חזרתי זה עתה מהקולנוע, מצפייה ביחד עם שלוש מאחיותיי היקרות, בסרט הישראלי החדש "רסיסי אהבה", של הבמאי ניסים נוטריקה ובכיכובם של ריימונד אמסלם ויחזקאל לזרוב.
הפוסט הזה, אין מהותו המלצה על הסרט, (ואני ממליצה), כי אם שיתוף בהתרשמותי ממנו וברסיסי ההשראה שהוא העניק לי בעת הצפייה בו.
תקציר הסרט ( לקוח מהאתר של "סינמה סיטי") :
סוף שנות השישים, שכונת נחלאות הירושלמית.
סמי, גבר מרשים ויפה תואר, מכלה את ימיו וכספו במשחקי קלפים והימורים, פתיחת מועדון
יווני ("סורמלו"), וברומן עם דינה, רווקה מקומית, שופעת ובעלת אמצעים.
מלכה אשתו ואם ארבעת ילדיו, אישה מסורתית ומאמינה, מנסה בכל כוחה ובאובססיביות לשמר
את התא המשפחתי.
שלמה ותקווה ילדיהם הגדולים של סמי ומלכה כמעט ואינם בבית. שלמה – חייל, הנמנע מלצאת
לחופשות ותקווה – נערה השוהה בחברת נוער בקיבוץ. את האירועים בבית חווים ילדיהם איציק
ומיכה. איציק, שהימים ימי ההכנות לחגיגת הבר מצווה שלו, מנסה כל העת למרוד באימו ומיכה
הקטן, ילד פיקח, מתבונן במתרחש והופך לאילם מבחירה.
כשסמי עוזב את הבית, מלכה מסרבת להשלים עם הבשורה, ועושה הכל בכדי להפר את "הקללה"
ולהחזיר את סמי הביתה, על אף הלחץ המופעל עליה מצד בני משפחתה ומצידו של אברהם, שכן
ניצול שואה, שותפו של סמי, המאוהב במלכה.
הסרט היה יפה ועצוב ומצחיק – כמו החיים. משחקה שובה הלב של ריימונד אמסלם בתפקיד האמא והיכולת שלה, בכל הסרטים בהם שיחקה,כמו גם בסרט הזה, לנוע בין תקופות חיים שונות, יחד עם הנאמנות שלה לעצמה כאדם וכשחקן והמאפיין הייחודי שלה להיראות כה יפה ,בעיניי, בכל סגנונות הלבוש התקופתיות ובכל התסרוקות, מדגישים עד כמה היא יחידה במינה.
יחזקאל לזרוב, נדמה כי תמיד בוחר לו ,( או שהתפקיד בוחר בו), בדמויות חזקות, לעיתים כוחניות, שמאוד מתאימות לתווי פניו האסרטיביים, ( מעבר להיותו מצודד ברמות על..). הוא מצטייר אמנם בסרט, כ"איבן כאלב" גדול, כמו שאמא של ריימונד, (רבקה בכר המצחיקה), מסננת מבין שפתיה במהלך הסרט, ובצדק. אבל ניכרים בדמותו, יופיו ועוצמת תשוקתו שהוא משחית על רומן שכולו סקס זול,( עם השחקנית עדנה בלליוס המרשימה במשחקה), הימורים רעים על כסף ועל החיים והכואב מכל, בגידה בנפש ובגוף בבת זוגו ואם ילדיו, שנאבקת עליו ועל אהבתה.
והיא נאבקת, לא בחולשה, לא בכניעות, כי אם בגאווה, בכבוד, בנאמנות לעצמה ולערכיה. הרי זו לא בושתה, כי אם שלו.
והיה ותלכו לצפות בסרט,אולי תתחברו ואולי לא. אולי תאהבו ואולי לא. אני אהבתי.
ועוד שיתוף קטן ברשותכם : כשתם הסרט ויצאתי בשקט עם אחיותיי מהאולם, שמעתי את אימי לוחשת לנו, כפי שהייתה עושה זאת כשהיינו קטנים וגם גדולים,
(וכמו שאומרת הסבתא בסרט, לנכדה הקטן שצופה בכל המתרחש בעיניו החכמות ופיו אילם מאומר):
עומרי אנא (חיים שלי).