את השבוע בו חל יום האישה הבינלאומי, פתחתי בקריאת ספרה החדש של נעמי לויצקי 'ילדה רעה'.
במבט אל עולם התקשורת, נעמי היא אחת העיתונאיות החוקרות המשובחות שידעה ארצנו.
אישה העשויה ללא חת, לוחמת צדק אמיתית ואמיצה.
כזו שלא חוששת להקיש על דלתות סגורות, להישיר מבט ולשאול את השאלות הכי נוקבות.
ספריה הקודמים 'כבודו' ו'העליונים' העידו על זיקתה המיוחדת לעולם המשפט וכל מה שעומד מאחוריו.
והנה עתה, בספר אינטימי וחושפני אנו מקבלים הצצה אל מאחורי הקלעים בעולמה של נעמי לויצקי.
לומדים על ילדותה הלא פשוטה אשר עיצבה את אישיותה.
"חמישים שנים יעברו עד שאתחיל לחפש ולשחזר את הפרק האבוד של חיי…ואשוב לשם, לשכונה ההיא, בפעם הראשונה.
שוב אעמוד באמצע הכביש, נסערת, עכשיו כבר אישה בוגרת, אביט סביבי ואגיד: כאן, בנוף הזה, נצרבה במוחי מפת הדרכים להשרדות."
ילדה רעה
נעמי לויצקי
הוצאת הקיבוץ המאוחד
בגיל 4 עלתה אלזי (אליזבט) שפיץ לישראל עם אמה.
בזמן שאמה בנתה את חייה מחדש בארץ, היא גדלה בשכונה צפונית ומבודדת בירושלים אצל זוג זקנים הונגרים שלא הקלו על חייה.
כבר בגיל הגן המוקדם הבינה הילדה שהעבר- מקומו בעבר, והציגה עצמה כנעמי.
נקודות האור היו ביקוריה של האם, אשר בהמשך מחדש נישאה לאיש העסקים אשר לויצקי.
בזכות אביה החדש, שאת שמו מיהרה לאמץ, השכילה רבות והכירה עולם מופלא.
נעמי, או כפי שהיא מכנה עצמה בספר 'הילדה' מצרפת אותנו למסע אחר זכרונות ילדות נשכחים.
שוזרת ביד אמן סיפורי עבר והווה.
מגלה סקופים נושנים על פוליטיקאים ואנשי מפתח מאז ימי קום המדינה.
כיצד פלסה את דרכה ברגישות ונחישות בין הקרבה האישית לדמויות המככבות בכותרות העיתונים לבין תפקידה המחייב כעיתונאית חוקרת.
מדי פעם אף זכתה בעצמה להיות כוכבת הכותרות.
חושפת קשר אישי סבוך, אך מלא אהבה וחמלה עם אמה.
על האב שלא הכירה, על האב ששמחה לאמץ ועל אבדן שניהם.
פרטים על מערכות יחסים עם גברים ועל ההחלטה שלא להנשא ולא להביא ילדים לעולם.
ותהיות:
האם ההחלטה שלא להכות שורש אלא לנוע מסיפור לסיפור בחוסר רחמים היתה נכונה?
בין אם כן ובין אם לאו, לא נראה שיכלה להתנהל ולבחור אחרת.
או כפי שנחום ברנע, העורך הראשון שלה נהג לומר:" מה שהיא רוצה להשיג היא תשיג. אם לא יתנו לה להיכנס בדלת, היא תכנס דרך החלון, ולא תוותר."