הבלוג של תופסת מקום

sizeplus

כותבת, אוהבת ולומדת. שונאת לשטוף כלים, נהנית לפרוע את הסדר ולנתח את הסיבות לתופעות חברתיות. חושבת שאהבה עצמית זו עבודה מתגמלת ואופטימיות זו בחירה. הצטרפו אלי למהפכה: כן לאהבה עצמית, בכל גיל -משקל- מבנה גוף. לא למשטור... +עוד

כותבת, אוהבת ולומדת. שונאת לשטוף כלים, נהנית לפרוע את הסדר ולנתח את הסיבות לתופעות חברתיות. חושבת שאהבה עצמית זו עבודה מתגמלת ואופטימיות זו בחירה. הצטרפו אלי למהפכה: כן לאהבה עצמית, בכל גיל -משקל- מבנה גוף. לא למשטור והרעבה

עדכונים:

פוסטים: 5

החל ממאי 2014

הגעתי למשרד עורכי הדין שבו הייתי אמורה לשמש כמזכירה מחליפה. “אבל הבטיחו לי שישלחו מישהי ייצוגית” אומרת לי טלי, מנהלת כוח האדם במשרד בעודה סוקרת אותי בביקורת מכף רגל עד ראש וכשהיא אומרת “ייצוגית” היא מתכוונת לרזה. איך אני יודעת שלזה היא התכוונה? כי בתפקיד שלי ייצוגיות היא ערך. וכשאני לא עושה עבודות מזדמנות (כי צריך כסף), אני נחשבת למאוד ייצוגית. אבל לטלי הבלונדינית הרזה עם השיער החלק, הפריע שאני מידה 44 (וברונטית מתולתלת אם מתעקשים). היא בזה לי. אני חושבת עליה ונזכרת בכל הפעמים שבהן שמעתי: אבל את כל כך יפה, לא חבל? ואז מיד הוסיפו את ההמשך, כדי שאבין בדיוק על מה חבל: אם תרזי 10-20 ק”ג, תיראי פיצוץ. בחורה יפה כמוך, רק יותר רזה – תכבוש את העולם.

החלטתי שזה לא מספיק לענות תשובות שנונות לכל האמירות האלו ואני לראשונה מרימה את הכפפה ומגלה שיש לי המון מה לומר ולכתוב על דימוי גוף.

בשנים האחרונות מסתבר לי שלגור בתל אביב ולשקול יותר מ-60 ק”ג נחשב מעשה חתרני.

אני נעה ונדה סביב אותו המשקל (עם 7 ק”ג לכאן או לכאן) ובין מידה 42 ל-44 כבר 15 שנים לפחות. למרות זאת, בשנים האחרונות, אני וחברותיי בעלות המידות הללו נחשבות שמנות יותר מפעם. אז מה קרה?

את הפרחים אפשר לשלוח לתעשיית היופי שהחליטה להקטין את המידות ואת היחס שלהן. אם בעבר small נחשב ל-38 , היום זו מידה 36 ואת הבובות בחלון הראווה כבר מציגים במידות 36-34. המידות הולכות וקטנות, הדיאטות הולכות ומתעצמות ומי שנשארה במידות של עצמה, מגלה שזה לא נכס שמשתבח, אלא משאב שיש לצמצמו. המידות קטנו ולנו אין מה ללבוש.

כולן מסביבי בדיאטה. מי שחורגת מן השורה ומעזה לאכול בפומבי אוכל שאינו סלט – נצלבת במבטים. זו הציפייה החברתית מנשים: תהיו יפות ורזות. תשקיעו את המשאבים האינטלקטואליים שלכן בחישוב קלוריות ובהפרדת חלבונים מפחמימות.

מה התכלית?

מחנכים אותנו ללא הרף, מן הבוקר ועד הערב להיות רזות ויפות. אבל מה יוצא להם מזה ולמה בעצם? הנה כמה סיבות: תעשיית היופי והדיאטה מרוויחות הון עתק של כסף מנשים שאינן שבעות רצון מהמראה שלהן. נשים שלא שבעות רצון (וגם לא שבעות בכלל), יעשו דיאטה (ויגלגלו עוד כסף בתעשייה המגלגלת מיליארדים),  יבקרו בקפידה אצל דיאטניות ופסיכולוגים. ישקיעו את מיטב כספן בתעשיית הלייט (דיאט ספרייט, קולה זירו, רוטב לייט לסלט, לחם קל – תחליפים שעולים הרבה יותר) ויעשו ניתוחים להצרת הקפים, המסת שומן, שאיבת שומן וקיצורי קיבה. הכל – רק שבטעות לא ניאלץ לספוג את מבטי הבוז המתנשאים.

