אני סיימתי תואר ראשון ועכשיו מחפשת את דרכי החדשה . אבל נתקלת בקיר הבטון שנקרא : ניסיון. תמיד כשרואים את הדרישות אחד התנאים הוא ניסיון ואפילו מגזימים עם ניסיון של 5 שנים, מה שמרגיז זה שהם כאילו נותנים לך הזדמנות בכך כשהם כותבים: " ניסיון ב…- יתרון". יתרון בכאילו כי ברור שאדם מנוסה ייבחר. אני שואלת את עצמי תמיד איך אני אמורה לקבל את הניסיון אם אתם אפילו לא נותנים לי אותו? לא נותנים לי את הצ'אנס שיהיה לי ניסיון. יש מקצועות שברור לנו שאנו רוצים שיהיה ניסיון כמו רפואה, עו"ד וכו'. אבל תחשבו על זה שלהם לפחות יש את הסטאז' שמאפשר להם להשתפשף. תחשבו על כך שאפילו הפרופסור והמומחה הכי גדול בעולם, היה פעם סטודנט שסיים ללמוד ורק התחיל את העבודה. למה כל כל קשה לחפש עבודה? אומרים שמי שמתמיד ונלחם על החלומות שלו מצליח אבל איך לא נשברים באמצע? איך לא מוותרים?
אני לא רוצה לוותר, היו לי כמה הזדמנויות, אך כמו תמיד אמרו נחזור אליך – אבל כמובן אף אחד לא חזר. למה להשאיר אותנו באויר? גם אם התשובה שלילית, אנחנו מעדיפים לדעת מאשר לחשוב ולהאמין כי יש עוד סיכוי. לפני שבוע הזמינו אותי לראיון אבל כמה ימים לפני, אמרו לי כי הם מצאו אנשים עם קצת יותר ניסיון ממני ולכן נאלצים לבטל. מצד אחד הם חזרו ואמרו לי את האמת אבל מצד שני זה שוב הביצה והתרנגול – איך תשיג ניסיון אם לא ייתנו לך את ההזדמנות. כשלמדתי תואר ראשון בתקשורת לקח לי זמן עד שהחלטתי מה ללמוד, כי לא רציתי לזרוק סתם זמן, כי שמעתי על הרבה שהתחילו תואר ראשון ובסוף לא עשו איתו כלום. אני רציתי להשקיע במשהו שמעניין אותי. מצד שני התואר הראשון הפך היום לתעודת הבגרות של פעם. מלמדים אותנו הרבה עיוני ופחות מעשי. באותו ראיון שהזכרתי קודם, שאלה אותי המראיינת בטלפון האם יש לי ניסיון בלימודים כי היא יודעת כי הלימודים הם עיוניים. אז תחליטו אתם דורשים תואר ראשון שלא שווה הרבה כי הוא עיוני וגם דורשים ניסיון – האם זה לא אפסורד, אתם לא הייתם מתייאשים? המליצו לי לפתוח את הבלוג בסלונה כי הוא במה. בהתחלה כתבתי פוסטים בודדים. אבל עכשיו אני אני רוצה לכתוב יותר, להביע את דעותיי ולשפוך את ליבי על המחשב. במיוחד כיום שהפכנו לקהילה שתומכת אחת בשנייה. אבל לצערי אני עדיין מיואשת אבל לא רוצה לוותר על החלום.
אז מה עושים? זה העתיד יגיד. כשעבדתי בעבודה הקודמת כל הזמן אמרו לי "יהיה בסדר", עד שהיום פשוט קשה לי לשמוע זאת. קשה לי להאמין בכך למרות שיש לפעמים קרניים של אור שמציצים מבעד לייאוש. האמת היא שאם אנחנו היינו המעסיקים גם אנחנו נעדיף את בעל הניסיון כי אין לנו כח ללמד את החדשים הכל מחדש. אין פתרון מנצח. אז איך אני מייחדת את עצמי כמו שמורן אמרה בסדנת ה"קלמר" מכל ים הטיפות , איך מייחדים את עצמכם כדי שבאמת יתנו לנו את ההזדמנות? האם באמת הכל תלוי בנו או צריך לבצע שינוי אצל הצד השני?
