המזוודה האדומה היפה, שקנתה במיוחד לנופש הזה בפרובאנס, שניחוחותיה עלו באפה עוד בטרם עלתה לכבש המטוס, כבר הייתה ארוזה ומוכנה. האדום הזה היה הסימן הראשון שציפצף לה כמו אזעקה ללא קול, שהיא לא יודעת תמיד 'לעצור באדום'. היא עוצמת עיניים וחוצה..
היא מגיעה לטרמינל, פוגשת בחיוך את כל אלו שבחרו כמותה ביעד הכפרי המפתה בדרום צרפת, שם נמצאת קאן, שתאפשר לה לחיות בסרט כמה ימים. הריביירה הצרפתית בסאן טרופה, ארמון האפיפיורים באביניון, סמטאות ציוריות שיפגשו את הדימיון המשתולל שלה, פסיעה קרובה לצד חומות ארמון המלוכה בנסיכות מונקו, הקזינו המהודר של מונטו קרלו, היינות והאוכל המשובחים וכמובן הקמפרי. פעמיים.
כולם מתכננים כבר את 'המירוץ לדיוטי פרי' והיא רק רוצה קפה איכותי של בוקר עם המלבורו לייט שלה,( בשדה התעופה זו בעיה אבל היא כבר תמצא איפה). היא תמיד חייבת לפתוח ולסגור את היום בקפה וסיגריה, שואפת את כל המחשבות פנימה ומשחררת החוצה בעיגולים או בסילוני עשן דקים. זה עוזר לה לפזר את מסך העשן של היום שיתחיל וזה שעבר ואז היא רואה חד וברור. לפעמים הערפל מתעקש להישאר עוד קצת לפני שמתפזר.
פתאום היא רואה גם אותו, מקשרת ועושה את החיבור, ברור שיהיה שם, הוא המדריך מטעם חברת הנסיעות שנבחרה לתכנן וללוות את הנופש הזה, כמו נופשים רבים אחרים. הוא נעתר לכולם, עונה לכל שאלה, כולו גדול ומחייך. חיוך מהעיניים, מהלב. אנשים שמחייכים מבפנים ממגנטים אותה, כאלה עם עיניים פקוחות, שלא הופכות צרות, שמשחררים אצלה צחוק בקול גדול, כי לבכות היא הרי בוכה בשקט, לבד, עם אף אחד.
מחליפים כמה מילים, הוא מספר על טיול שחזר ממנו לא מכבר, על ההנאה הגדולה בכל מסע, שמביאה עמה גם געגועים לבית, לילדים ולאישה שאיתו. כמה מבטים חפים מכוונות סמויות ועולים לטיסה. לאחר הנחיתה, הם מיד מתחילים בסיורים, אפילו לא עוצרים במלון, אין זמן מיותר לבזבז. היא נהנית מכל רגע ומבינה כבר מההתחלה, שפרובאנס הוא המקום בשבילה. אירופאית עם ניחוח ים תיכוני, שלווה כפרית עם אש אורבנית יוקדת, מטעימה במתיקות אך חריפה ומפולפלת במקומות הנכונים. אולי היא קצת דומה לה.
משהו מתחיל לגעוש בתוכה בשקט, בלי סימן, היא עדיין לא יודעת כיצד להגדירו, אבל היא מחכה לבאות, מייחלת להפתעות. הריגוש הזה בהמתנה למשהו שיקרה, תמיד מפעפע בה. במיוחד אי שם רחוק, היכן שכאילו מותר, שאין שלטי אזהרה של כללים ומוסר, היא רווקה נטולת מחויבות, יכולה להיות גם אחרת, יותר משוחררת, להתמסר לחוויות חדשות ולשמור אותן רק לעצמה. גם ככה היא לא מהמשתפות הסדרתיות. אלה שרצות לספר על הכל. יש דברים שהיא משאירה בין קירות לבה, יש שם תמיד מקום לעוד סודות לפעום.
