אני צופה בפלא הכפול בזהותו, בתאומות המתעקשות לישון במיטה אחת חבוקות, למרות המיטה הכפולה המרווחת, כמי שיודעות כשעוד היו 'טיף וטף', שהעולם גדול ומוצף אפשרויות ואמיתות וגם לא מעט שקרים, אבל האמת היחידה שלעולם לא תופר הוא הקשר הטוטלי המוחלט בעיניהם, יש להן אחת את השנייה ורק כך תוכלנה לכל.
שתיים שהן אחת, שתיים שהן כל אחת עולם ומלואו של אהבה ושמחת חיים, אך מתנהלות כמו שני חצאים של מכונת חיים פעלתנית ורועשת שמייצרת סביבה גלים ויובלים, שיודעות ל'סחוט' מכל רגע בחייהן את המיטב.
השתיים התאומות הללו הן של אחת יחידה ומיוחדת, אחותי תאומתי מיכל,(ע"ע תאומות עם זהות תהומית).
עוד בטרם הלכו לגן חובה, הן איבדו את הזכות לקן משפחתי חם ויציב של אמא ואבא. המשפחה התפרקה והן נותרו שלוש. שילוש שהתגלה במהרה כשילוש עוצמתי שהתעקש וניצח, למרות המכשלות, למרות הלילות ששרו 'בואי אמא', כי אבא לא בא , למרות הימים שהשמש איימה להסתתר חלקית מאחורי עננה, בזכות הידיעה שהאהבה שלעולם לא אבדה, תחזיק אותם מעל פני המערבולת ותוביל אותן לחוף מבטחים.
חד הורית ורבת יכולות זו אחותי, שדווקא לאחר שאיחתה את הקרע הזה שנפל בחייה, שלא הצליחה ל'הגשים' את חלום האגדות של סינדרלה והנעל, ( שהייתה צריכה בתגובה לתת ל'הוא' את הנעל בראש..), קיבלה מָטָר של ברכות.
היא צמחה אישית ומקצועית לגבהים חדשים, והבנות צמחו עמה. היא מצאה זוגיות ששלחו לה מלאכי השרת, (שמו הוא רפאל) שבניו ובנותיה יוצרים יחדיו משפחה ברוכת ילדים, שהלא אין כמו שמחת ילדים.
אני תמיד שם, לפעמים במרכז, לעיתים ברקע, אבל תמיד בתמונה. כמו ממש בימים אלה, בהם אני עם הבנות, כי הזוג הבליין טס לו לנופש ב'ויה דולורוזה' של אמסטרדם שדולקת בהכנות, אחר שכנותיה ברחבי אירופה, לקראת חג המולד.
כמו עכשיו, באשמורת התיכונה, אולי כבר בפתח השלישית,( ציפור לילה שכמותי), עם מבט לחדרן ואוזן למוסיקה שקטה מהמסך, כשאני כותבת ונזכרת שוב בשיר 'צרות טובות', שאמא שלי הייתה שרה לי ולמיכל כשעוד היינו 'הקטנות',( עד שנולד יקר לבי, השראת חיי, אחי). השיר שמזכיר לי גם אותן.
בסוף השבוע הבא נחגוג להן י"ג שנים של מזל טוב.
מסיימת בשיר הזה הקסום, כשעה טרם יפציע השחר ועמו יזרח עלינו שבוע של שמחת חיים ואהבה, כמו שלהן, כמו של גל יובל.
[youtube n9TQ_s9tmiY nolink]