הבלוג של יעל מוריס

לא סוגרת ת'פה

לא סוגרת ת'פה זו גם אחת שלא מפסיקה לדבר, וגם אחת שלא יודעת שובע מאוכל. כזו אני. לא סוגרת ת'פה הוא בלוג אוכל, אבל מתכונים לא תמצאו בו. אני בחורה קטנה עם תיאבון גדול, הרפתקנית קולינרית שמחפשת כל הזמן אתגרים קולינריים חדשים:... +עוד

לא סוגרת ת'פה זו גם אחת שלא מפסיקה לדבר, וגם אחת שלא יודעת שובע מאוכל. כזו אני. לא סוגרת ת'פה הוא בלוג אוכל, אבל מתכונים לא תמצאו בו. אני בחורה קטנה עם תיאבון גדול, הרפתקנית קולינרית שמחפשת כל הזמן אתגרים קולינריים חדשים: מנות יוצאות דופן, מסעדות מרתקות מכל הקשת, החל במסעדות פועלים וכלה במסעדות שף, שווקי אוכל ומסעות קולינריים בארץ ובעולם. עקבו אחרי בפייסבוק: facebook.com/Losogeretapeh

עדכונים:

פוסטים: 275

עוקבים: 227

החל מאוגוסט 2010

19/11/2007

כשראיתי את הפרסום על הפרויקט “בוחשים בקלחת” – פרויקט של כתיבה משותפת על מרקי חורף, שהוכרז בבלוגים המעולים תופינים ובצק אלים, הבנתי שאני חייבת לשנס מותניים ולאכול מרק. אבל למרות שכבר היה אמצע נובמבר, פה בתל אביב היה כל כך חם, ואיך אפשר בכלל היה לחשוב על מרק? היתה לי הרגשה שאני לא אצליח לעמוד במשימה. אבל דברים התגלגלו אחרת…

עמית ואני נסענו לירושלים להופעה של ברי סחרוף, שפתחה את פסטיבל העוד. ממש בבוקרו של אותו היום קיבלתי אל המייל את המלצות עכבר העיר לסופשבוע, ושם הוכרז שהאומנות יוצאת לרחוב כורש בירושלים. הובטח שם כי בנייני רחוב כורש במרכז העיר ירושלים יארחו ליום אחד, ממש ביום נסיעתנו, את יצירותיהם של כ-50 אמנים, מהארץ ומחו”ל, מתחומי הפיסול, הצילום, הציור, המוזיקה, הווידאו-ארט ועוד. היה נשמע מעניין, והחלטנו לנצל את הנסיעה ולבדוק.

חנינו ליד נחלת שבעה, לשם תכננו ללכת לחפש מקום לאכול אחרי הביקור ברחוב כורש הסמוך. כבר כשיצאנו מהאוטו קיבל את פנינו החורף בחיבוק אוהב. ממש אירופה. בכלל כל ביקור בירושלים מרגיש לי כמו קפיצה לאירופה, וכמעט בכל רגע נתון ברחובות ירושלים אני חוזרת ואומרת את זה, מלאה בהתרגשות. בתל אביב, כאמור, עדיין היה קיצי. מזל שזכרנו להצטייד בסוודר. עם קצת עזרה ממקומיים מצאנו את הרחוב, אבל לא את ההמולה לה ציפינו. אחרי חצי רחוב כבר היה נראה לנו שהאירוע היה פרי דימיונם הפורה של כותבי עכבר העיר. התחלנו לחזור למדרחוב נחלת שבעה.

ממש רגע לפני שעזבנו את הרחוב השומם הזה, חלפנו על פני מקום קטן ומלא בצעירים – המרקיה. המקום, שנראה כמו מסעדת פועלים לסטודנטים, היה מתוק ומיוחד כל כך, ואני הרי צריכה הייתי לכתוב על מרק.

אבל למרות זאת, לא עצרנו והמשכנו בדרכנו חזרה. אבל בנחלת שבעה היה נראה שהשעה עוד מוקדמת מדי, ושהאזור חסר את החיים שמצאנו במרקיה. החלטנו לחזור ולנסות.

פתחנו את דלת העץ החומה המכוסה בסדין פרחוני, והשארנו את הצינה הירושלמית מאחור. בפנים עדיין המה אדם, ולמרות שרבים עזבו מרגע שהגענו, היה נראה שלא מפסיקים להגיע עוד ועוד אנשים בכל שהותנו שם. המקום היה מלא באסופת פריטים ישנים בסגנון שוק הפשפשים. פסנתר ישן בכניסה, ספרים ישנים פזורים בפינות שונות, כסאות וכורסאות בגדלים וסוגים שונים, ושולחנות שונים, שלכל אחד היה את היחוד שלו. כך למשל שולחן אחד היה מכוסה כולו בתמונות פספורט של אנשים. בקצה המרוחק שוכן המטבח, בו תלויים מהתקרה סירים גדולים כמו בצבא ומחבתות.

 

התיישבנו בקצה האחד של שולחן ארוך, שבקצהו השני ישבה חבורה גדולה, ומה שהפריד בינם לבינינו היה משחק שח ענק במרכז השולחן. דקות לאחר שהתיישבנו הצטרפו לשולחן בחור ובחורה והחלו לשחק בו.

על לוח במרכז החדר היה רשום בגיר מבחר המנות להיום, שהציע ארבעה סוגי מרקים, וכן שקשוקה ותבשיל אורז וקארי. למרות שמבחר המנות פורט על הלוח, המלצרית החביבה שמחה להסביר לנו על המבחר וגם נתנה המלצות.

עמית בחרה לקחת מרק עדשים.

 

אני בחרתי במרק עגבניות מוקרם, שהיה, כך הסבירה המלצרית, מרק עגבניות בשמנת.

חלקנו גם תבשיל אורז וקארי, שהגיע עם רוטב ירקות.

 

עם כל אלו קיבלנו גם פרוסות לחם לבן אחיד ולצידן פסטו וחמאה. הכל היה מעולה, ואפילו הזמנו עוד מנת אורז, כי פשוט לא יכולנו להפסיק.

הדרך לשירותים עוברת בחצר, שם יש ספות וזו גם פינת העישון.

שילמנו את החשבון (90 ₪ לשני מרק ושני אורז) ושלפתי מהתיק את הכתבה שהדפסתי על האירוע בכורש. פתאום שמתי לב שבתמונה רואים גרפיטי שבו כתוב כורש 14 (בכתבה עצמה אין כתובת). כהרגלי דיברתי בקול רם מספיק כדי שהבחור שישב לידנו ישמע, והוא התנדב להסביר לנו שזה במסדרון של שורת בניינים, אבל כדאי לרדת לקומת המרתף, כי למעלה די דליל.

המשכנו עם הרחוב והפעם מצאנו את האירוע. חוץ ממיצג אחד, בו בחורה תופפה על תוף והרסה שירים, ומפסל סביבתי אחד, שעשוי משקיות מכלות בכל הצבעים, היו בכל המקום הרבה טלוויזיות קטנות, ולמרות שהובטח מגוון רחב של אומנויות, היה שם בעיקר ווידאו-ארט. אבל לפחות חסכנו לעצמנו את הסיכון שמישהו עלול היה להגיד לנו “מה, הגעתן עד לשם ולא ראיתן את האירוע. וואי, איך הפסדתן”.

בדרך חזרה לאוטו, ליד הדלת של המרקיה כבר התפתח תור.

אח”כ ברי שר לנו משירי שלמה אבן גבירול, והיה מקסים.

המרקיה
כורש 4
ירושלים
02-6284228

תגובות מהפוסט המקורי:

נהנתי מאוד לקרוא
התיאורים שלך פשוט מקסימים, שמחה שהשתתפת.
20/11/2007 03:30:19 תיבת דואר מונא
תודה!
כרגיל כיף לקרוא אותך, והכתבה יחד עם אפרוריות הבוקר הזה עושה לי חשק למרק. בירושלים. (-:
20/11/2007 07:33:00 Ayelet
עוד מרק
http://cafe.themarker.com/view.php?t=223781
20/11/2007 08:29:26 חני
עושה חשק לחורף + מרק
וגם לקארי עם אורז… :-)
20/11/2007 09:09:25 יפעת
הגשם דופק על החלון…
ואני מזיל ריר על התמונות. באלי מרק עדשים, מרק עגבניות ואורז עם קארי… וזה עוד לפני 11 בבוקר…..
20/11/2007 10:45:26 פרסלי-מן
נשמע ממש כיף
איזה כיף לגלות מקומות מעניינים במקרה! עושה חשק לבקר.
20/11/2007 12:52:01 שירה
שלום לך, נהניתי לקרוא את התיאורים שלך
ואני מקווה בקרוב בעקבות הפוסט גם לבקר שם.
20/11/2007 13:58:26 עמית

עוד מהבלוג של יעל מוריס

תצוגה מקדימה

סיור אוכל בחיפה עיר תחתית

הפעם אספר לכם מפגש של ארבע בנות שמסוגלות להעביר יום שלם באכילה בלתי פוסקת, בזחילה ממקום אוכל אחד למשנהו. את הסיור הפרטי שלנו הובילה נעמה סובול, כותבת הבלוג המעולה תרבות אכילה, בלוג חיפאי על אוכל,...

תצוגה מקדימה

דלידה – חמארה אירופאית בשוק לוינסקי

קשה למצוא תרגום מדויק למילה חמארה, אבל דבר אחד בטוח, וזה שזו מילה בערבית, והיא מתארת בית קפה שכונתי קטן, מקום מפגש לגברים, ששותים בו אלכוהול ומשחקים בו שש בש וקלפים. כך שאיך שלא מסתכלים על זה, חמארה אירופאית זה סוג של...

תצוגה מקדימה

אבושדיד – הלהיט החדש בלבונטין

לבונטין הוא רחוב מדהים. כל מבנה שחולפים על פניו מרשים ביופיו הארכיטקטוני. המבנה המרהיב בלבונטין 16, שהיה פעם ביתה של משפחת אבושדיד, המשפחה של לאה אבושדיד, אשתו של איתמר בן אבי, זוכה לעדנה. הוא מואר מבחוץ, ואפשר לראות כמה יפה...

תגובות

פורסם לפני 4 years

תגובות

טופ 20 - בלוגי אוכל

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה