מאת רגב כהן
הכרנו בקיבוץ געתון. גאל הגיעה לארץ מבלגיה להשתתף בפרויקט "מסע מחול" ואחרי שנה נפגשנו והתאהבנו בטירוף, למרות שלא ידענו אם גאל תישאר בארץ או תחזור לבלגיה, נסחפנו עם האהבה, וגאל נשארה והפכה לעולה חדשה. לשמחתנו הרבה, לפני שלוש שנים גאל הצטרפה ללהקת קולבן דאנס ולקחנו את זה יחד בחיבוק גדול. אני בן 29, גאל בת 22 ואנו מוכרים כידועים בציבור וחיים במשותף. בחלק מהמופעים אנו רוקדים כזוג ביחד, כולל גם סצנות של תשוקה גדולה ונשיקות לוהטות. אבל, אני חייב להודות שלא תמיד זה היה פשוט ויש גם את צידו השני של המטבע – בהתחלה קינאתי מאוד כשרקדן אחר נגע בה, אבל זה גרם לי לעבוד על עצמי ברמת מודעות מאוד גבוהה ולהיפתח יותר כבן אדם.
גדלתי בעיירה קטנה, יבנה בבית מאוד שמרני והחלטתי שהגיע הזמן להתעמת עם התכונה הזאת של הקנאה, שהרחיקה ממני הרבה אנשים ובעיקר נשים לאורך השנים. החלטתי לקחת את הסיטואציה הזאת כמסע מאתגר להתמודדות עם החולשות והפחדים שלי, ובדיעבד, זה חיזק את הקשר ביננו יותר ממה שיכולתי לדמיין. במרץ נהיה חמש שנים ביחד, אני אוהב אותה רק יותר ויותר, ומתאהב בה כל יום מחדש. אנחנו חיים, עובדים ורוקדים יחד כל כך הרבה זמן וזה ממש לא נמאס, אלא רק הולך ומתעצם. אנחנו רוצים ליצור עוד ועוד יצירות משותפות ולבצע אותן ביחד.
יש לנו מופע חדש בשם "בלינק" מהווה עבורנו קפיצת מדרגה ברמה המקצועית וגם בדינמיקה הזוגית בינינו. הוא עוסק בקבלת החלטות – מה זה אומר "לקבל החלטה", מה מקומן של האינטואיציות ותחושות הבטן בהחלטות בחיינו, וכיצד אנו יכולים להישאר נאמנים לרצונות ולאני האמיתי שלנו בתוך מערכת יחסים הדורשת מאתנו הקשבה לרצונותיו ולצרכיו של בן הזוג, כולל הצורך לוותר ולהתפשר. גם לאורך גיבוש הכוריאוגרפיה נתקלנו יחד בדיוק באותן שאלות ודילמות שמועלות במופע.
כל הזמן שאלנו את עצמנו האם התנועה, התפאורה או המוזיקה צריכים להיות כאלה או אחרים, כשכל אחד מאתנו היה קשוב לקול שלו, ועדיין הצלחנו ליצור משהו משותף שטוב לשנינו, מתוך חיבור לרגש ולתחושות הפנימיות הכי אותנטיות. אנחנו רקדנים וכוריאוגרפים שבאים מעולמות מאוד שונים, ועל הדרך מנסים להשלים אחד את השני בסגנונות השונים שלנו, ובעיקר ללמוד המון אחד מהשני.
מי שרואה אותנו רוקדים ויוצרים יחד, לא יכול לפספס את החיבור המאוד ייחודי שנוצר, בין שני עולמות ריקוד ובין שתי נשמות אוהבות שנפגשות יחד לקבל החלטות אמנותיות ומקצועיות משותפות, זה משהו אחר לגמרי מלהחליט על רשימת קניות, הצבע לקירות או איזה רכב לקנות, אבל הדינמיקה ביננו היא משהו מדהים.
אני מוצא את עצמי עובד עם גאל ביחד כבר שלוש שנים, מהבית לעבודה ומהעבודה לבית כל הזמן. בתחילת הדרך היו לי ספקות שהסיטואציה תיצור הרבה התנגשויות ותחושות רוויה ודחיה, אבל נהפוך הוא, זה רק מקרב ומעצים את הדינמיקה הזוגית ביננו. בגלל שאנו מביאים אות עצמנו בעבודה למצב רגשי גבוה, וגם כבני אדם אנחנו מאוד רגישים ורגשניים, נוצר חיבור מאוד מיוחד בינינו, שמלמד אותנו כל יום דרכי התמודדות חדשים, ומעמת אותנו מול החלטות חדשות. וזוהי בדיוק השאלה סביבה יצרנו את הכוריאוגרפיה ליצירה החדשה – מה זה בעצם אומר לקבל החלטה? היום החששות שלי התהפכו לחלוטין, ופתאום אני מוצא את עצמי מפחד מה יקרה ליחסים שלנו כשנפסיק לעבוד יחד? האם נצליח למלא את החלל שממלאת העבודה המשותפת, ונמשיך לתקשר, להרגיש ולאהוב כמו היום?
** הכותב, רגב כהן, יופיעו ביצירה "בלינק", שתוצג במסגרת פרויקט ZIZout– ערב רקדנים יוצרים, בו יוצגו שבע יצירות מחול קצרות, בכוריאוגרפיה ובביצוע רקדני קולבן דאנס, המאפשרות הצצה לעולמם ולחייהם האינטימיים של צעירים בעידן העכשווי.
חמישי, 21/12/17 בשעה 20:00 / סטודיו להקת קולבן דאנס, מרכז ז'ראר בכר, בצלאל 11 ירושלים, כרטיסים: 02-6243365
שישי, 22/12/17 בשעה 20:00 / תיאטרון תמונע, רח' שונצינו 8 תל אביב, כרטיסים: 03-5611211 או באתר
