'החברה הגאונה' – אלנה פרנטה.

***********************

איזה ספר מופלא. איזה סיפור מלא קסם, מלא גאונות.

איך אפשר בעזרת מילים לכתוב ככה? פשוט להתקנא.

בלי ספק זהו הספר שהכי אהבתי בשנים האחרונות.

ואחרי שכתבתי את כל זה,אסביר.

הגעתי אל הספר הזה בשוטטות קבועה באחת מרשתות הספרים, לא יודעת למה החלטתי להרימו מהדוכן, להופכו ולקרוא את התקציר (שפשוט לא עושה ולו חסד קטן לספר הזה) שבגב כריכתו, למרות שלא ידעתי עליו כלום משהו משך אותי.

וכאן אעשה אתנחתא ואשאל, כמה מכם כמוני, לא קראו את ספריה הקודמים של אלנה פרנטה? וכמה מכם, כמותי, עשו את הטעות הפטאלית, והחליפו אותה באלזה מורנטה. טעות לעולם חוזרת ואני בכל פעם שיצא ספר חדש שלה דילגתי עליו בחושבי שהן אותה אחת. אבל מודה ועוזב ירוחם, אז מודה ומתוודה.

נחזור לסיפור הקריאה שלי, אז לאחר שראיתי אותו בחנות וקצת נדלקתי, ויתרתי ויצאתי.
חוק הספרים החדש מאלץ אותי, ומן הסתם שכמותי, לוותר לעיתים בגלל המחיר ולדחות סיפוקים לרגעים אחרים. אבל יחד עם זאת, משהו המשיך וניקר בי, ומאד רציתי לקרוא את הספר הזה, וזאת למרות שמדף ה"רכשתי אך טרם הספיקותי לעיין בו" שלי עמוס לעייפה.
ואז יומיים אח"כ פגשתי חברה שסיפרה בעיניים נוצצות עד כמה אהבה את הספר הזה. ועוד הוסיפה שיש לה אותו והיא מוכנה להשאיל אותו לי. אז בערב יוה"כ קפצתי אליה, לקחתי את הספר, וביוה"כ פתחתי אותו ולא יכולתי לעצור, האמת שעצרתי בסוף יוה"כ, אחרי ש – 2/3 ממנו מאחרי, ו – 1/3 עדין לפני, כי לא רציתי שהיופי הזה יגיע אל קיצו.

כמובן שלא החזקתי מעמד זמן רב, ונסחפתי שוב אל הקריאה הבלתי נתפסת ביופיו.

ולאחר כל זאת, מה היה שם?:

אֶלֶנה פרנטה הינו שם העט הבדוי של כותב/ת או אנונימי/ת, שזהותו/ה, עדין, למרות כל מה שנכתב אודותיה, לא נחשפה.

הפעם רוקחת פרנטה עלילה שמתחלקת לארבעה ספרים, שנקראת טֶטרלוגיית הרומאנים הנפוליטניים. והספר 'החבֵרה הגאונה', הרומאן הראשון במחזור.

זהו סיפורה האישי של הדוברת בספר, אֶלֶנה גְרֶקוֹ, בתו של השוער בעיריית נאפולי, ושל חברת ילדותה לִילָה צֶ'רוּלוֹ, בתו של הסנדלר בשכונה. שתיהן ילידות 1944.

הספר הראשון מתחיל כששתיהן נשים בנות 66, אלנה מקבלת שיחת טלפון מבנה של חברת נעוריה המספר לה כי אימו נעלמה מעל פני האדמה, ותוך כדי כך מחקה והעלימה כל זכר אודותיה ואודות עברה, כולל תמונות שנגזרו ומסמכים שהועלמו. אלנה, כעת סופרת ידועה, מתיישבת לכתוב את סיפורן האלמותי בניסיון לשחזר את חייה של חברתה.כמעיין התרסה כנגד פעולת חברתה.

הספר הראשון מתרכז בילדותן בסמטאות אחת משכונות העוני שלנאפולי, בין הגילאים שש לשש-עשרה (בשנים 1950-1960). סיפורן של שתי הילדות הללו שזור זו בזו באהבה גדולה, בקנאה מדרבנת, ובחברות נפש יוצאת דופן ומקסימה מרגע היכרותן בגיל 6 עת נפגשו בבית הספר, ועד ל…(לא אספר כרגע כיצד מסתיים החלק הראשון).

שתיהן חיות בשכונה נפוליטנית ענייה בחברה סגורה ונוקשה בה כולם מכירים את כולם, מתערבבים איש בחיי משפחת שכנו, ויודעים הכל. אבל כשהסיפור מסופר דרך עיניה של ילדה בת שש ומתבגרת צעירה, שלמרות התהפוכות הגורליות שעוברות על איטליה באותן שנים, אין הילדות יודעות ומבינות לעומקן את ההתרחשויות, אלה רק חווות אותן דרך חיי היומיום שלהן, בחיי קהילה סגורים כבתוך בועה בלי להבין ולראות את העוני, האיסורים, האלימות והקושי, ובלי לקלוט את עולם המאפיה שחוגג סביבן. ויחד עם זאת שואפות השתיים לאורך כל הדרך לצאת מעולמן הצר להתקדם בחיים ולהצליח, וכל אחת מוצאת את דרכה לעשות כן.

לאורכו של כל הסיפור, אנו הקוראים, ניצבים אל מול השאלה, מי מהשתיים היא הגאונה באמת?

לִילה, (רָפָאֶלָה צֶ’רוּלוֹ שנקראת בפי כל לינה, אך בפי המספרת היא לילה) או אלנה (הנקראת בפי חבריה לנו).

לִילה שלמדה רק 5 שנות לימוד, אבל יכולת הלימוד העצמית והצימאון שלה לידע, והתחרות אל מול חברתה, שמובילים אותה ללמוד לבדה לטינית יוונית ואף אנגלית תוך תחרות סמויה עם אלנה חברתה. או שמא זו לנו שממשיכה ללמוד בשקדנות בבית הספר לאורך כל השנים המתוארות בהצלחה יתרה.

הספר הראשון ברביעית הספרים הללו עוסק בסיפור הנערוּת הילדות הללו, בו שזורים חיי הבנות, העומק ריגשי שלהן ושל וחבריהן תוך כך שכל אחת מהן מנסה לחוות את חברתה ואת חייה בתחרות וקנאה מדרבנת לנוכח האחרת.

סיפורן של הנערות הללו נרקם ע"י פרנטה לנגד עיני הקורא המוקסם, והוא מלא בתיאורים נפלאים על חיי השכונה הנפוליטאנית הזו, כך שמיד מצטיירות במוחנו תמונות מהסרטים הנאו-ריאלסטים של הקולנוע האיטלקי דוגמת 'גונבי האופנים' שביים ויטוריו דה סיקה, או מסרטי המאפיה המוכרים שמתארים את התקופה שלאחר מלחמת העולם השנייה.