ההבנייה החברתית ממשיכה וזולגת לנו מתעשיית היופי לתרבות, אקטואליה וחדשות. נערות רעבות הופכות להיות כוכבות התרבות החדשות, כל כוכבת חדשה מתבקשת להשיל ממשקלה עשרות קילוגרמים כדי לעמוד מול העין הבוחנת של הציבור וצלמי הפפארצי כבר יתעדו אותה חוזרת משיעור הפילאטיס או רצה בפארק. ההבנייה החברתית מגיעה גם למי שמשדרות ומתווכות עבורנו את החדשות והפוליטיקה: אם בקרב המגישים נראה גם גברים כרסתנים, קירחים, מבוגרים ואפילו עם פנים מצולקות, הרי שכלפי נשים יש מסר ומוסר כפול. דורשים מאיתנו להיראות זוהרות וכוכבניות, רזות ורצוי צעירות.

תוכניות הריאלטי בתחום מתייחסות לשומן כאל רע שיש לבער אותו מקירבנו ואל שמנים כאל נחותים. “לרדת בגדול” עשתה “פורנו שומן” בהתייחסה אל שמנים כאל אנשים נחותים שיש לעזור להם ולהשתלב בחברה. כמה אירוני שדווקא בחברה מערבית המקדשת את השפע, מודל היופי הוא רזון של מורעבות עולם שלישי. ההבנייה הזו נעשית באופן שיטתי ומסודרת: אם נתבונן ברשימה של אתר mako  על הנשים המשפיעות – נגלה דוגמניות (רזות כמובן).

אך מי המרוויחים העיקריים של המצב הזה? גברים שלא נדרשים להתעסק בקפדנות במראה החיצוני והם פנויים וחופשיים לענייניהם. כך, כשמישהי אחת מורעבת, מישהו אחר נהנה.  את התשובות נמצא בזירה אחרת לחלוטין: להבניית הרזון= יפה, יש רובד נוסף. כשאנו רעבות, מורעבות, עוסקות בדיאטה ובספירת קלוריות, אנחנו לא מתפנות לעשות דברים אחרים, כמו למשל: לנהל את העולם. להקים עסקים. למנכ”ל. להנהיג. לשנות דפוסים מן הקצה אל הקצה. לחולל שינויים חברתיים. לנתץ ולנפץ. לאהוב. לכתוב. לחיות.  כשאנו עסוקות בלהיות חיילות ממושמעות של משטר הרזון, אנו לא יוצרות, לא מנהיגות ולא מקבלות את עצמנו. כך זה נשאר עולם של גברים (מעצבי אופנה, צלמים, עורכי טלוויזיה, רופאים, מאמני כושר) שקובע עבורנו מה יפה, מי יפה ומה עלינו לעשות כדי למצוא חן בעיני הגברים (להיות מורעבות, כמובן). כך, מבלי להתכוון, להיות בעלת מידות 42-44 ולאהוב את עצמך, כלומר להיות נוכחת, בולטת וכזו שאי אפשר להתעלם ממנה, שקול להתרסה, למרד, למעשה פוליטי אמיץ.

וגברים? מה תפקידכם בכוח? תתפלאו, אבל אני מצפה מכם להיות שותפים. כשילדות בנות 10-12 מפתחות הפרעות אכילה, אנחנו מבינים שההבנייה החברתית יצאה מהפרסומות וזלגה לחיים שלנו ועתה – זו תופעה חברתית של ממש. כשבנות הזוג שלכן מרעיבות את עצמן רק כדי שתאהבו אותן יותר, זו גם בעיה שלכם. כשהמסר שעובר לבנותיכם הוא שהשווי שלהן נקבע על פי מידת המכנסיים שלהן, אנחנו בדרך להעמקת החולי החברתי.

המטרה של הבלוג הזה היא להתחיל מהפכה בשיח. הצטרפו אלי למהפכה.

מילה טובה: לריי שגב, חלוצת הסייז פלוס בארץ – את נפלאה ומעוררת השראה. רק תמשיכי.

עוד מהבלוג של תופסת מקום

מוקצה מחמת הפרויקט

כשרוצים להתייחס לתופעה בצורה קיצונית, להגדיר אותה, לתחם אותה ולומר שהיא יוצאת דופן, כל שנדרש הוא להקדיש לה כפולת עמודים ולמסגר את הכל תחת הכותרת: "פרויקט מיוחד" (!). למגזין השבועי של ידיעות אחרונות שעוסק בענייני לייף...

תצוגה מקדימה

למשיכה אין מידה

טקס "מיס אמריקה", חושף שוב את הלחץ החברתי המטורף. מקיילה דיל (בתמונה) מיס אינדיאנה, הוגדרה כבעלת גוף" לא שגרתי", אך זכתה להפוך לאהובת הקהל בטוויטר וברשתות החברתיות. מהו אותו גוף לא שגרתי שמנע מהעלמה דיל להעפיל לשלב הבא, אם...

תגובות

פורסם לפני 5 years

מפריכה מיתוסים

[youtube SBmAPYkPeYU nolink] כיוון שכל מעשה שלנו – האישי הוא הפוליטי ולהיפך, הבנתי שהמידות שלי הן עניין של בחירה. אז הנה הסיפור האישי ולאחריו כמה תובנות (וגם התייחסויות לתגובות המעניינות). מקטנות הייתי בעלת עודף משקל של חמישה...

תגובות

פורסם לפני 5 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה