הבלוג של יעל מוריס

לא סוגרת ת'פה

לא סוגרת ת'פה זו גם אחת שלא מפסיקה לדבר, וגם אחת שלא יודעת שובע מאוכל. כזו אני. לא סוגרת ת'פה הוא בלוג אוכל, אבל מתכונים לא תמצאו בו. אני בחורה קטנה עם תיאבון גדול, הרפתקנית קולינרית שמחפשת כל הזמן אתגרים קולינריים חדשים:... +עוד

לא סוגרת ת'פה זו גם אחת שלא מפסיקה לדבר, וגם אחת שלא יודעת שובע מאוכל. כזו אני. לא סוגרת ת'פה הוא בלוג אוכל, אבל מתכונים לא תמצאו בו. אני בחורה קטנה עם תיאבון גדול, הרפתקנית קולינרית שמחפשת כל הזמן אתגרים קולינריים חדשים: מנות יוצאות דופן, מסעדות מרתקות מכל הקשת, החל במסעדות פועלים וכלה במסעדות שף, שווקי אוכל ומסעות קולינריים בארץ ובעולם. עקבו אחרי בפייסבוק: facebook.com/Losogeretapeh

עדכונים:

פוסטים: 308

החל מאוגוסט 2010

כשכולכם הייתם דבוקים לטלוויזיה מול הגמר של האח הגדול, אני העברתי ארבע שעות שאזכור עוד הרבה זמן (לפחות את השלוש הראשונות, הרביעית קצת מטושטשת…) במקום המקסים הזה, שקורא לעצמו חמארה בולגרית, ומגיש הרבה אלכוהול ואוכל טוב, ואוירה הכי הכי.

06/03/2010

אל המקום הגעתי בזכות facebook וטעות של Time Out. והכל בזכות זה שחברה שלי ב-facebook הגיבה על התמונה הבאה:

בתמונה מופיע משמאל שגיא קופר, והוא גם זה שהעלה ל-facebook את התמונה שהופיעה לראשונה ב- Time Out לפני שבוע (ולא חוטינר מימין, כמו שכתוב, אלא בוזנח). זה עורר את סקרנותי, ולכן נכנסתי ללינק שהוא צירף. זה הביא אותי אל הגיליון האלקטרוני של Time Out מלפני שבוע. דפדפתי בגיליון עד שהגעתי לעמוד 50, בו מצאתי את התמונה. חזרתי אחורה לעמוד 48 והתחלתי לקרוא את הכתבה. קראתי על הפאב החדש שנפתח בסמטה / חניון מאחורי בית הכנסת הגדול שבאלנבי פינת יהודה הלוי. מיד ידעתי היכן זה בדיוק, כי תמיד היו שם פאבים. החלטתי ללכת לשם בהזדמנות הראשונה. שילוש השמות המוזר הזה של שישקו-חוטינר-בוזנח נשמע כמו משהו שחייבים לבדוק.

כשהייתי צריכה לבחור מקום לריוניון שלי עם שרון, לא היה מקום להתלבטות. קבענו ליום חמישי. כבר כשהתקרבתי למקום וראיתי שהשולחנות בחוץ הומים בשעה שמונה וחצי בערב ביום בו משודר הגמר של האח הגדול, ליבי התרונן. בחוץ לא היו סימנים לשרון, ונכנסתי בהיסוס פנימה. גם שם היא לא היתה. אבל לא היה לי כבר סיכוי להסתובב ולצאת. חבורה צוהלת של גברים על הבר פנתה אלי. אני מחכה לחברה שלי, היא עוד לא הגיעה, אני אחכה בחוץ. מה פתאום בחוץ, תצטרפי אלינו. הצטרפתי, מה יכולתי לעשות. בין הגברים זיהיתי את בוזנח מהתמונה, וגם הצלחתי לנחש מי זה חוטינר (אין לי מושג איך). היה איתם גם בחור שנראה לי נורא מוכר. כשכבר הייתי ממש שיכורה וחברה של כולם (וכשהוא כמובן כבר הלך משם), גם העזתי לשאול מי זה, והסתבר שזה רפי כהן. מרפאל. ורק באותו בוקר המלצתי בחום לחברה מהעבודה להימנע מלחגוג ברפאל את יום ההולדת של זוגה.

ברקע התנגנה כל הערב מוזיקה בלקנית נפלאה. מיד כשהתיישבתי מזגה לי הברמנית ליבי כוסית של גרוזדובה רקיה. חיכיתי שימזגו אלכוהול לכל הסובבים אותי, ועם כולם עשיתי לחיים. שנייה אחרי זה הגיעה שרון. גם היא קיבלה גרוזדובה רקיה, ואני קיבלתי עוד אחת, כדי שהיא לא תשתה לבד. הפעם עשינו לחיים עם ליבי. ליבי דאגה לנו כל הערב, ומדי פעם גם מזגה לנו סודה, כדי שלא נתייבש.

