הבלוג של רותם ליברזון - טיפול בבישול

רותם ליברזון

עדכונים:

פוסטים: 173

עוקבים: 248

החל מדצמבר 2012

רגשות אשם הם דבר חמקמק. המנוולים האלו יודעים לאחוז טוב טוב את הבלתי מנוסים, ולחפור להם חזק עד שהם נכנעים – וסדין לבן נפרס לאופק. לאחר שנים של גידול הבנות על גבי גורדי שחקים של רגשות אשם, ושנים רבות של טיפול, נשבעתי שאת הזאטוט אגדל אחרת. נאמתי לכולם נאומים נלהבים ומנומקים על סגנון חדש של גידול ילדים, ועל כך שהאויב הגדול שלנו, מתוחכם, ויודע לזהות בקלילות גם קצה תמים של מצפון נקי.

אולי בגלל זה ישבתי נינוחה מול הטלוויזיה, וצפיתי בהתנשאות קלה במאות ילדים עליזים, שבונים אנשי שלג בקור המקפיא של החרמון, וזורקים על הוריהם הממורמרים כדורי קרח קשיחים. תראה את המסכנים האלה, לחשתי לבעלי שנמנם לידי בנחת, במקום להסתלבט בבית עם עיתוני שישי ותבשיל קדרה בתנור, הם עומדים בתורים איומים, נושאים בידיהם ילדים קפואים וצורחים. המשכתי להתכרבל בשמיכה וצחקקתי לעצמי בחדווה – ולכן שכחתי לעמוד על המשמר. ממש ברגעים אלו החלו לנבוט בי ניצנים ראשונים של אשמה.

כבר בשבע בבוקר טלטלתי את הבעל ההמום. יאללה, נוסעים לירושלים, מתה לראות שלג. הבעל פקח עין והבין את הברוך כשראה את הפרצוף הנחוש שלי.

הניצנים של אתמול הפכו יער סבוך.

מה עם העיתונים? התבשיל שבתנור? אמר, מנסה  להציל את שאריות השבת שלו. הכל שטויות, פסקתי, הרי זה נורא ואיום שהילד בן שנתיים ועוד לא ראה שלג.

בשמונה בבוקר כבר שעטנו לכיוון עין חמד. זכרתי שזה קרוב, קצר ונגמר מהר. כשמצאנו את המקום, כל כך שמחתי שהתוכנית הצליחה, עד שלא שמתי לב לשלט ענק שאומר שהאתר סגור. לא נורא, הודעתי לבעל ולזאטוט, שלא הפסיק לצווח מאחורה שהוא רוצה לראות תיש, ממשיכים.

האשמה לא וויתרה לי – דהרנו לשלג.

בפאתי ירושלים מצאנו פיסת קרקע לבנה. עצרנו את האוטו ותוך קולות קרב מוזרים הוצאנו את העולל לראות שלג ראשון. קר לי, הוא יבב, ונראה אדיש לחלוטין ליופי סביבו. זה שלג, אמרתי, זורקת עליו בשובבות כדור לבן. בתגובה הוא התחיל לבכות בכי מר ורצה הביתה. אני לא רוצה שלג, זה לא כייף, טען, ורץ בבהלה לאוטו.

בשלב הזה כבר היינו אמורים לוותר ולחזור הביתה בזריזות, אבל רגשות האשמה לא מוצו עדיין. מאחור נשמע קול חלש אך ברור –  אמא אני רוצה קבב. כשלא נענה, הוא עבר לצרחות. קבב אני רוצה, קבב!

מה רע באיזה חומוס קטן באבו גוש, הגיב הבעל שמצא סוף סוף ניצוץ של נחמה. הזאטוט מבין עניין, קבע.

חצי שעה מאוחר יותר מצאנו את עצמנו במסעדה ריקה לחלוטין, מזמינים קבב. השעה הייתה עשר בבוקר ואני רק רציתי קפה. הגברים אכלו בשמחה ולתדהמתי ניגבתי חומוס וקיבלתי בחילה. עכשיו גם אני רציתי הביתה ומהר. לא לפני שמצאנו תיש זקן בחצר האחורית של המסעדה , וליטפנו אותו כאילו מצאנו את לאסי האבודה.

בבית, מותשת, הבנתי שהובסתי. מיד הכנסתי לתנור תבשיל מחמם ומנחם של אוסובוקו. הוא מתאים לשלגים או לסתם ימים קרים של רביצה בבית במצפון שקט.

מתכון הכי קל בעולם, מטגנים, משליכים לתנור ושוכחים. אחרי כמה שעות, מתלקקים.

אוסובוקו עגל

לקנות

6 חתיכות יפות וקשורות של אוסובוקו בעובי של 5 ס”מ (כמובן עם העצם)

4 גזרים קלופים וחתוכים גס ל 3 חתיכות.

3 בצלים קלופים וחתוכים לחצי

3 עלי סלרי שלמים

ענף רוזמרין

2 ענפי תימין

2 עגבניות חצויות

חופן פטריות (איזה שבא לכם ויש בסופר), אני אוהבת שיטאקי

שורש סלרי חצוי

שורש פטרוזיליה חצוי

2 עלי דפנה

חצי חבילת פטרוזיליה

כפית שטוחה גרעיני כוסברה (לא חובה בכלל)

שמן זית

2 כוסות יין לבן

חבילת פטרוזיליה

גרידת לימון שלם

1 צ’ילי חריף שלם

10 שיני שום קלופות ועוד 3 כתושות לרוטב שמגיע בסוף

4 כוסות מרק עוף או ציר עוף. גם מים יעשו את העבודה.

הכנה

1.יש להמליח ולפלפל היטב את חתיכות האוסובוקו. אחר כך לקמח אותם קלות (ולנער את עודפי הקמח) ולצלות אותם טוב-טוב במחבת חם מאד, עם 4 כפות שמן זית, כ- 3 דקות בכל צד עד שהם שחומים.

2.עכשיו יש להניח את הבשר בתבנית המתאימה לתנור ובאותה מחבת מקודם (חבל ללכלך) עם עוד 4 כפות שמן זית, יש לטגן עד להשחמה את הגזרים, הסלרי, הבצל, הפטריות, השומים השלמים, העגבנייה, שורש הסלרי, שורש הפטרוזיליה וצ’ילי אחד בינוני (למי שאוהב חריף).

3.מוסיפים את כל תכולת המחבת לתבנית עם הבשר ומוסיפים את היין הלבן את ציר העוף, הרוזמרין והתימין. מתבלים במלח ובפלפל מוסיפים עלי דפנה ואת גרגרי הכוסברה ושולחים את התבנית כשהיא מכוסה בניר כסף למנוחה ארוכה בתנור על חום של 200 ל – 3 שעות. מורידים את נייר הכסף ונותנים עוד השחמה אחרונה של עשר דקות בגריל. מוכן.

ואם יש כוח - למי שבא להניח מעל הבשר המוכן רוטב גרמולטה מסורתי ומעקצץ – יש לערבב 3 שיני שום כתושות וחצי חבילת פטרוזיליה קצוצה דק. להוסיף לתערובת גרדת לימון שלם ו- 2 כפות שמן זית מעולה, מלח ופלפל.

לא לשכוח להוריד את החבל שקושר את פרוסות הבשר ולהגיש עם תוספת של פירה, יאמי!

עוד מהבלוג של רותם ליברזון - טיפול בבישול

תצוגה מקדימה

הרודס ים המלח הצליח להרים אותי הכי גבוה במקום הכי נמוך בעולם.

אלו היו כמה שבועות מתישים. אתם יודעים מהסוג הזה של זאטוט שחולה כבר שבועיים ולא מפסיק לילל ועוד שתי מתבגרות עצבניות שלא מפסיקות להתלונן. וכבר תכף יוני יולי ויש נזילה מהכיור ובכלל נמאס לי מהכל. ואז שכל הפיוזים התחילו...

תגובות

פורסם לפני 6 years
תצוגה מקדימה

פסטיה מרוקאית – כי זהו גן העדן.

חולה על אוכל מרוקאי. משהו בטעמים החזקים ובשילובים המנוגדים עושה לי את זה. והמתכון הזה? כולו חגיגה של פיצפוצים ופריכות.. מתוק וקצת חריף (כן, העזתי להוסיף צ'ילי חריף למלית כי זה מתבקש וגם קצת שום) בצק קריספי שמרעיש לנו...

תצוגה מקדימה

כשנוגעים בבייסיק של החיים - עוף צלוי מושלם

השבועיים האחרונים היו מהסוג שחותך אותך לגזרים ומפיל עלייך אימה נוראית. בעיה רפואית, והמילה שאתה פוחד ללחוש  נאמרת בקול רם וברור במסדרונות הצהבהבים של איכילוב. ומהרגע שהיא אופציה נשמתך מתחילה לזלוג. יש רגע קטנטן ושביר...

תגובות

טופ 20 - בלוגי אוכל

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה