הבלוג של מירב מלמד

הבלוג של מירב

אוהבת לאפות, מתה על מתוקים וחייבת לכתוב. עקבו אחרי גם בפייסבוק- https://www.facebook.com/merav.melamed.5

עדכונים:

פוסטים: 238

החל מינואר 2013

רבע שעה לתחילת המשמרת.

לובשת את הוסט האדום שלא בדיוק מחמיא לגזרתי וצבע גופי.

מסדרת קופה, מפת שולחן בעשרה שקלים, שתי חבילות סוללות בעשרים שקלים וסט סכום מפלסטיק בחמישים שקלים. או במילים אחרות “פריט קופאית”.

“כדאי לכן מאד להגביר את קצב המכירות. לא ייתכן שרק בסניף שלנו לא קונים. זה לא מעניין אותי איך ומה. אתן מציעות לכל לקוח שעובר את כל הפריטים!!”

לוקחת את הקרן שלי מהקופה הראשית וסופרת 200 שקלים. רגע, לא הגיוני, יש כאן 250. אוף, העייפות מנצחת אותי, נספור שוב. שוב 250? מה נסגר?…

פונה לקופאית הראשית במבט שנע בין סימן שאלה לחרדה קלה עד בינונית -

“תקשיבי זה לא הגיוני, יש לי 250 שקלים כאן”. היא מחייכת. אולי גם היא הלכה לישון אתמול מאוחר ?.?

הקב”ט ניגש אלי , לוקח את חמישים השקלים העודפים ומחייך אף הוא. “יופי מירב, תודה”. וזהו. כולם עוברים לסדר היום.

עוד בדיקה שגרתית הבאה לוודא שחס וכרפס לא אעשה קופה אישית על חשבון הקופה הציבורית.

בוקר נפלא כבר אמרתי???

דלתות החנות נפתחות, וגלגליו של עוד יום מתחילים לנוע. לא סתם יום. יום שישי. יום שישי ישראלי.

כן כן, אותו יום שבו כולם נורא ממהרים, נורא לחוצים, נורא חייבים, נורא כועסים, נורא לא אשמים, נורא מצפים, נורא נורא נורא נורא!

“אין לי כרטיס מועדון, לא רוצה מבצעים” שואג עלי הלקוח הראשון.

לוקחת נשימה ארוכה ומשיבה לו בחצי עקיצה חצי חוסר ברירה “בוקר טוב גם לך”….

מעבירה בזריזות את המים הכחולים וכיסוי ההגה שלו ומתפללת שלא יהיו הפרשי מחיר ואזדקק השם ישמור לכרטיס מנהל.

מגישה לו את שובר כרטיס האשראי לחתימה או במילים מדויקות יותר “לשרבוט”.

“אה רגע, חכי רגע! אני רוצה גם שישיית מים. מה כבר עשית חשבון”?

מסננת בין שיני “אה אה” ומעניקה לו את אחד מבטי הרצינות שלי. “לא נורא, אעשה לך חשבון נוסף”.

” לא לא, אני חייב חשבונית מס אחת על הכל יחד. תבטלי לי את החשבון ותעשי הכל מחדש”.

כאן מגיע כבר מבט השנאה והרחמים ביני לבין הקופאית הראשית. השנאה אליו, הרחמים אלי.

מתחילים להתאסף עוד אנשים בתור, השעה עוד לא 09:00 ולכן רק הקופה שלי פתוחה.

גם הקופאית הראשית לבדה ובדיוק מטפלת בבחור שניגש להחזיר את “המתנה המכוערת וחסרת התועלת שקיבל מחמתו לחג”.

“כן כן אני רק שנייה מסיים פה ומגיע” הבחור שלי סוגר שיחת טלפון ונראה מאד לחוץ. “נו חמודה מה קורה”? (הכל טוב אח שלי מה איתך? כן בטח…. הייתי רוצה….)

