את הפוסט היום אקדיש לפרידה מאדם יקר – יחיד בדור שהלך לעולמו בשבוע שעבר, מר שמואל בן ארצי שמו. אדם שחי כמעט מאה שלמה ונותר ערני וחד כתער עד יומו האחרון. איש חינוך דגול, סופר ומשורר. שהשפיע בחייו על אנשים מגוונים.
מר בן ארצי, היווה עבורי מקור להשראה ולדוגמא אישית חיה. הוא היה הסבא שמעולם לא היה לי. כאשר כולם דיברו על ענווה וצניעות, הוא פשוט היה ענו וצנוע. כאשר דיברו על ספרים ורוח, הוא פשוט היה איש ספר ואיש רוח מן המעלה הראשונה. הוא לא הירבה בדיבורים אלא במעשים. היה רב פעלים והשפעה. היקנה לילדיו לתלמידיו ולנכדיו ערכים ודרך ארץ. ידע להוקיר ולהכיר בטוב ליבם של אנשים. ידע לשאול שאלות חריפות, גם בערוב ימיו בצורה שנונה פיקחית ומתוך עיניין אמיתי. 
שיחתנו האחרונה התקיימה לפני שבועיים, כאשר באתי לבקרו בביתם של ביתו וחתנו שם שהה בשנה האחרונה. מהבחינה הפיזית די חששתי כיוון שמראהו היה קשה לי, אחרי טיפולי כימותרפיה ואין סוף סטרואידים הוא לא היה כתמול שלשום. אך מהבחינה המנטלית, נותר כפי שהיה: ערני, מתעניין ובעיקר שמח לבואי. התרגשתי מאוד ולא רציתי שיבחין בחשש שליווה אותי. שוחחנו על הקריירה החדשה שלי, הוא ברך על ההחלטה להפוך לעצמאית והתעניין במקצוע החדש שלי – "אימון אישי", שלמיטב ידיעתי שמע עליו מפי בפעם הראשונה. חיש קל עלה על העניין, שאל אם ישנה פרנסה ושהבין שאני מרוצה מיד אמר:" כסף זה לא הכל בחיים, יש חשיבות גדולה לסיפוק והגשמה". הוא ידע היטב שאני אוהבת לעזור ולסייע ולכן מיד הבין, שאך טיבעי לי לבחור במקצוע שילווה אנשים וישפיע על חייהם. בן ארצי, היה איש חינוך מסור מן המעלה הראשונה, כל שנותיו במערכת החינוך לא לקח לו, שנת שבתון, אפילו לא אחת. מיד חיברתי ביננו ואמרתי לו: "אתה השפעת רבות על תלמידים ותלמידות שעד היום מהללים ומשבחים את דרכך ומסירותך. אתה בחרת בתחום החינוך, כמקור להשפעה ואני בחרתי בתחום האימון".
בהמשך השיחה, ציין כי זה עתה סיים לקרוא ספר, שמצטיין בגישתו הפתוחה יותר ביהדות. קינאתי ביכולת הזו שלו לקרוא ולגמוע להתעניין וללמוד אפילו ברגעים בהם הגוף היה חלש, אך הנפש הו הנפש המשיכה בשלה כאילו איננה שבויה בתוך גוף זקן וחולה.
הייתה לי זכות נדירה להכיר בן אדם גדול שחי כמעט מאה שלמה. כל שנותר לי, הוא לקחת ממנו את הדברים שאהבתי בו ולתת להם להפוך לאבני דרך קבועות בחיי. כך בעצם גם אתן לו מקום של כבוד בחיי, לא אשכח את הענווה והצניעות שבהם היה מלא ולא את מוחו החריף ואהבת הבריות, אנצור את דמותו תמיד.
נוח על משכבך בשלום סבא יקר.
ברצוני לסיים עם המסר שהעלתי בפתיחה – הפרידה היא חלק בלתי נפרד מהצמיחה האישית שלנו, אך לרב המחיר שנשלם הוא מחיר של כאב וגעגוע, חשבו היטב ממה וממי עליכם להיפרד על מנת להתקדם? איזה מחיר תשלמו בעבור הרווח של השינוי?
מאחלת לכולנו שלא נדע פרידות כואבות!
מלי אבן חן
