למסעדת אדורה הגעתי בפעם השלישית בהזמנת משרד יחסי הציבור. הפעמיים הראשונות היו מוצלחות מאוד, והבשורה אודות תפריט חדש עוררה את התיאבון והסקרנות. הגעתי עם ציפיות גבוהות. גם הרעב היה בהתאם.
ערב לח ודביק במיוחד בתל אביב. איזור הנמל היה צפוף כאילו כוורת החליטו להתאחד או משהו. אחר כך התברר שערן צור הופיע שם חינם. עמישראל אוהב הופעות חינם, אם מתעלמים ממחירי החניון השערורייתיים. וכך יצא שעד שהגעתי לאדורה, אחרי צעדה הגונה, מודה להשגחה העליונה שמצאה לי חנייה רגע לפני שהתייאשתי וחזרתי הביתה, הייתי גם צמאה, וגם לחה ודביקה בעצמי.
באדורה קיבל אותי מזגן מקפיא ומארחת חביבה מאוד. וחושך. לא, לא תוצאה של הפסקת חשמל, חלילה, אלא קונספט תמוה של תאורה אפלולית, גם בחדרי השירותים אגב, שלא מאפשרת לך לקרוא את התפריט בנחת. נכון, זו אוירה שהולמת ארוחת ערב, וגם את התפאורה הנעימה באדורה, אבל היה נדמה שמישהו הלך רחוק מדי עם הסטייל. כי מילא התפריט, אבל מה עם "לאכול עם העיניים"? למה להשקיע בצילחות והגשה מוקפדת אם ממילא הלשון צריכה לנחש מה היא טועמת?
ויתרתי על הנסיון לפענח את הכתובים, והלכתי על המלצות המלצרית. הגיע לחם הבית, חמים, עטוף בעטיפת נייר נחמדה ואיתו מטבלים. טפנד נהדר של עגבניות מיובשות וקלמטה, מתובל בכמון, וקונפי שום מתקתק במידה הנכונה. התנפלתי, בטח שהתנפלתי, כשמצדו השני של השולחן טורחים להזכיר לי לא להתמלא מהלחם. לא הקשבתי. ברור שלא הקשבתי. זה היה לחם מאוד טעים.
סלט מרענן של שעועית לימה, קלמארי, יוגורט כבשים ועשבי תבלין. צילום: בועז לביא
.
בין ספרד למרוקו
הפולניות התאיידה כשהגיעו הראשונות, המוצלחות מאוד, מהתפריט החדש. "הסודות של אנדלוסיה", ככה התפייטו עליו באדורה, מנות בהשראת חבל הארץ הספרדי שנושק למטבח המרוקאי. לכבוד הקיץ בחר השף אבי ביטון לשלב את הטכניקות והטעמים של שתי המדינות. מתברר שלא רק הידע ההאסטרונומי, המתמטי והארכיטקטוני של מרוקו גלש לחבל אנדלוסיה, אלא גם חומרי הגלם, התבלינים והניחוחות התמזגו לתוכו ויצרו את המטבח המיוחד של ספרד הדרומית. למשפחת ביטון יש שורשים בפס שבמרוקו וזו הסיבה שהשף החליט לקחת את המחוז הספרדי הפחות מוכר וליצור תפריט חדש באדורה.
סלמורחו. קטיפתי ועמוס בטעמים. צילום: בועז לביא
.
למנות ראשונות קיבלנו, בן זוגי ואני, שתיים שמככבות בתפריט החדש: סלמורחו (39 שקל) שהוא אביו או אמו של הגספצ'ו הקלאסי. המרק היה קטיפתי, עמוס בטעמים, צונן – שחתה בו קובית קרח – ופותח תיאבון. התאים לנו אחרי הצעדה במרק התל אביבי. לסיום "ניגבנו" את שולי הצלחת בלחם הבית.
לא פחות טעימה היתה מנת הסביצ'ה, שהצליחה להפתיע אותנו: סלט הדג הנא שכשך ברוטב לבן שלא הצלחנו לאפיין. המלצרית הסבירה שמדובר במרק קר וסמיך של שקדים טחונים, שמן זית ושום, שבהם שילב השף ביטון קונפי של ענבים. מעין טוויסט על מה שצוין בתפריט כרוטב אחו בלאנקו (52 שקל), שהוא, שמחנו לגלות, בן דוד של סלמורחו. כל יום לומדים משהו חדש.
סביצ'ה דג ים עם רוטב אחו בלאנקו וצימוקי ענבים. הצליח להפתיע. צילום: בועז לביא
.
לעיקריות בחרנו בפילה בקר (98 שקל), נתחי בשר על שיפודי עץ ברוטב סילאן, שהונחו על פירה טעים. המנה השנייה, שרימפס יווני (94 שקל) היתה נחמדה ועשירה: השרימפס היו חמאתיים ונימוחים וטבלו במעין סלט חמים של עגבניות, זיתי קלמטה משובחים, תרד, פטרוזיליה וזוקיני.
את הארוחה ליוו כוס שיראז (בנימינה רזרב 39 שקל) ודאקירי לימון צונן (25 שקל), שהתאים מאוד לערב קיץ וגם לז'אנר הדרום-אירופאי-צפון-אפריקאי.
אחרי כל הכולסטרול הזה ויתרנו, לא בלי צער, על הקינוחים, שזכרתי מהביקורים הקודמים שלי במקום כמשובחים. שמחנו לגלות, וזה לא מובן מאליו, שאדורה שומרת במשך שנים על הרפיוטיישן שלה, וממשיכה הגיש אוכל מצוין, מוקפד, איכותי. מסעדה שכיף לחזור אליה.
אדורה, בן יהודה 226, תל אביב, טלפון: 03-6050896