"הסוכן" סרטו האירני של אסגאר פרהאדי , זוכה האוסקר הזר לשנת 2017, הוא סרט שנע בין גבולות הקולנוע לתיאטרון ומפעיל את הדמיון של הצופה בדומה לתעלומה בלשית. הסיפור שמתחיל ברמז טרומי, קטסטרופה של בניין מגורים שקורס, מגולל את סיפורם של עמאד (שהאב חוסייני) וראנה (טרנה אלידוסי), זוג שחקני תיאטרון שמגלמים באנלוגיה בימתית, את דמויותיהם של ווילי ולינדה לומן מהמחזה האמריקאי "מותו של סוכן" מאת ארתור מילר.
למי שלא מכיר, "מותו של סוכן" מגולל את סיפורו של ווילי לומן סוכן מכירות מזדקן שמאבד אט אט את אחיזתו במציאות. העולם הקפיטליסטי, עולמם של הסוסים המהירים והצעירים, מתגלה כעולם אכזרי כאשר אנו פוגשים את ווילי בצומת הזקנה, עת הייאוש גובר עליו. בין תעתועי הדמיון של העבר וההווה אנו מתוודעים במחזה לבניו ואשתו, כאשר הפחד המתמיד לא לאכזב אותם, יוצר מארג שקרי של הצלחה, על אף שמארג זה נרקם ממערכת מזויפת הנשענת על הלוואות מזדמנות ולא על הצלחה אמיתית, הוא מצליח להסתיר לפרק זמן מסוים את הכישלון.
"מותו של סוכן" הוא מחזה טרגי שבסופו של דבר דן במשמעות החיים, כאשר התשלום האחרון של המשכנתא כבר לא משנה דבר. זהו אחד המחזות שגם בקריאה (ולא רק בצפייה) גורמים לבכי משונה על הטיפשות האנושית. סרטו של אסגאר פרהאדי לא רחוק מלהביע את המסר על הטיפשות האנושית שלא פוסחת על הזקנים המעמידים פני תם, אלא רק מסייעת לחשוף את אכזריותם.
קריסת המבנה בראשית הסרט, מסמל יותר מכל את קריסת המבנה הפנימי הבטוח, כפי שיקרה לראנה ועמאד במהלך העלילה.
עמאד, שהוא גם מורה לתיאטרון, עובר באמצעות תלמידיו שיקופים שונים שמלמדים על היחס הגברי אירני למיניות, לתרבות ולאני העצמי. כך אפילו סצנה מקרית של נסיעה משותפת במונית של המורה ותלמיד ומפגש עם אישה שחשה מוטרדת לשווא, הופכת לשיעור ומוציאה מעמאד את המשפט "תהיה בטוח שאיזה גבר התנהג פעם לא יפה לאישה הזאת ועכשיו היא חושבת שכולנו כאלה".
סצנה זו גם הופכת לתרגום המהלך הפנימי של הסרט, כמשפט שיכול להיאמר משלב מסוים, גם על אשתו של עמאד ומכאן אולי גם על כל אישה. שזירת המקריות כמקור הסבל והאירוניה של המציאות, מתבטאים באלמנט שגרתי למדי, חיפוש דירה ומציאת הדירה הלא נכונה כאשר חבר מאנסמבל השחקנים מציע להם לעבור להתגורר בדירה שהוא משכיר וכרגע התפנתה.
אלא שהדיירים החדשים מגלים מהר מאוד שהדיירת הותירה עקבות וכי היא לא פינתה את חפציה. בעקבות תקרית מצערת ולא צפויה, מתגלה כי הדיירת הקודמת היא זונה וכי אחד הקליינטים טעה לחשוב ותקף את ראנה. אחד הדברים היפים ב"הסוכן", זה שיותר ממה שאנחנו רואים אנחנו מדמיינים. כך למשל אירוע התקיפה מתגלה לנו מהשתלשלות האירועים אחריה ומפגיעת הראש של ראנה.
עד לסוף הסרט, לא לחלוטין ברור לנו כיצד הותקפה וכיצד נפצעה באופן כה אכזרי. גם זהותו של התוקף משמשת כקלף מפתיע כנגד כל הציפיות שלנו או הדימויים שלנו באשר ל"גברים תוקפים". מכיוון שזהותו של התוקף לא ידועה, כ תפקידו המרכזי של עמאד הוא תפקיד כמעט בלשי: למצוא אותו. החיפוש הבלתי נמנע, שמונע מרגשי בושה, פגיעה בכבוד וזעם חושף את שבריריות המערכת הזוגית ששלוותה הופרה.
עוד נקודת זכות לסרט הייחודי הזה, היא האופן הנקי בו מטפל התסריט באירועים השונים וכן, הצבת האיפור והמסכות כאלמנט יומיומי בחיי הגיבורים. גם התאורה, השימוש בחפצים והתלבושות הם חלק מהסמיוטיקה הבלתי נפרדת של התסריט. כך למשל, יש את הזונה על הבמה כמו גם את עקבותיה של הזונה במציאות, יש את הזקנה של וולי על הבמה והמפגש עם הזקן במציאות, יש את האכזבה מהמציאות במחזה כמו גם האכזבה האמתית ממחדלי המציאות וכן, שבריריות העולם הפנימי נוכח ציפיות החברה והמוסר החברתי.
חמלה נשית וקבירת העבר, פגיעה נשית וחרדה נשית, שמקבלים ביטוי מאוחר יותר כעוצמה נשית, הם אלמנטים שנבנים בשלד הסרט, כנקודות אל חזור, בתבונה וברגישות חברתית כאשר ה"אמת" היא השדר המרכזי של הגיבורים והיא הדבר המשמעותי היחיד שנראה על הבמה. כמו במציאות ובתפיסה האנושית את השכר והעונש, האמת היא בבואה של הבחירות שלנו.
הנה הטריילר:
[youtube gxAJ5Zp7rHo nolink]
כוכבים: 4
מרלנה: עובר++ גם אם נשים היו בוחרות סוף אחר, משמעות כל בחירה הקשורה לנשים בסרט, היא סימבול תרבותי המביא זווית הסתכלות שונה ומוכרת בו זמנית, של נשים.
