבר ואוירת חג.כולם ביחד.בחברותא

 
בעיר התחתית במוזיאון העיר חיפה .צפינו בתערוכה על האדריכלות הערבית.האוצרת קרן בן הלל הסבירה באופן מרהיב על מבנה הבית הערבי,ראינו עבודות אמנות בהשראת האדריכלות הערבית,הריצוף המיוחד,החללים.
חמודי ג'נאם מציג צילומי אנשי העיר התחתית.אנשים חמים

לקינוח התענגנו בליבריה-מסעדה נהדרת עם בירה מעוננת…היתה שבת מופלאה

ממש חו"ל במרחק של שעה מתל אביב.מומלץ.לכל המשפחה
פסטיבל חג החגים-אני שם גם בשנה הבאה.
החום והיחד של יהודים וערבים בחיפה בלט בכל מקום.לו יהי בכל מקום.אמן

 
 
 
 
 
 
 י