הסתיים לו עידן. 'האח הגדול' (לפחות במתכונת שאנחנו מכירים) נפטר ועבר מן העולם, משאיר אחריו מורשת של רייטינג מטורף, התבהמות אנושית ואובדן של כל אמת מידה ל"פרטיות מהי". את ה"גראנד פינאלה" עשתה התוכנית באחת מהעונות היותר משמימות ונטולות באזזזז בתולדותיה. מכירים את "אם כבר ללכת, אז ללכת בגדול"? ובכן, כזה, אבל ממש להיפך.
מי שהייתה שם לוודא הריגה, לקבור ולהספיד היא קורין גדעון. שתי עונות היא זרחה שם, הראשונה כ-"נו, טוב, היא לא אסי עזר" והשנייה כ-"לפחות היא לא שלומית מלכה".
למה את, קורין גדעון?
אנשים רעים (שאינם אני), יגידו שתפקידה התמצה בחזרה צווחנית על סופי המשפטים של ארז טל ובעובדת היותה ברזייה אנושית. כמובן שזה לא נכון. זאת אומרת לא לגמרי מדויק, מממ… בעצם, מה עוד עשית שם על המסך שלי קורין גדעון?
ובכן, ראשית , קורין היא ההיפוך המוחלט של עמיתתה למקצוע, שלומית-של-יודה. זו מתמחה בדקלמנות רובוטית וזו כולה רגש משתולל שלא יודע גבולות. אפשר (אם ממש רוצים), להשוות את האנרגיות האצורות בה לאופן שבו נלחמים תלתליה בניסיונות הכושלים של ההפקה לרתק אותם למקומם.
אולי יעניין אתכן לקרוא גם:
החוק עליו מקפידים יהודה לוי ושלומית מלכה
יש בה איזו שהיא מוגזמות היפר-ונטילתית שגורמת לי להתקפים של קוצר נשימה מול הטלוויזיה. זה לא נעים, זה מלחיץ, אבל אתה לא יכול להגיד שום דבר כי אז היא תבכה, שוב.
בקיצור, קורין היא בדיוק מה שאנחנו מצפים ממנחת טלוויזיה בעידן שלטון הרגשנות (האנשים עם הסיפור האישי המטלטל, האנשים שהולכים עם האמת שלהם, אנשים שמשתפים את העם בכל מה שזועק "רגע פרטי"), היא גם מחולל וגם תוצר של טלוויזיה קלוקלת. זו שמעוקרת מרגש אמיתי לטובת רגש סינתטי – מחוות ה"יד-על-הלב" ודמעות פוטוגניות.
בסוג כזה של טלוויזיה, יש כנראה ביקוש לכישורי ההנחיה שקורין גדעון מייצגת. כישורים שמזגזגים בין שני מצבי תודעה בלבד – היפר-אקסטטיות והפסקת פרסומות. מהבחינה הזו קורין מתלבשת לנו כמו כפפה ליד – אנחנו אוהבים דרמטיות (שלום לך רוני דניאל) ואנחנו נוטים להאמין למי שנותנים לרגשנות להשתלט על מיתרי קולם. זה נתפש כאותנטי, זה "הדבר האמיתי".
בעולם המטורלל אליו נקלענו, האיפוק (כמו גם המקצועיות או ההשכלה הנרחבת), הוא מגרעת תקשורתית.
מאיפה באת?
את הקריירה הטלוויזיונית שלה היא התחילה לצדו של גיא פינס כ"עזר כנגדו" קלאסית. ממש לפי חוקי הז'אנר שמחייבים שלצד כל מנחה מרכזי, תחייך מגיישה-קישוטית שמולבשת ומאובזרת כילדת בית ספר שהתפתחה טרם זמנה. הדבר היחיד שהבדיל בינה לבין הלירון וייצמניות של עולם הבידור היה העובדה שהיא הייתה מתולתלת (!) ולא ממש רזה (!!). אפשר היה לקרוא לזה ייצוג נשי חתרני לולא היה מלווה בתועפות של שיניים, טקסטים ירודים, ומתיקות מאלחשת.
למשבצת האסי עזר ב"אח הגדול" היא דילגה בלי שום תחנות ביניים מוכרות. עניין שגרם לכמה גבות עיניים להתרומם גבוה לתוך המצח. כמקובל בז'אנר היא הובילה אחריה שובל של מעריצים ושנאנים, כולל הדיון שאי אפשר בלעדיו – "קורין גדעון – מלאך מגן עדן או ביצ' מהגיהנום".
לאן את הולכת?
לאור האמור לעיל, נראה לי שקורין היא פה-כדי-להישאר. הטלוויזיה הישראלית על שלוחותיה ה
לא באמת מגוונות, תפורה למידותיה ולהפך. אמפתית כמו מיקי חיימוביץ, נסערת כמו צופית גרנט, וממלכתית כמו חידון התנך. מדובר במתכון מנצח שיכול להעביר אותה בכלום-זמן מעמדת הסייד-קיק היישר לכסא הראשי באולפן. לו רק הייתה קצת פחות יפה, אני בטוח ששרה הייתה שולחת אותה להחליף את גאולה אבן כמגישה הנבחרת של תאגיד השידור.
מצד שני, בדיוק כמו בעניין התאגיד, יכול להיות שכל זה לא יקרה והיא תתאדה מהנוף הטלוויזיוני כמו זותי-איך-קוראים-לה שהייתה נערת הגלגל.
ובכל זאת זה אני, אז אי אפשר בלי רגע של אופנה. אפשר לקצר ולסכם את האופן בו הלבישו את קורין גדעון כתרגיל ארוך ב"מה לא מחמיא לך" פלוס כפפות. לצורכי איזון, כנראה, נראו על ראשה תסרוקות שמעניקות למושג "בד-הר-דיי" משמעות חדשה לגמרי. מדובר בבחורה נאה לכל הדעות שאיך אגיד את זה בנימוס המרבי, חרבו לה ת'צורה.