אחת מהסיבות שרציתי לבדוק את המקום, היא כי חוץ מזה שמדובר בפאב מגניב באווירה נפלאה, מגישים בו גם אוכל. בולגרי. בתפריט המנות מחולקות לפי המחירים (10, 17, 21, 25, 29), וכל המנות מתוארות נורא חמוד, וכל התפריט מנוקד, וברקע תמונה של שישקו (שמן בבולגרית), שתלוי גם על הקיר.

עוד כיסו את הקירות תמונות קטנות של כל מיני סבים וסבתות בולגרים.

התחלנו עם כבד קצוץ של בתיה (25) שהגיע עם הרבה בצל מעליו, ועם החלה של ארלה (10) חלה קטנטנה שנאפת במקום.

אני לא יודעת מי הן כל הנשים האלו, במיוחד שחוץ משרון, ליבי ואני, אני לא זוכרת עוד נשים באותו ערב. הן בטח בדיוק ראו את גמר האח הגדול. המשכנו עם בוריקיטס מבצק פריך עם מילוי חצילים ובשר (25). במנה היו שלושה כיסונים, ובמרכז ממרח פלפלים קלויים, גם הוא מופיע בתפריט – לוטניצה – סלט פלפלים קלויים של סבתא אסתר (כשמזמינים אותו בנפרד 17). ליבי תיארה לנו אותו כ-המטבוחה הבולגרית. אוי, איזה עוול היא עשתה לו. הוא כל כך לא מטבוחה, וחוסל ביחד עם הכיסונים הנפלאים. היה גם במילוי חצילים וגבינה, אבל ליבי המליצה לנו על זה.

את הטעימות של סיימנו עם בניצה סס סירנה – מאפה גבינות עם בצק פילאס (29) שהיה מעולה. קצת כמו עוגת גבינה אפוייה, רק פחות מתוק.

בין לבין שתינו לא מעט בירה, (מהחבית יש קרלסברג וטובורג) שמגיעה לא בחצי ושליש, אלא קטנה (19) או קטנטנה (14), והשקו אותנו עוד בהרבה כוסיות של גרוזדובה רקיה, רום אנגוסטורה ומי יודע מה עוד.

אל הקינוחים לא הגענו. רק עכשיו שמה לב שיש להם סוטלצ’ (אורז בחלב), ואני אהיה חייבת לבדוק אותו בפעם הבאה שלי שם. בטח שתהיה פעם הבאה. רק אצטרך להגיד לא לכל הכוסיות הקטנות והזדוניות האלו, כי לא אוכל להרשות לעצמי עוד בזבוז כזה של יום על הנגאובר…

אולי כי המקום חדש (שבועיים), ואולי כי בוזנח וחוטינר ידועים בברנז’ה הקולינארית, היו שם חוץ מרפי כהן גם לאון אלקלעי ושאול עברון (שאבא שלו, אברמסקי, היה חבר של סבא שלי, וכשהוא קם ללכת, ואני הייתי כבר ממש שיכורה, רצתי לספר לו שאני הנכדה של יוז. רק שכחתי להגיד לו שהמסעדה שלו היא אחת מהאהובות עלי…).

אז שישקו זה שמן בבולגרית. אבל חמארה זה פאב או בר בטוניסאית. כי בעצם טל חוטינר הוא בולגרי (וכך גם השותף השלישי השקט), והנה הוא עם התוכי של המקום,

אבל יוסי בוזנח הכובש הוא טוניסאי (והתמונות, שאני לא זוכרת שצילמתי, לא עושות לאף אחד מהם חסד).

והנה גם ליבי משמאל, ואפילו רפי כהן מימין.

והמקום מקסים. העברתי שם ארבע שעות ונהניתי מכל רגע. וגם לא מעשנים שם. רווח נקי (וגם האויר).

ששקו חמארה בולגרית
הר סיני 2 (מאחורי בית הכנסת הגדול באלנבי פינת אחד העם)
תל אביב

תגובות מהפוסט המקורי:

עכשיו גרמת לי להתלבט
אני לא יודעת אם ללכת קודם לגרוזינים בדדה או לבולגרים. בכל מקרה נראה מאד מפתה ומזמין.
07/03/2010 12:14:56 תיבת דואר תמי
נראה לי אחלה
המקום נראה אחלה וגם האוכל אני אשמח לבדוק אותו בהזדמנות חגיגית :)
08/03/2010 07:54:15 דפ
כל מילה אמת – היה שווה להפסיד את הגמר של האח הגדול
ומזל שיש את התמונות אחרת באמת לא הייתי זוכרת (יותר מדי אלכוהול אפילו בשבילי).. מחכה לפעם הבאה. :)
08/03/2010 13:29:09 ShaRoN
את , חבל שלא התחתנתי איתך
איך יפה את כותבת איך יפה את שותה ואוכלת . תכתבי , תכתבי עוד הרבה
10/03/2010 22:29:55 מפסיק לעשן בגללך
איך הסמקתי
אבל אני לא זוכרת שמישהו הציע לי להתחתן איתו וסירבתי… תודה על המחמאות. מבטיחה לכתוב עוד הרבה. ותפסיק לעשן. אבל בשבילך.
11/03/2010 14:41:34 תיבת דואר לא סוגרת ת”פה
לא יפה מה שכתבת על השף של רפאל (לגבי החברה שלך)
לא תמיד צריך לכתוב הכל.
18/03/2010 22:58:43 צורם
שמח לשמוע על המקום החדש
ושמח לשמוע שלא מעשנים שם. אם יש לך עוד ביקורות על ברים את מוזמנת לפרסם גם ביקורות אורח בעכברוש העיר. וכמובן מוזמנת לחגיגות השנתיים לעכברוש העיר במוצ”ש ה-20.3.2010 בפלורנטין.
19/03/2010 14:24:17 תיבת דואר עכברוש העיר
אחלה מקום, באמת…
חבר אמר לי: “יוני יש מקום מגניב בתל אביב, חמארה שמו”. בהתחלה, היה נראה לי מוזר אבל, אני אדם פתוח אז אמרתי, למה לא?? ירדתי למטה, עליתי על רכב הליסינג שלי, נסעתי לאסוף את דני ונסענו לחמארה. מקום חבל על הזמן, היה טוב, אוכל מעולה ומוזיקה טובה. אחלה אנשים – פשוט איכות. מומלץ בחום!!!
21/03/2010 16:25:39 יוני
התגובה האחרונה
היא כבר כמעט פוסט בפני עצמה. תודה לכל המגיבים. צורם – למרות שאני נוטה להעלות בעיקר פוסטים של המלצות, בכל זאת זהו בלוג של ביקורת, ומותר לי להביע את חוסר שביעות הרצון שלי ממקומות מסויימים. עכברוש – כבוד!
21/03/2010 18:43:43 תיבת דואר לא סוגרת ת”פה
איזה מקום משובח ואיזו כותבת מקסימה
תודה לך. כל מה שכתבת נכון. שישקו הוא מקום כיפי, כמו שאנחנו תמיד מקווים לגבי מקום חדש ולרוב מתאכזבים קצת. אז לא בשישקו. שישקו מקיים את ההבטחות של כל האחרים. בזכותך הגעתי ל”שישקו”, נהניתי מכל רגע (שלא כמו בטאפאס באר באחד העם, שמשם הגענו לשישקו), הסרחתי מהרינג, בצל ואושר מחוייך, וסוף סוף יש לי מקום להמליץ עליו לכל מי שאני מכיר. תודה לך, מכל הלב. :-)
22/04/2010 09:44:26 מיקי

עוד מהבלוג של יעל מוריס

תצוגה מקדימה

סיור אוכל בחיפה עיר תחתית

הפעם אספר לכם מפגש של ארבע בנות שמסוגלות להעביר יום שלם באכילה בלתי פוסקת, בזחילה ממקום אוכל אחד למשנהו. את הסיור הפרטי שלנו הובילה נעמה סובול, כותבת הבלוג המעולה תרבות אכילה, בלוג חיפאי על אוכל,...

תצוגה מקדימה

דלידה – חמארה אירופאית בשוק לוינסקי

קשה למצוא תרגום מדויק למילה חמארה, אבל דבר אחד בטוח, וזה שזו מילה בערבית, והיא מתארת בית קפה שכונתי קטן, מקום מפגש לגברים, ששותים בו אלכוהול ומשחקים בו שש בש וקלפים. כך שאיך שלא מסתכלים על זה, חמארה אירופאית זה סוג של...

תצוגה מקדימה

אבושדיד – הלהיט החדש בלבונטין

לבונטין הוא רחוב מדהים. כל מבנה שחולפים על פניו מרשים ביופיו הארכיטקטוני. המבנה המרהיב בלבונטין 16, שהיה פעם ביתה של משפחת אבושדיד, המשפחה של לאה אבושדיד, אשתו של איתמר בן אבי, זוכה לעדנה. הוא מואר מבחוץ, ואפשר לראות כמה יפה...

תגובות

פורסם לפני 6 years

תגובות

טופ 20 - בלוגי אוכל

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה