אין הרבה דברים טובים להגיד על הקיץ הישראלי, אז לפחות אפשר להתנחם ביינות טובים. ובקיץ אין מתאים יותר מיין לבן. היינות הלבנים כל כך מתאימים לקיץ. הם רעננים, קלים, ומצננים את הגוף והנפש.
מזג האוויר המקומי שלנו חם ולח מרבית השנה, ועדיף ליהנות בו מכוס יין רענן ופריך. תרבות יין נמדדת בין היתר גם ביכולת התאמת יין למזג אוויר.
אמנם, היינות המובילים בשוק הם עדיין יינות אדומים, ברובם יינות מתוצרת מקומית. אבל בשנים האחרונות אנו עדים לפריצתה של מהפכה קטנטנה נוספת, יקבי ישראל מתחילים להוקיר את היינות הלבנים והקהל מתחיל לאט לאט להכיר אותם.
משום מה, היין הלבן 'סובל' בארץ מתדמית נמוכה. אפשר אולי להבין את העניין הזה לאור ההיסטוריה הלא מחמיאה שיש ליינות לבנים בישראל. שוק היין היה מבוסס שנים רבות על יינות שולחניים מתוקים ומוגזים, שלא הביאו לענף כבוד רב.
בעקבות מהפכת היין שעוברת על ישראל בעשרים השנים האחרונות, 'התבגר' הצרכן המקומי בבת אחת ועבר משתיית יינות אלה לצריכה בלעדית של יינות אדומים יבשים זניים כבדים. והאמת? לא בצדק.
היין צריך להתאים למזג האוויר, כך שגם אם אוכלים נתחי בשר (כמו סטייקים בטמפרטורה גבוהה) כדאי ללוות את הארוחה עם יין לבן קריר או יין אדום מקורר מעט (14-16 מעלות), בעל גוף בינוני. טמפרטורת השתייה הנורמלית של יינות אדומים היא בין 16-18 מעלות, ובימי הקיץ החמים הבקבוק מתחמם במהלך הארוחה. לכן, בקיץ מומלץ לרוב לשתות יינות לבנים וקצת פחות אדומים.
יבשים, מתוקים, מבעבעים ומחוזקים
בקטגוריית היינות הלבנים נמצא מגוון רב של סוגים: יינות יבשים, חצי יבשים ומתוקים, יינות מבעבעים ומוגזים ויינות מחוזקים. רובם מיוצרים ממגוון זנים לבנים. סגנון היינות וטעמם תלוי בעיקר באזור, באקלים ובסוגי האדמה.
בין זני הענבים הלבנים קיימים זנים בעלי בשומת חזקה יותר או פחות. המוכרים לנו יותר הם סוביניון בלאן, בעל בשומת חדה, עשבוניות טרופית, לרוב בעל גוף קל ויבש ובעל חומציות מרעננת בולטת. יין שי אזן כל מנה שומנית.
ריזלינג, גוורצטרמינר ומוסקט הם בעלי בשומת פרחונית, לרוב בעלי גוף קל עד בינוני וטעמים חומציים ורעננים, חלקם יבשים וחלקם מתקתקים. את רובם כדאי לשתות צעירים, כשריחות הפרי עדיין מאוד דומיננטיים. יתאימו למנות מתקתקות, ולמנות מתובלות ופיקנטיות.
זן מוכר מאוד הוא השרדונה, שבדרך כלל יהיה יבש, בעל גוף בינוני עד כבד, מרקם מלא ומורכב, וטעמו יהיה פחות חומצי ופחות רענן. אך שרדונה מופיע גם בגרסה רעננה, היות והוא גם הזן הלבן הדומיננטי בהרבה מהיינות המבעבעים. בגרסתו הראשונה ניתן להתאים אותו גם למנות הבשר שלנו ובגרסתו השנייה למנות הראשונות ולתוספות השונות.
היינות הכי מרעננים וקלילים ועם זאת גם אלגנטיים ומתאימים לכל אווירה ומצב רוח, וכמעט לכל ארוחה הם היינות המבעבעים. טרנד היינות המבעבעים 'שוטף' את הארץ בשנים האחרונות, אך מכיוון שתמיד זיהינו אותם עם שמפניות הם נחשבו ליוקרתיים ויקרים מאד. לפני כשנתיים, ירדו מחירי המיסוי על היינות המבעבעים, ומחיריהם היום שווים לכל נפש. בארץ בולטים יינות של שני היקבים הגדולים, יקבי כרמל ויקבי רמת הגולן, יינות מבעבעים בסדרות האמצע, במחירים הגיוניים למדי.