אני לא מסוג האנשים המתמכרים. וגם אם חטאתי בהתמכרות כלשהי, מחלת השליטה שלי מרדימה ומדכאת אותה מיד. אבל עם הסדרה הזו, דווקא זו, לא הצלחתי. חמש עונות אני עוקבת אחרי משפחה אמריקנית, מיללת יללות אמריקניות בסוף כל פרק ומזדהה עד עמקי קרביי עם הדילמות, הכאבים, השמחות, השינויים והרגעים. ואז השבוע, בעת שיעמום קשה ממה שקורה על המסך, גיליתי שהעונה השישית והאחרונה התחילה בלעדיי. OMG! איך חשבו ב"יס" להתחיל עונה, של סדרה די נכשלת, שאני בערך היחידה שצופה בה, ולא להודיע לי?! ומה עם החבר'ה מהקאסט? אין רחמים? אין התחשבות? אחרי כל כך הרבה שנים של קשר, אף אחד לא יכול היה להתריע? לצייץ? משהו?!?!
"הורים במשרה מלאה" היא סדרה אמריקנית הנקראת באנגלית פשוט "PARENTHOOD" – הורות. ב"יס" החליטו לקרוא לה "הורים במשרה מלאה". נקודה למחשבה. אז אחרי שביליתי יומיים מול המחשב לחפש את שבעת הפרקים הראשונים והאבודים ברשת ("אמא את בוכה?", "לא שורפות לי פשוט העיניים מחיפושים"), ועוד יומיים של צפייה אובססיבית להשלמת החומר ("אמא את בוכה?" "קצת, אבל זה מהתרגשות"), אוכל לומר באופן ברור שההתמכרות ל"הורים במשרה מלאה" היא אינה סתם התמכרות, היא פשוט הסתכלות במראה. ומכיוון שלא כל הזמן נעים לנו להביט בה, אז שווה לפעמים להביט אצל אחרים.
אני הורה במשרה מלאה. וגם אם נדמה שאני עובדת, כותבת, שותה קפה עם חברה, יוצאת, מסדרת, קונה, מחשבת, משווקת… אני כל הזמן וקודם כל הורה, ואם יש משהו חזק בסדרה הזו, היא התובנה שההורות משתנה כל הזמן, הדילמות מתחלפות באחרות, הכאבים באים והולכים, גם השמחות, הרגעים נהיים עמוקים יותר, מורכבים יותר, ובזמן שאנחנו הורים, יש את ההורים שלנו, שגם בשבילם הכל משתנה כל הזמן. וגם כשהם כבר אינם, הם עדיין ההורים שלנו וממשיכים להיות שם. כל הזמן. במשרה מלאה.
הורים במשרה מלאה עוסקת בחיים. החיים של כריסטינה, אדם, ג'וליה, קרוסבי, זיק, אמבר, דרו ואחרים, שיכולים באותה מידה להיות ענת, משה, סיגל, הילית, שרון, טל, ירון או יעקב. וזה הכוח שלה. כי התמודדות עם התבגרות, עם מחלות, עם גירושין, עם ילדים עם צרכים מיוחדים, עם הזדקנות, עם אהבה נכזבת, עם פרידות, ועם כל השאר, לא המציאו האמריקאים. וכולנו, כשהופכים להיות הורים, הופכים להיות במשרה מלאה.
יאללה עונה שישית ואחרונה. הדמעות כבר מוכנות. farewell Braverman family. מעכשיו אאלץ להביט רק במראה הפרטית שלי, ואולי אולי תבוא לך מחליפה הולמת שתזכיר לי מהן פרורפורציות, איך אני נראית כהורה במשרה מלאה, ואיך עושים טלוויזיה!
סופשבוע משפחתי ונפלא, וקליפ שאולי יעשה לכם חשק לנבור בספריות ה VOD או הרשת.
https://www.youtube.com/watch?v=SoC9llxT6Gk
