הייתי רק קצת גדולה מ-20
ילדה שכולה שיער מתנפנף וארוך
עם חיוכים שלא נפסקים, נבוכה ממחמאות לילדה שרק החלה להראות מודעות
והיית שם כשבאתי לבקר
ומבטך לא ירד מפני, מעני ומחיוכי
והייתי רק ילדה…
וכתבת לי מכתבים ושלחת לי פרחים נפלאים עם מכתב בו כתבת לי בתדהמה
איך גבר בגילך נפל ברשתה של ילדה בגילי …
וכאן החל מסע יסורים של אהבה אסורה ונכזבת
אהבה שמעולם לא מומשה אבל נשארה על לוח ליבנו …
עזבתי ואמרתי – זה לא בשבילי
וסבלתי ואתה פי כמה כי הייתי אסורה.
וגדלתי, בגרתי,
ובניתי לי משפחה וילדים וצמחתי והשתניתי
אבל אותך מעולם לא שכחתי.
במיוחד כשגיליתי שהלכת לעולם אחר צעיר כך כך והשארת לי חור בלב.
חסר לי קולך הרם, השקט במבט הבטוח והמעריץ שלך
החיוך והביטויים המיוחדים רק לך .
התענוג של להוועץ בך לשמוע את חכמתך.
וכתבתי וכתבתי וכתבתי.
כמה אירוני שבסדר שערכתי במגירת הסודות שלי מצאתי את מכתבך האוהב.
היום ליום האהבה אני משחררת ואומרת:
נוח על משכבך בשלום.
ורק שתדע שפעם היתה ילדה שגדלה, בגרה והחכימה ועדיין אתה בליבה .
זוכרת בכאב את פניך ועניך המחייכות אלי ושולחות אותי לחופשי.
אושר הוא סיבה לחיוך
מצאתי אותו בין דפי ספרי
כשכתבתי לך איש אהוב שלי
שכשאתה רחוק
אני איני אני
כשזרועותיך לא מחבקות אותי
אני בבדידותי
מדמיינת בחושך צעדיך במפתן דלתי
הלכתי בצעדים מהוססים לפתוח לך אהובי
ולא היית שם לצערי
והוא גדול וקשה מנשוא.