מבינה שאם אין אני לי מי לי וניגשת בעצמי לקופאית הראשית לקחת כרטיס מנהל ולבטל את החשבון הקודם של הברנש.

“ב-ו-ק-ר ט-ו-ב !!!” צוהלת לקוחה שמחזיקה בידה כלב קטן מאד שנובח גדול מאד.

“תקשיבי, יש לי כאן כמה קופונים, אני כזאת מפוזרת ושכחנית שאני לא יודעת מה מהם עדיין בתוקף. רגע מקס, אנחנו כבר יוצאים” מקס זה הנבחן.

לוקחת עוד נשימה, הלקוח השלישי שממתין בתור מצקצק לעברי או אולי בעצם לעברה של הצוהלת ומוציא “אייייףףףףף” כזה ארוך.

“זה קופון של חצי מחיר על כל קנייה של מאה שקלים אבל את לא יכולה להשתמש בו בקנייה עסקית. הקופון ההוא תקף רק ממחר. הקופון שהרגע נפל לך מהארנק היה תקף עד אתמול. בסדר אני אשאל את הקופאית הראשית אם אפשר לבוא לקראתך כי את לקוחה קבועה. הצלחות שלך הן שתיים במחיר אחד אבל על הזולה מבניהן אז צריך להפריד חשבונות מהכוסות. רגע את משלמת בתווי זהב אמרת? אז את בכלל לא יכולה להשתמש בקופונים”

“סליחה, את מוכנה לומר לי מה כתוב כאן בשלט”?

“אדוני, אני מבינה ש..”

“לא לא! אני ביקשתי שתקראי לי מה כתוב בשלט”?

(חתיכת אידיוט שמן וקירח שכמותך! זה מה שכתוב בשלט! )

“קופה עד עשרה פריטים” אני משיבה. “אבל לגברת כאן יש 3 פריטים זהים ואני מחשבת אותם כ..”

“זה לא מעניין אותי! איפה המנהל כאן?! אני אחנך אתכם פעם אחת ולתמיד!”

לוקחת עוד נשימה, מביטה בשעון, השעה כמעט 09:00, תכף תגענה עוד שתי קופאיות למשמרת ואוכל לצאת להתפנות.

“אויש בחיי, איזה אנשים! מסכנונות שלי חמודה, זה מה שאת צריכה לספוג כל יום? וואו… איך את מסוגלת? אני במקומך לא הייתי מוכנה”.

אני מביטה בה. ציפורניים מתוקתקות, מפתחות של רכב יקר מאד בידה, והרבה מאד כרטיסים מהרבה מאד סוגים מסודרים יפה יפה בארנק השווה שווה שלה.

כן… שלא תדעי מצרות… מה אנחנו, פשוטי העם, צריכים לעשות בכדי להתפרנס….

“סליחה את אחרונה בתור? יופי אז אני אחרייך, אני רק הולכת להביא עוד משהו אחד קטן”.

אני כבר צופה לאן המשהו האחד הקטן הזה יוביל…

תוך פחות מדקה מתלהט ויכוח בין שתי נשים (אלא מה…) על מי הייתה כאן קודם. ועל כמה שזו חוצפה ללכת ככה ולהשאיר את העגלה, וזו ממש לא בעיה שלה, ולא היא לא תוותר וגם היא לא. “וככה נראית המדינה שלנו. בדיוק בכלל אנשים כמוך”.

והוא ממשיך להידרדר לפסים אישיים (וקוקויים למדיי). “מה את מסתכלת לי בעגלה? כן קניתי 5 דגים! חמסה חמסה חמסה עלייך ועל העיניים שלך!”

לא זה לא אמיתי….. עוד מעט שבת… אכנס לי למיטה עם העיתון, אציץ בהורוסקופ, אקרא את דנה ספקטור, ברקע קצת סוף שבוע רגוע עם גלגלצ ואחכה עד שארוחת שישי תגיע. מה בעצם אוכלים היום? (את הלב)

“הנה תשאלי אותה!” קוטעת לי את חוט המחשבה אישה נמבר וואן. “היא ראתה שהייתי כאן קודם!” די, אתן לא רציניות…..

“תעבירי לי את המוצרים שלי, אין לי זמן לפוסטמה הזו” מתקרבת (מידי) לעברי אישה נמבר טו.

“די, באמת חבל על העצבים שלכן, בזמן הזה יכולתי לסיים לשתיכן את החשבון…” אני מנסה… (ללא הצלחה מרובה).

“לא זה פרנציפ! אני אלמד אותה מזה לתת כבוד! וואלה יופי, מי היא חושבת שהיא ? עוד אחת….” לא נשארת חייבת אישה נמבר וואן.

“מירב תסיימי חשבון ותצאי להפסקה” גואלת אותי הקופאית הראשית שכנראה מזהה את הוריד הבולט על מצחי.

לוקחת את השלט קופה סגורה ומניחה אותו ברעש גדול (אולי מידי) לא לפני שאני דואגת להרגיע את הלקוח המבוהל עד היסטרי שאני לא נוטשת אותו והכוונה היא שהקופה תיסגר רק אחריו.

“את יכולה לפזר בדרך למטבח עגלת החזרות נכון?” כן בטח…. ברור…. אלא מה….

חיש מהר מהר אצה רצה קופצת מדלגת ממדף למדף, מעיפה מוצרים לא רצויים חזרה למדפיהם, את הפגומים מורידה במחסן, הנה רק עוד רגע קטן ואני מתייחדת עם ארוחת הבוקצהריים שלי- מעדן שלם של יופלה!!

לוקחת כפית ועוד אחת ואז מגיעה האות. האות השנואה עלי ביותר. הצליל הצורמני הזה של הכריזה.

“מירב מירב תגיעי לקופה. מירב לקופה תודה”.

אז אין יופלה שלם. ואין הפסקה. וכמו שהצד החצי פולני שלי אומר “אני אנוח כבר בקבר”..

6 שנים עבדתי כקופאית. מתוכם 3 שנים כקופאית ראשית. חייבת לומר בכנות שעם כל הקשיים והימים הזוועתיים, היו גם ימים מצחיקים ויפים ונעימים!

אוסף החוויות שנכתבו כאן – כולן אמיתיות לחלוטין. חלקן מתוך עבודתי וחלקן מתוך סיפוריהן של קופאיות במקומות אחרים.

לא קל להיות קופאיות במדינה שלנו. בהחלט שלא…

אז בפעם הבאה שאתם עומדים בתור, נסו, רק נסו להיות טיפלה יותר סבלניים ונעימים.

עוד מהבלוג של מירב מלמד

תצוגה מקדימה

כי הביקוש לאהבה לא מסתיים אף פעם

שלוש מאות ניסיונות התקשרות במשך שלושים דקות רצופות נדרשו לי רק בכדי לקבל מענה אנושי במשרדי זאפה, להשאיר שם וטלפון ולקוות לטוב. שלוש שעות נסיעה במגוון כלי תחבורה שונים ומגוונים מהצפון הירוק למרכז הרחוק, המתנה מייגעת...

תצוגה מקדימה

עוגת מוס נהדרת בשלושה צבעים

העוגה הבאה הפכה להיות עוגת ימי הולדת אצלנו במשפחה. אין אחד שלא אוהב אותה ומשבח את טעמה הנפלא! בניגוד לעוגות דומות, כאן הבסיס...

תצוגה מקדימה

עוגת סולת תפוז וקוקוס - כוס אחת וקערה אחת

ללא ספק, העוגה הכי קלה שהכנתי עד היום. כוס אחת וקערה אחת- אלו הכלים שתצטרכו לשטוף אחריה (טוב אז גם מרית אחת, אבל שאר הכלים שמונחים בכיור שלכם, כבר לא מהסיפור הזה זה בטוח) עוגה...

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה