אינטואיציה אהובה, הנוכחת בעורקיי ונפקדת,
שמתעתעת ללא רחם ועוד שיעור מלמדת.
שחיבוקה המחמם הוא לעיתים חיבוק דב מכאיב בעצמות,
כי אפילו את לא רצויה תמיד על אף כוונותייך הטובות.
את מתעקשת להיות שם, כמו מטרונום שמכתיב את הקצב,
יודעת לנווט בין נקודות הציון של השמחה, הכעס המלנכוליה והעצב.
מושה אותי משכשוך במימי אי הידיעה העכורים,
קוראת לי כיצד להבין נכון את פני הדברים.
מגלה לי את רזי צידיו של כל מטבע,
מזכירה לי שהאדם יכול אינספור מידע לאגור אך לא הכל הוא יודע.
ומה לי איתך אינטואיציה אהובתי
שלרוב אני משיקה איתך כישות אחת ולעיתים מדחיקה בכל כוחי מנשמתי.
אולי כי זה מכבר למדתי שכל שני ניגודים נמצאים על אותו רצף הקו
ושניהם גם יחד יוצרים תמונה שלמה של המצב.
את כמו חתיכה חסרה ואולי הפאזל השלם,
גם אם אמשיך להסתובב ללא הפסק על ציר ספקותיי כשחקן מלהטט.
את תמיד תפציעי בזמן לנופף לי באמת.