הוא תמיד שר, ואם לא שר, מזמזם לעצמו, ואם לא מזמזם, שורק .. תמיד צוחק, ואם לא צוחק, אז מחייך, ועיניו טובות..
השכן שלי. איש פשוט, נהג משאית, עמל לפרנסתו מבוקר ועד שעות הלילה המאוחרות. קם לפני הזריחה, וחוזר בחשיכה. ושר.
12 ילדים יש לו, גדולים וקטנים, הוא מחנך אותם לפשטות, לאהבה, לשמחה.
הבית קטן, וצפוף, ויש נזילות של מים, ורטיבות מהקיר, ולפעמים הביוב עולה, ומשחית את הבית, ואת החפצים. והוא עדיין שר.
לא תמיד אני מתפעלת מהשכן שלי. לפעמים אני כועסת- על הרעש, המהומה, על המוסיקה שמתנגנת בקולי קולות, על החפלות שמתמשכות אל תוך הלילה, ומפריעות לי ולגוזלים הקטנים לישון.
אני גם טורחת לרדת קומה, ולבקש שקטטטט! מתחילה בטון נעים, אדיב, וכשאני ממש כועסת הטון שלי עולה והופך צורמני. והוא, מפייס אותי תמיד בנעימות, וכשאני עולה במדרגות לביתי בחזרה, הוא שוב כבר שר..
הילדים שלו, ילדים טובים מבית טוב, אין שם בגרות לאף אחד, כולם מתחנכים בבית ספר של החיים, יצאו לעבוד כדי שיהיה את הבסיס. אחד התגייס תודה לאל, השאר עושים נחת פחות או יותר.. אחד סר מהדרך, אחרת לא גרה בבית, שלישי מקלל לפעמים, רק כשהוא ממש מתעצבן, בדרך כלל הוא ילד טוב.
אשתו. אשה שקטה. עדינה. מעולם לא מרימה את קולה. עקרת בית. עושה רצון בעלה. עושה למען ילדיה, נשמת אפה. אלפי שנות אור עומדות ביננו. ההשקפות שונות בתכלית. היא אומרת תמיד שהשפיות שלה והילדים זה בזכותו, בעידודו ותמיכתו.
הוא תמיד מאושר. ומה עושה אדם כשהוא מאושר? שר!
אז כניראה שאין נוסחה לאושר. כי כסף אין, בית בקושי, גם לא מקצוע או ג'וב נוצץ, וקשיים יש בשפע.. במקומו הייתי מרחיקה לאי בודד, או מסתובבת בפרצוף מדוכדך, אבל הוא מאושר!
אז כניראה שהכל בראש, והאושר הוא משהו שעושים, ושנמצא בלב פנימה!
לפעמים דוקא מהאנשים הפשוטים אני לומדת המון!
ובנתיים.. שיהיה פה שקטטטט!