מאת: רויטל ינאי דברת, מטפלת בפלטפורמת SomebuddyTherapy, מטפלת זוגית ומשפחתית
המקרה הטרגי האחרון של מקס אדלשטיין, הילד בן ה-12 שסיים את חייו לפני מספר ימים, השאיר את כולנו עם כאב בטן גדול. איך זה קרה? מה יכולנו לעשות כדי למנוע אסון כזה? האם היו סימני אזהרה?
אז לא תמיד יש סימני אזהרה כמו המכתב שמקס השאיר באינסטגרם. יחד עם זה, לעיתים יש תמרורי אזהרה שיכולים לעזור לנו, ההורים, להבין שמשהו עובר על הילדים שלנו, ואולי אם נבחין בהם, נוכל לעודד ולחזק את הילדים שלנו ולהראות להם עד כמה הם ייחודיים ומדהימים ובזכות זה, נצליח למנוע מקרים שכאלה.
ילדים המתמודדים עם מצוקה, פגיעה חברתית, מצבי לחץ ועוד מצבים משתנים- מגיבים באופן שונה. יחד עם זאת, ניכר כי יש שינויים בולטים שניתן להבחין בלפחות אחד או יותר מהסימפטומים.
ביטויים התנהגותיים של ילדים במצוקה:
1. מזג הילד משתנה. ניתן לראות כי עוצמות התגובות חריפות ולעיתים הם אף פועלים ההיפך ממה שמתאים למזג שלהם. כמו כן ניתן לזהות אצל חלק מן הילדים שחוו טראומה, התנהגויות ספציפיות וסימפטומים שלא אפיינו אותם לפני כן.
2. השינויים ההתנהגותיים והסימפטומים עלולים להופיע בסמוך להתרחשות האירוע הלא נעים או מעורר החרדה, או/ו בשלב מאוחר יותר. לעיתים זה יכול להופיע רק בשלב מאוחר יותר. יש לשים לב לשינויים בהתנהגות. לעיתים הילד יפעל בצורה רגילה אך ימנע מלצאת לחברים. ההתנהגות יכולה להיות זמנית או מתמשכת לאורך זמן.
3. הילד השקט/ השקוף- הם יכולים להגיב למצב חירום (נידוי חברתי, פגיעה או כל סיטואציה מורכבת בפרשנות של הילד לחירום), כאילו הם ב"קיפאון"- הם לא מגיבים כלל. לעיתים המבוגר יכול להבין את זה כאילו הם לא מבינים או לא איתנו, אך למעשה זו הדרך של הילד להתמודד עם מצב החירום שהוא חווה. ילדים שקטים לרוב מסרבים להתנסויות אטרקטיביות, הם בוחרים לא לדבר, לא עונים לשאלות המופנות אליהם, הבעת פניהם אפאטית ולא ברור אם הם כועסים, עצובים או משועממים. השקט שלהם הופך להיות מאד רועש. הם מתכנסים בתוך עצמם ובדרך כלל הדיבור הפנימי שלהם זה – גם ככה אף אחד לא מבין אותי ולכן אין לי מה לדבר עם הסביבה. עם הזמן, ככל שהילד לא מטופל, המצב מחריף והילד מאמין יותר ויותר לסיפור שהוא מספר לעצמו, ולא לסביבה.
מה מומלץ לעשות כשאנו מזהים שהילד שלנו במצוקה?
1. ילד שנמצא במצב בו הוא מרגיש מצוקה, ואשר מספר לעצמו סיפור כך שהוא מאמין בו לגמרי, לא יכול לשנות את התנהגותו. יחד עם זאת, אנו, המבוגרים שסביבו, יכולים לשנות את ההתנהגות מולו. לעודד אותו להשתתפות בפעילויות, לא לדבר איתו על פי האג'נדה שלכם (עד כמה זה חשוב שיפעל כדי לצאת מהמצב), היות וזה יגרום לו להתכווץ והוא אף עלול להרגיש ששוב הוא לא עומד בציפיות ונכשל. זה המקום לאפשר זמן רגוע. זמן ללוות את הילד בקצב שלו למה שהוא רוצה.
2. כאשר אנו כבר מבינים כי קורה משהו עם הילד שלנו, חשוב לשים לב לדבר עניינית ולדבר בשפה מעודדת ולא ביקורתית. הימנעו מהערות כמו: "אני רואה שכל החברים שלך הלכו למסיבה ורק אתה לא משתתף.", "חבל שאתה סתם יושב בצד". חשוב להראות לו כי אתם רואים אותו ומבינים את מה שהוא מרגיש, כך שיפעל בקצב שלו. אמרו: "אנו סומכים עליך ויודעים כי אתה תבחר להצטרף אלינו כשאתה תחליט שאתה מסוגל באמת".
3. שקפו לו את מה שאתם רואים ועודדו אותו, כך שהוא יבין שאתם איתו בסיטואציה המורכבת שלו. "שמנו לב כי אתה שקט ולא שותף לפעילות, נשמח לשמוע מה דעתך על… , כשתרצה, אנחנו פה בשבילך בשביל כל דבר".
4. היה וראיתם כי קורה משהו ברשתות החברתיות – הסתכלו בעמודים שלהם – זו לא פלישה לפרטיות, זו בחירה מושכלת בהתמודדות של ילדיכם עם מציאות וירטואלית.
5. היו כתובת עבור ילדיכם – כשילדכם חוזר הביתה ונראה כאילו הוא עבר משהו, ותשובותיו ריקות ("הכל בסדר") – היו שם איתו. האמינו בו וביכולותיו. דברו איתו ואמרו לו שלא משנה מה קרה, אתם תהיו שם עבורו לכל דבר.