בנסיעה באוטובוס, היא יושבת לצידו ומסתכלת בספר 'אלה תולדות' של אלזה מורנטה שהוא נושא איתו. היא אוהבת את ריח דפי הספרים, היא אוהבת אנשים עם ספרים. היא מעלעלת בספר ונתקלת במשפט, 'סלסטה אאידה פורמה דיוויינה' (אאידה השמיימית, תבנית אלוהית), המשפט הזה, כבר לא יניח לה לעולם.
הם מסיימים את היום הארוך, עייפים ומרוצים, מרוצים כל כך גם ממנו. היא קלטה איך כולם התאהבו בו, במדריך השובה הזה, מלא החן והידע, כי איך אפשר שלא? צ'ק אין להתרעננות קצרה במלון, ויוצאים לאכול ולשתות משהו, עד שיקרסו מרוצים ליום הבא.
במסעדה מקומית על בדיחות ומשקאות, יושבים כולם, ממלאים את הקיבה ואת הלב בחוויות ראשונות. הוא משעשע אותם, מתבל בפיסות מידע על המקום ומפגין חוכמה וידע אינסופי שמרתקים אותה אליו, מלבד עיניו וחיוכו, שמגיע עד אליה ומתחיל לשלוח רמזים.
כולם כבר רוצים לחזור והיא מבחינתה, זאת רק יריית הפתיחה, האנרגיות בשיאן. הלילה עוד תינוק, הצחוק שלו המתוק, יחד עם הצחוק שלה, יוצרים לחן ענוג שהם מתמללים אליו מקטעי שיחות, הברקות שלו, אמירות שלה וכשההמולה מתפזרת, הם מחליטים להישאר עוד קצת ולהמשיך לבד לאיזה בר קרוב.
פעמיים קמפרי לה ולו. הוא מת על קמפרי. התערובת שתכשף את לילם ותשאיר בו טעם מר-מתוק, כמו המשקה הזה. הם קלי ראש ולב, המשקה משחרר וגם החיבור הצרוף ביניהם, עם הצחוק הזה שלא מפסיק לרגע והעיניים המאירות של שניהם באפלת הבר שמושכת לשם.
הם חוזרים למלון, שעות אחרי שכולם כבר שקעו בשנתם, שניהם לא רוצים להיפרד. הוא שואל אותה : 'תבואי לקפה'? רגע לפני שהיא מתפקעת מצחוק, (כי מה פתאום קפה, אחרי המשקאות והקמפרי עכשיו לפנות בוקר?), היא מסכימה ומצטרפת אליו, כי היא יודעת, כמותו, שלקפה אין שום קשר להזמנה, אולי לסיגריה שאחרי.
הם מתמסרים ונופלים למשכב תשוקתם, בלי ספקות. ממלאים כל פינה בחדר בפרצי האהבה הקצרה הזאת, שחוברה לה יחדיו באופן מקרי, אך כל כך נכון. נכון לרגע הזה. היא לא חושבת על כך שהוא נשוי, דבקותו העיקשת בה מעידה שגם הוא לא. זה רק כאן, זה רק לעכשיו.
כמו הגרנד פרי דה לה מונקו שמתקיים מידי שנה בסוף חודש מאי, היא יצאה איתו למירוץ עם שיאים חדשים ועוד איזה מירוץ…אבל המירוץ הזה, היא ידעה, הוא חד פעמי והוא יישאר במסלול המירוצים שהם סימנו בחדר במלון.
פעמיים קמפרי, פעם ראשונה, אחרונה ודי.
מילה על קמפרי וגם קמפרי תפוזים/אשכוליות, למי שיש לו טעם של עוד:
הקמפרי הוא אפריטיף, (בעברית צחה: אֶקְדָּם. בכל זאת, כבוד לאליעזר בן יהודה מחולל השפה העברית, שאתמול ציינו 155 שנה בדיוק להולדתו. חיבור הזוי אך ראוי), המעורר את התיאבון ולא רק לאוכל..
כוס : Highball לונגדרינק
רכיבים:
1 מנה קמפרי
מיץ תפוזים/מיץ אשכוליות
אופן הכנה: מלאו את הכוס בקרח, שיפכו את הקמפרי ומלאו את הכוס עד הסוף במיץ תפוזים או אשכוליות. אפשר לקשט בפלחי תפוז.
