כשסבתא שלי נפטרה לפני שנה כתבתי ולא יכולתי להעלות
זה כאב מדי
קראו לי טלפונית ,שכחו לאמר לי בבית האבות שהיא אושפזה וכך לא נפרדתי ממנה ,והיא הלכה לי לבלי שוב.
לא הייתי מוכנה
חשבתי שתחיה לנצח ,שתמיד כשארים לה טלפון היא תאמר לי – מייקו מתי תבואי
וכשבאתי תמיד הריחה אותי מנשקת בעדינות וריחה -ריח בושם נפלא ועורה הרך נגע בעורי .
היא היתה ליידי – אחת ויחידה.
יפה כלבנה -צחה,ברה ועניה הכחולות נוקבות ורואות הכל גם כשאיבדה ראייתה כמעט לגמרי .
תמיד דאגה שיהיה מי שילביש,ירחץ ויפנק אותה .
יקנה לה מכל טוב את העדפותיה .היא היתה איסטניסית של אוכל טוב ומיוחד ופינוקים למיניהם והיא אהבה את האוכל שלי ברמות .
למדתי ממנה ומשכנותיה המון על בישול ירושלמי .
למדתי ממנה להיות תמיד מסודרת ומטופחת,ריחנית ומאופרת .היא בחנה אותי תמיד והעירה .
למדתי לזהות תפירה טובה ומראה מיוחד ועשיר .
מוצרי קוסמטיקה ובושם תואם ולא חונק.
למדתי להיות אשה .
כתבתי לה הספד כואב מליבי ובימים הקרובים ימלאו שנה למותה והחלטתי להוציאו לאור .
סבתא מטי שלי-
סבתא שלי איננה יותר
אחרי יסורי וחיבוטי נפש רבים היא הלכה לעולמה בבדידות כמו שאהבה
היא רצתה את מותה יותר מכל אבל בשמיים לא רצו…והיא הגיעה לגיל מופלג של 98
יום חמישי ה-16 לחודש בבוקרו של יום שיחת טלפון אחת הפכה את עולמי
סבתא מטי נפטרה .
היתה יפה כל כך ועניה כחולות
משכה עניי גברים רבים בהערצה אפילו בגילה כי רב היה
חזקה מהרוח היתה סבתא שלי
חיים ארוכים וקשים היו לה…לא חומרית חלילה כי היה לה בשפע והיא בזבזה ללא הכרה ולזרים לפני משפחתה
אבל היא לא ידעה איך לאסוף סביבה אהבה וחשבה שבנתינה הזו תהיה לה.
היא לא למדה איך לאהוב…נפשה היתה פצועה
אלמנה צעירה בת 26 באה לארץ ניצולת שואה
אבי – ילד יתום בן 6 שנפרד מאבא בקומא בלי לדעת מה היה שם ..
"חשבתי שהוא ישן "הוא אמר "אמרו לי להגיד שלום וזה מה שעשיתי ויותר לא ראיתי "
סבתא לא יכלה להתמודד לבד ומצאה לה תמיד דמות גברית לחייה
ואת אבא פשוט גידלה סבתא רבה ליקה שעל שמה אני קרויה.
ולא שהיא לא אהבה …היא פשוט לא ידעה להביע כמה.
היא גם לא התמודדה עם מותו של בנה יחידה ולא היתה בהלוייתו – "כאילו זה לא היה והוא בארץ אחרת" היא אמרה
כשכולם כעסו אני לא שפטתי …
היא אהבה אותי בטירוף וידעה לאמר לי כמו שלא ידעה לאחרים.
היא רעדה כשחיבקה ונשקה לי ואז אמרה תמיד –אין מישהו שאוהב אותך יותר ממני.
ויום אחד כשביקרתיה והגשתי לה אוכל כי כבר קשה היה לה לקום היא קראה לי מהמטבח בפקודה ,
כמו שנהגה עם כולם-היא היתה מלכה בלתי מעורערת הרי ,רק שאיתי נימת קולה תמיד היתה אחרת.
באתי לפניה ולפתע היא אומרת – כמה את יפה ילדתי וזה לא רק הפנים שלך יש לך אור בעניים וטוב לב שאין לאף אחד
תמיד תבורכי בכל טוב הסירה מעל צוארה את השרשרת שלה וענדה לי אותה.זה יברך אותך תמיד ועוד מעט יש לך יומולדת היא אמרה ומאז השרשרת לא ירדה ממני.
נהגנו לריב על שטויות ולהשלים תמיד אחרי זמן קצר –סבתא שלי לא?
היא ידעה שאני חזקה ממנה ולא אתרפס כמו כולם ואומר לה אמת תמיד .
ואז לפני שבועות ספורים ביקרתיה בבית האבות בחדרה זמן קצר אחרי שבעלה החמישי נפטר
ומצאתי אשה קטנה ,מבוהלת ומכונסת בפינת מיטתה.
מהאשה הגבוהה והיפה שהיתה נותרו רק עניה הכחולות והנוקבות ואופיה הקשה –המפקדת כרגיל ודורשת
כי עד מותה היא ידעה מה היא רוצה צלולה וחכמה למרות חולשתה.
והיא רצתה למות ומתה בשיבה אבל לא טובה
נפשה נותרה פצועה עד הסוף
וזה מה שכולם לא הבינו…
בהלוויתה לא הופתעתי מהסדר
היא השאיר מכתב עם מספרי טלפון את מי להזמין …וכולם היו ובאו לכבדה
את המצבה ומקום הקבורה היא קנתה מראש ובחרה מקום מופלא בהרי ירושלים בנוף הכי יפה שניתן ..
ווהפתעה הכי הכי שהשאירה לי זה את המתנדב שלה מלתת –גוף שעוזר לניצולי שואה
שצילם ותעד אותה ב-4 שנים האחרונות …
יהיה לזה המשך מפני שלי ישנם חומרים נוספים להשלמת התמונה .
יהיה לה זכרון למרות שלא היה מי שישב שבעה …
יהיה לה כל מה שניתן כי אדאג לכך …
יהי זכרה ברוך .
סבתא שלי את תחסרי לי המונים.
והיא אכן חסרה לי והמון.
