אוהבת, לא אוהבת- בארון הבגדים שלי

ההצעה שעלתה בקבוצת הבלוגריות בסלונה דיברה על כתיבת פוסט קצר שיעסוק בפריטי לבוש. מהו פריט הלבוש הכי אהוב בארון ולמה ומהו הפריט המיותר. אין בעיה, חשבתי. קלי קלות. מה הבעיה לבחור את הפריט האהוב עלי ואת זה המיותר? מיד התנדבתי להשתתף בפרויקט.

קלי קלות? איפה? ההתלבטויות לא פסקו. אני אוהבת שמלות. הכי מתאים לי שמלה. מסתירה קצת את האגן הים תיכוני שלי. מבליטה את הציצי. או קיי. פריט אהוב- שמלה. אבל איזו? את זו הצמודה? הסקסית? האלגנטית? זו שאני קשורה אליה רגשית?

לבסוף, נותרו שתי שמלות במירוץ על התואר הנחשק. את שתיהן אני אוהבת. שתיהן מחמיאות לי. שתיהן מזכירות לי אירועים מרגשים. במי אבחר? מצטערת, לא הצלחתי לבחור ביניהן. אז קבלו שתי שמלות מנצחות.

שמלת tadashi shoji שלבשתי לחתונת הבן. שמלה כחולה ארוכה ומחמיאה מאד. לאחר החתונה קיצרתי אותה ואני ממשיכה ללבוש אותה לאירועים נחשבים. זו שמלה שתישאר בארון תמיד.

השמלה השניה נבחרה כיוון שזו הפעם הראשונה שקניתי פריט לבוש ירוק. משום מה, החלטתי שירוק זה לא הצבע שלי. השמלה הזו של דורין פרנקפורט שבתה את עיניי ואת ליבי. מדדתי וקניתי. אין פעם שאני לובשת אותה ולא מחמיאים לי. מסתבר שירוק הוא כן הצבע שלי רק תלוי מי המעצבת.

המשימה השנייה היתה הרבה יותר קלה. ידעתי מיד מהו הפריט המיותר ואיך לכל הרוחות הוא נשאר בארון ולא נזרק לפני שנים.

מדובר בזוג כפכפי פלסטיק על עקב! כן, כן. משום מה החלטתי לפני שנים לרכוש אותם. כנראה חשבתי שללכת לים או לבריכה בכפכפי פלסטיק על עקב בסגנון 'לא מתאים אפילו בשביל לשטוף ריצפה' זה שיא התחכום. ברור שלא נעלתי אותם ולו פעם אחת. לזה היה לי שכל. אבל, תהרגו אותי אם אני מבינה מה הן עדיין עושות בארון הנעליים. תעלומה.

גם אתן מוזמנות למסיבת ההחלפות של סלונה, לחצו על ההזמנה לאישור הגעה