הבלוג של עפר צרפתי

אוכל אמיתי

עדכונים:

פוסטים: 133

החל מינואר 2012

עץ הלימון שבחצרי לא יסלח לי לעולם. ובצדק.

נקמתו החמצמצה תתבטא בשנים שיבואו, במיעוט תת פריו.
חבריו, ואולי בני משפחתו, הנטועים עלי גנות אצל שכנינו, כורעים תחת פריים כדי להתפקע, כאילו להכעיס, והוא – בשלו.

ארבעה לימונים בשנה. לא יפחת ולא יוסיף.

ומעשה שהיה כך היה.

משפחה צעירה היינו, זוג שעיר ויפה. אבא, אמא וארבעה גורים, כשהקטנה פצפונת של ממש, מתוקה הייתה כשם שהייתה חולנית. פה האף נוטף ושם האוזן לוחצת, לעתים זה הגרון אדום ומשתעל ולעתים זו הבטן.

דירתנו המקסימה החלה להראות סימנים של חוסר שביעות רצון מצפיפות האוכלוסין שנכפתה עליה, ונראית הייתה כאילו סוגרת היא עלינו את קירותיה, כל יום קצת יותר.

בלית ברירה, גמרנו אומר לעבור לדירה מרווחת יותר ונרשמנו אצל סרסור הנדל”ן המצליח והמומלץ ביותר בעירנו.

נקבעה פגישה והגענו למשרדו. שטחנו בפניו את מצוקותינו מחד, ומאידך, שרטטנו לו בדמיוננו את דירת חלומותינו.
כך וכך גודלה, אמרנו לו, ובקומה ממוצעת, וחשוב שיהיה חלון שפונה מזרחה שנוכל לקבל אור ושפע ולהודות דרכו בתפילת שמונה עשרה, ומטבח שיהיה נאה, וחשוב שתהיה פינה לקריאה עם כסא ומנורה, וכן הלאה וכן הלאה.

ועשה עצמו המסרסר כמקשיב ואף הנהן וחייך כאילו אמר דברי טעם דבריכם ובידי להגשים את חלומכם. נקב את שכרו, שלף מסמך ועט, תחתום כאן וכאן ושם. תודה רבה לכם. לחיצת יד מלווה בקריצה הכרחית והופ יצאנו לדרך.

ולקח אותנו לכאן ולשם, לשם ולכאן.
“ומה רע בדירה הזאת?” היה שואל כמאשים. ואנחנו מתפתלים באי נעימות. “אולי השכנים לא מוצאים חן בעיניכם?” היה מפריע לנו לגמגם בנחת. “ודאי שלא” התעשתנו, “לא שמת לב שלדירה חדר אחד פחות מדירתנו הנוכחית?” , “שטויות במיץ אוכמניות, אתם מביאים גָבַּס שמֵרים לכם מחיצה בחדר הילדים הע-נ-ק, והופ עוד חדר! נו איך אני איתכם..?” נוטה הייתי להשתכנע, אולם מבטה המצמית של רעייתי שם קץ לאילוזיה.

בוקר בהיר אחד הגורה הטרייה קמה משועלת ומנוזלת ורעייתי החליטה להישאר איתה בבית.
הטלפון צלצל. סרסורינו על הקו. “את חייבת לבוא לראות עכשיו. נפלה לי מציאה של ממש. מה מציאה. בונבוניירה!”
בלית ברירה ובחוסר חשק עטפה את הגורה כחבילה ועשתה פעמיה לכתובת שאמר לה.

בית.
בית אמיתי. עם חצר ועצי פרי. פה זה התפוז ושם השסק ובחצר האחורי גויאבה מתוקה ושיחי הדס ריחניים.
ובתוך הבית קירות מבהיקים בלובן חגיגי ומטבח נאה. חלונות מזרחיים וחלונות מערביים, וקומה ומדרגה ופינת קריאה.
רעייתי ריחפה בין החדרים, הריחה את הקירות ובעיקר צבטה את עצמה לוודא שאינה חולמת.

הטלפון שלי צלצל. “עפר, הגעתי הביתה” אמרה בלחש. “יופי מותק. חזרת מהרופא? מה שלום הגורה שלי?”
“יקירי, אתה לא מבין. הגעתי הביתה“.
או-קיי. פאוזה. ביקירי היא משתמשת כשמשהו חשוב קורה.
אני מריץ את המשפט שוב בראש. מה אני מפספס. היא הגיעה הביתה. סו וואט.
“ראית דירה שמצאה חן בעינייך?” נופל לי האסימון סופסוף.
“זה יותר בית מדירה. טיפונת יותר יקר, אבל עפר, אני מרגישה שזה הבית שלנו”. מעניין אם גם המשכנתא שלנו תרגיש כך, השבתי באומץ רב אחרי שסגרתי את הטלפון.

אחר הצהריים אני מגיע לבית.
המתווך לבוש במיטב מחלצותיו. חליפת שלושה חלקים בצבע כחול בהיר, עניבה טורקיזית ונעלי ספורט לבנות. שערו המכסיף סורק למשעי. החיוך הקבוע היה גדול מהרגיל וחשף טוחנת זהב נוצצת. בחושיו כבר ידע שהפור נפל. אולי גם הוא שמע את “הגעתי הביתה” הנלחש. איזה סיכוי כבר היה לי.

עשינו סיבוב כאילו לצאת ידי חובה. הנה כאן המטבח ושם הסלון ופה חדר ההורים וכאן אולי תשימו את הפינה לקריאת העיתונים שלכם. “הספרים” תיקנתי אותו. הפינה לקריאת הספרים. עיתון יכול להיקרא בכל מקום, לספר ראוי לייחד מקום. אדם שפך את נפשו בין הדפים, חשף את נשמתו והפקירה לחסדי קוראיו. ראוי הוא לכבוד.

“ראה את העצים כמה הם יפים ומניבים” אמר כשיצאנו מהבית.
הנה התפוז והאשכולית האדומה” אמר והצביע באצבע המורה על עצים עצומים ויפים עד מאוד.
“אבל הלימון עולה על כולנה”, אמר כאב הגאה בבנו הבכור.
ואכן עץ הלימון עמד שם במלוא תפארתו. זקוף. עז וירוק. מנוקד בעשרות לימונים גדולים מאין כמותם. תאווה לעיניים. ואכן עיניי התאוו והתענגו על המראה.

“נו קח לך איזה פרי. זה בסדר הבעלים מרשה לי” לא תודה אמרתי. אין צורך. תודה. באמת.
“נו מה איתך, בחייך” אמר וקפץ ומשך ענף גדול וגדוש בפרי כלפי מטה. הענף התעקש וסירב להתעקם.
ההוא לא ויתר ומשך ביתר שאת וביתר עוז, והענף כאילו מתקשח לעומתו. זה מושך וההוא מתנגד, ואני בתווך. מרגיש את לבי מצטער ונחמץ על העץ וכואב את כאבו. אבל שותק כמו דג. דג טיפש. למה לא עצרתי בעדו, אני מתחרט על כך עד היום.

באבחה חזקה אחת ועקשנית הענף הגדול נשבר והתנודד על גזעו כמו איבר מתדלדל בגוף.
“הנה קח לך. יש לך כאן חמישה לימונים נהדרים גדולים כמו שלא ראית בחיים” אמר בניצחון אכזרי.
באותו רגע ממש חשתי נפצע בעצמי. כאב לי כאבו של עץ הלימון.
ובאותו רגע ממש, ידעתי שהגעתי הביתה.

