הסרט מפגשים עוסק בנושא רגיש במיוחד: טיפול מיני באנשים עם מוגבלות. צפיתי וחשבתי הרבה על מיניות, ההתמודדות של כל אחד מאיתנו עם כל המסביב, וטיפול מיני ככלי לחיים.
הרבה שאלות עלו לי, והחלטתי לכתוב בנושא. כאן מחשבותיי בעקבות הסרט, קטעים מהמאמר עליו הוא מבוסס, וראיון שערכתי עם סרוגייט.
מארק מחליט לאבד את בתוליו
מארק אובריאן, משורר ועיתונאי המשותק מהצוואר ומטה בשל מחלת פוליו מילדוּת, כתב את המאמר On seeing a sex surrogate .
החיים שלו לא פשוטים בכלל: משותק ברוב חלקי גופו, את רוב זמנו הוא מבלה בתוך "ריאת ברזל" שמספקת לו חמצן. יש לו מטפלים שכן הוא חייב להיות בהשגחה צמודה, ומדובר בעידן טרום המחשב לכן אפילו עבודתו נעשית בהקלדה בעזרת מקל שהוא מחזיק בפיו. יום אחד, כשהוא כמעט בן 40, מארק מחליט לאבד את בתוליו. הוא מתייעץ עם הכומר שלו, פותר כמה עניינים טכניים וקובע פגישה עם שריל – סרוגייט שמתמחה בטיפול באנשים עם נכויות. *הציטוטים מתוך המאמר בתרגום חופשי שלי.
יש בסקס איזו אגביות, בעובדה שהוא חלק מהחיים שלנו, מובן מאליו. אך מה חושב מישהו שמעולם לא התנסה בכך?
סקס הוא חלק מחיים רגילים, לא איזו פעילות ששמורה לאלוהים, אלילים וכוכבי רוק. הבנתי שזה יכול להיות גם חלק מחיי אם הייתי נלחם נגד השנאה-העצמית והפסימיות שלי. שאלתי את שריל אם היא חושבת שמגיע לי להיות נאהב מינית. היא אמרה שהיא בטוחה שכן. כמעט בכיתי. היא לא שנאה אותי. היא לא חשבה שאני דוחה.
רק הולכים לדבר על סקס
הנחתי שבסרט יש הרבה מהדימיון של התסריטאים, אבל מסתבר שחלקים רבים בו נאמנים למקור. חלק מהדיאלוגים הם מילה-במילה מהמאמר של אוברייאן.
מדהים איך גם אחרי כל הקשיים שבדרך ואחרי ההחלטה הנחרצת לאבד את בתוליו, מארק עדיין מפוחד בטירוף.
כשהגיע היום המיועד, הרגשתי עצבני בצורה בלתי נסבלת. הייתי חייב להזכיר לעצמי שאנחנו רק הולכים לדבר על סקס. בשעה השנייה נעשה את תרגילי המודעות-החושית האלו, מה שלא יהיו, אבל רק אם אני ארצה. (בדרך למפגש) הרגשתי כאילו אני מובל להוצאתי להורג!
עירום לגמרי
אני מאמינה שרובכם לא ממש חשים בנוח כשאתם בעירום ליד אחרים. יש לי חברים שהצטלמו בעירום, חלקם אפילו בצילום קבוצתי, ואין להם בעייה להסתובב עירומים בבית.
אבל איך זה מרגיש כשאתה בעירום וכל השאר לבושים? תמיד כשהייתי עירום בעבר – תמיד לפני אחיות, רופאים, ומטפלים – העמדתי פנים שאני לא עירום. עכשיו מכשהייתי במיטה עם עוד מישהו עירום, לא הייתי צריך להעמיד פנים: שנינו לא היינו לבושים, וזה נראה נורמאלי. כמה מפתיע!
מארק בסרט, מכיר בסופו של דבר אישה וחווה אהבה. את מאמרו מסיים אובריאן בצורה פחות אופטימית: זה משאיר אותי באותה נקודה בה הייתי לפני שנפגשתי עם שריל. פגשתי כמה נשים מדהימות, אבל הן לא הביעו עניין רומנטי בי. אני לא מתלהב מהרעיון של מה שנראה כפרוייקט ארור להשגת אישה. התשוקה שלי לאהוב ולהיות נאהב מינית תואמת את הבידוד שלי ואת הפחד לברוח ממנו. הפחד כפול. אני מפחד מלקבל דחייה. אבל אני גם מפחד מלהיות מקובל ונאהב. אם זה האחרון יקרה, אני אקלל את עצמי על כל הזמן שביזבזתי.
לא יכולתי שלא לחשוב תוך כדי ואחרי קריאה: סרוגייט – מה זה בעצם? מה היא חושבת על המטופלים שלה? החלטתי לדבר עם מישהי שעוסקת בזה. הראיון המלא – בפוסט הבא. חכו יומיים.
צפו בקדימון של הסרט מפגשים
[youtube Fy2y7UIpgP4]