מתי יחויב בן זוג המתגורר לבדו בדירה המשותפת בתשלום דמי שכירות לבן הזוג האחר?

בחורה עם מחשב נייד

מאת עו"ד אודליה אלטמן

במאמר זה אדרש לשאלה האם כאשר אחד מבני הזוג, הבעל או האישה, עושה שימוש בלעדי בדירה המצויה בבעלותם המשותפת של שני בני הזוג, עליו לשלם לבן הזוג האחר דמי שכירות. הפסיקה אכן מכירה בעילת תביעה שכזו. התשלום נקרא "דמי שימוש ראויים", ולהלן אסקור את התנאים לפסיקתם. מקור החיוב הינו בחוק המקרקעין, המכיר בזכות שכזו בין שותפים במקרקעין, בחוק עשיית עושר ולא במשפט, הבא למנוע קבלת טובת הנאה שלא כדין מבלי לשלם עבורה, ובחוק החוזים – תחת המטריה של חובת תום הלב בביצוע חיוב.

שיעורם של דמי השימוש הראויים נקבע לפי החלק היחסי של הצדדים בנכס הנדון. אם מדובר בבני זוג אשר הינם בעלים במשותף בחלקים שווים בדירת מגורים, כך שלכל אחד מהם 50% מזכויות הבעלות בה, ורק אחד מהם נשאר בה, אז שווי דמי השימוש יהי מחצית משווי שכר דירה הממוצע המקובל עבור דירה בסדר גודל כזה ובסביבה זו. על מנת לקבוע את הסכום הנכון נוהגים בתי המשפט להיזקק לחוות דעת שמאי מקרקעין.

שותפים במקרקעין זכאים להשתמש בנכס שבבעלותם, ובלבד שאינם מונעים על ידי אותו שימוש בלבדי עשיית שימוש דומה ומקביל על ידי שותפיהם לנכס. הפסיקה קובעת כי השותף הטוען כי נמנע ממנו השימוש בנכס הוא הנושא בנטל להוכיח זאת, כתנאי לכך שייפסק לטובתו תשלום מאת תופס הנכס. לאחר שנחקק חוק יסוד: כבוד האדם וחרותו, הוגמשה הפסיקה בנושא זה, והסתפקה בכך שקיימת מניעה אמתית, כנה ונמשכת, לשימוש בנכס גם ע"י השותף התובע, מבלי נפקות לשאלה מי מבין השותפים יצר את אותה מניעה.  במילים אחרות – לא מחפשים כאן במי תלויה האשמה לכך שלא ניתן להשתמש בנכס ביחד. גם אם השותף שאינו משתמש בנכס בחר מרצונו לעזוב אותו, הדבר לא בהכרח ישמיט את עילת התביעה.

בבתי המשפט לענייני משפחה נקבע לא אחת, כי השותף המשתמש בנכס יחויב בדמי שימוש ראויים ללא תלות בשאלה אם הוא אשם בכך ששותפו אינו יכול להשתמש בנכס.  כאשר עסקינן בבעל ואישה המצויים בסכסוך גירושין, ואשר רק אחד מהם נותר להתגורר בדירה המשותפת, מספיק שהשותף שאינו משתמש בדירה יוכיח כי קיים סכסוך בין בני הזוג, סכסוך כזה שאיננו מאפשר להם לחיות ביחד תחת קורת גג אחת, כדי שבתי המשפט יכירו בזכותו ויפסקו לו פיצוי הולם עבור השימוש שעושה בן הזוג האחר בדירה. ואולם, עדיין נותר לברר, באם בן הזוג שעזב את הדירה נתן את הסכמתו לכך שבן הזוג האחר יוותר בדירה וימשיך להשתמש בה לבדו.

מן הראוי לציין, כי קיימת גם פסיקה סותרת, אשר משמרת את הפרשנות הדווקנית המוקדמת, שלפיה אם השותף התובע עזב את הנכס מרצונו, אזי לא יהיה זכאי לתבוע דמי שכירות מן השותף שנשאר בנכס, כיון שאין לראות בנתבע כמונע שימוש מקביל מן התובע.

במקרים בהם אחד מבני הזוג מסרב להתגרש, או מעכב את מכירת הדירה ומחבל בהליך של פירוק השיתוף במקרקעין, ואילו בן הזוג האחר מעוניין להתגרש ולמכור את הדירה, בית המשפט לענייני משפחה נוהג לפסוק לטובת האחרון דמי שימוש.

אם בן הזוג שאינו מתגורר בדירה הורחק ממנה בצו שיפוטי, כגון צו הגנה, צו מניעה או צו למניעת הטרדה מאיימת, אזי המורחק לא יוכל לתבוע שכר דירה ראוי מבן הזוג שממשיך לגור בדירה. למעשה, כאן כבר נקבע בצו שיפוטי קודם, כי המניעה לשימוש בדירה היא באשמתו של המורחק.

ככל שהנכס בו עושה שימוש רק אחד מהצדדים הוא גדול ויקר יותר, כך תגדל הנטייה לחייב אותו לשלם עבור השימוש, ואף לשלם יותר. כך למשל, אם אישה נותרת להתגורר בגפה בווילה רחבת ידיים, הרי כיון שהעובדה שהנכס לא נמכר גורמת נזק כלכלי כבד לבעלה, היא תחויב לפצות את בעלה בהתאם.

כחריג לכללים אלה, מייחסים השופטים משמעות רבה לשאלה אם קיים בין הצדדים הסכם, מפורש או כזה המשתמע מאופן התנהלותם של בני הזוג, בדבר השימוש בדירה. זאת, משום שתמיד ניתן להתנות על זכויות הקניין בדירה. כאשר בעל ואישה רוכשים ביחד דירה משותפת, קיימת נטייה בבתי המשפט לראות בהם כאילו הסכימו בכך שכל אחד מהם יהיה רשאי להמשיך לגור בדירה בחינם עד אשר יתבצע בה פירוק שיתוף בפועל. הוא הדין כאשר קיימות מחלוקות בין הצדדים ביחס לזכויות הבעלות בדירה ושיעורן – השופטים מרבים לפרש כאילו הצדדים הסכימו מראש, בהסכם מכללא, שכל אחד מהם יוכל לגור בנכס עד למכירתו או חלוקתו, בין אם בהסכם ביניהם או בפסק דין של בית המשפט.

קיים דין שונה לתביעה לתשלום דמי שימוש ראויים שמוגשת לגבי התקופה בה בני הזוג היו עדיין נשואים זה לזה, לבין תביעה לחיוב בדמי שימוש ראויים המוגשת ביחס לתקופה שלאחר הגירושין. וכל כך למה? על פי ההלכה הדתית, אשר דיניה מוחלים בבתי הדין בישראל, אסור לבעל ואישה להתגורר ביחד לאחר שסודר ביניהם גט פיטורין. מגורים כאלה עלולים להצריך גט נוסף בין הצדדים, לפי הדינים של " מחזיר גרושתו" , ו"לנה עמו בפונדקי". הכלל שנקבע בתקדימים הוא שהחל מיום הגירושין ולהבא, היות שקיימת מניעה הלכתית חוקית ואובייקטיבית, שאינה מאפשרת לצדדים לעשות שימוש משותף בדירה ולהתגורר בה ביחד, בתי המשפט ייפסקו לתובע – הוא בן הזוג שאיננו מתגורר בנכס, דמי שימוש ראויים, אלא אם כן בן הזוג הנתבע, זה שמתגורר בנכס, יוכיח כי התובע וויתר באופן מפורש על תשלום דמי שימוש.

ניתן לתבוע דמי שימוש ראויים גם כאשר המדובר בדירה שאינה רשומה על שם הצדדים בטאבו או בפנקס רישום אחר, והזכויות בה מוגדרות אפוא כזכויות במיטלטלין ולא כזכויות במקרקעין.

בתי המשפט נוהגים להתחיל את החיוב בדמי שימוש החל מיום הגשת התביעה. כיון שכך, לא כדאי להתמהמה עם הגשת תביעה כזו כאשר אחד מבני הזוג מתגורר לבדו בדירה המשותפת, והאחר נאלץ לממן דירה שכורה. דמי שימוש משולמים אחת לחודש, בדומה לדמי שכירות, עד לפירוק השיתוף בנכס וחלוקת תמורתו בין הצדדים.

עו"ד אודליה אלטמן
אודליה אלטמן, עורכת דין ובעלת משרד עצמאי כ-28 שנה. עו"ד אודליה אלטמן עוסקת בדיני משפחה, כגירושין וירושה: צוואות, הסכמי ממון, מזונות, משמורת, חלוקת רכוש, אבהות, ידועים בציבור, פונדקאות ועוד. בנוסף לעבודתה משתתפת אודליה אלטמן כדרך קבע בתוכניות הטלויזיה והרדיו השונות ומשתפת את קהל הצופים והמאזינים בסוגיות מתחומי עבודתה.