עוגה לארבעה לימונים

הכמות לתבנית קוגלהוף (אהובתי) אחת או שתי תבניות אינגליש קייק.
העוגה מאוד עסיסית ולחה ועלולה להידבק כהוגן לדפנות, על כן מומלץ להניח נייר אפייה, זה יקל על מלאכת החילוץ.
אם אתם משתמשים בקוגלהוף – חוררו חור במרכז נייר האפייה. קפלו לחצי ושוב לחצי וגזרו את הפינה

הניחו את נייר האפייה בתבנית. זה אמור להיראות כך

מצרכים
4 לימונים (2 לימונים לבצק. מיץ וגרידה + 2 לימונים לסירופ. מיץ בלבד)
300 גרם קמח
שקית אבקת אפייה
שקית סוכר וניל
חצי כפית מלח
4 ביצים
מעט תמצית וניל
1 + ½ כוסות סוכר (¾ כוס לבלילה + ¾ כוס לסירופ)
¾ כוס שמן קנולה
לסירופ: מיץ משני לימונים + ¾ כוס סוכר

אופן הכנה

ננפה לקערה אחת קמח ואבקת אפייה.

בקערה השנייה נערבב היטב את הסוכר עם גרידת שני הלימונים.
נוסיף לקערה הסוכר את מיץ הלימון, סוכר הווניל, המלח, הביצים, השמן ותמצית הווניל. ונערבב היטב.

נצרף את קערת הקמח לקערת הנוזלים ונערבב היטב שלא יישארו גושים.

נשמן מעט את נייר האפייה ונשפוך את הבלילה פנימה

נשלח את העוגה לאפייה בחום של 180 מעלות ל- 50 דקות לערך. עד קבלת צבע זהוב ויפה.

בינתיים נכין את סירופ משני הלימונים שנותרו + ¾ כוס הסוכר.
נבשל על להבה קטנה עד שיימס הסוכר. נצנן אותו שימתין לעוגה עד שתצא.


כשהעוגה יוצאת יפה ושזופה והבית נמלא בריח שאין הבריות יכולות לעמוד בו
יש לחורר אותה כרשת (אבל בעדינות בחייאת) עם קיסם או שיפוד


ולזלף עליה את סירופ הלימון באיטיות אך בנחישות עד שתיספג כולה במתוק החמוץ הזה.

המתינו מעט שתתקרר והפכו את תבנית העוגה בעדינות על מגש רחב .
קלפו ממנה את נייר האפייה.
הכינו לעצמכם כוס קפה, בלי סוכר. העוגה מעט תוקפנית בחמיצותה ובמתיקותה. קפה מריר ישתלב באופן מושלם. באחריות.

בתיאבון :)

עוד מהבלוג של עפר צרפתי

תצוגה מקדימה

כשחרב חדה מונחת

שילתי נכדה יפה שלי, ארבעה חודשים וקצת חלפו מאז שנולדת פגה פצפונת במשקל 726 גרם, ומאז את נאבקת על חייך. הריאות הקטנות שלך במצב לא טוב ואת מונשמת ונלחמת כמו גיבורה אמיתית שחפצה לחיות. אני חייב לספר לך כמה דברים, מתוקה...

תגובות

פורסם לפני 5 years
תצוגה מקדימה

עוגת מיץ תפוזים הכי קלה בעולם

העוגה הבאה היא כל כך קלה להכנה וכל כך טעימה מצד שני שזה פשוט חטא לא להכין אותה. בעונה זו יש תפוזים בשפע והטעם הרעננן של קליפת התפוז מככב כאן במלוא הדרו. זו גם ההזדמנות שלי...

תגובות

פורסם לפני 7 years
תצוגה מקדימה

בתי, אהובתי

בתי אהובתי, כמה קשה פתאום הפך להיות לכולנו ט"ו בשבט. דווקא ביום הפורח ביותר בשנה, בחרה שילת בתך, למות. תינוקת בת חמישה חודשים וקצת שנולדה טרם זמנה, טרם הבשילו ריאותיה הקטנות. מי היה מאמין שכבר עברה שנה. נדמה כאילו שרק...

תגובות

פורסם לפני 4 years

תגובות

טופ 20 - בלוגי אוכל

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה