הבלוג של איריס קובליו

מדברת גלויות

אמנית

עדכונים:

פוסטים: 5

החל מאוקטובר 2010

מבט חדש על ספרו של אנטוניוס מולינה “בלעדיה”

09/02/2011

הנובלה הפנינית של אנטיו מוניוס מולינה, בלעדיה, הוא סיפור מרתק, מדויק ומיסטי כאחד. מריו, דמות הגבר, ה”גיבור” או ה”אנטי גיבור” בג’רגון הספרותי, אינו מתגלה לקורא כאהוד במיוחד על ידי המספר ואילו אהובתו, בת זוגתו הזמנית של מריו, בלנקה, על עולמה השסוע, מסופרת בנימת חיבה וסלחנות.

מריו הוא איש מושלם, חזק, עקשן ומדהים ואילו בלנקה אהובתו היא שברירית, מתמכרת בקלות, זקוקה להגנה וגם נמלטת מאותה הגנה עצמה. למספר, לקורא, לבלנקה ולמריו עצמם ברור שהסיטואציה הזוגיות לא תוכל להחזיק מעמד עד סוף הימים. בדמה של בלנקה זורמים חלומות קצה, צרכים אינסופיים ובלתי אפשריים לסיפוק. בלנקה היא אמנית מתוסכלת. היא מממשת את אומנותה על ידי יניקת השראה מאחרים. היא לא מחוברת לכוח הפנימי שלה. בלנקה מתחילה מסעות ולא יכולה להם ולכן נמלטת להתמכרויות, רק בתוכן היא מוצאת הרפיה לנפשה הסוערת, בתוך הגיהינום של האבדן הפיזי.

אבל מריו, שהיה בודד וחי חיים אפרוריים עד שפגש את בלנקה, הוא הדמות המעניינת, המדהימה בסיפור.

מריו מתאהב טוטאלית בבלנקה. היא כל עולמו. יומו מתחיל ומסתיים בקיומה. הוא מקריב את חייו למען שיקומה. הוא עוקב אחריה, לומד אותה לפרטיה. אמנם הוא מפספס פה ושם כמה פרטים (כמו מה צבע הלק אותו היא מושחת על ציפורני רגליה) אך הוא לומד אותה עד כדי כך שהוא מסוגל ליצור הולוגרמה שלה ומכוון שהוא בעצמו הוא היוצר של ההולוגרמה הזו הוא גם יכול לשנות אותה לפי טעמו והעדפותיו. כעת בלנקה ההולוגרמית מתאימה בדיוק למריו. ולכן כשבלנקה נעלמת שוב לאחד ממעמקי השאול שלה ובלב ליבו מריו יודע שהיא גם לא תחזור משם, הוא בורא את ההולוגרמה שלו, ביד אמן של קוסם, וזה החלק המיסטי של הסיפור, יוצר את כפילתה האידיאלית, המושלמת, כמוהו, ביחד הם יוכלו להמשיך לחיות בהרמוניה שאליה שאף כל חייו, אותה הרמוניה שהיא מטרת קיומו: חיים נעלים, חיים ללא רבב, חיים מושלמים. חיים איתה בלעדיה.

ההולוגרמה, הבריאה של הדמות המוכפלת, הזכירה לי את סרט המופת “להרגיש בבית” של קים קי דוק, שם הגבר המאוהב באשה נשואה מתאמן בעקשנות ובאומץ בטכניקה שפיתח בעת שבתו בכלא, לההיפך לשקוף ולהתגלות כהולוגרמה לעיניה של אהובתו, בביתה, בתוך חיי נישואיה עם בעלה שלא חש בדבר.

על הסרט הזה ועוד על הצגה בנושא דומה כתבתי כאן

הדימוי מצוייר על אריזת תרופה “רסיטל” – צבעי מים, 2008, איריס קובליו

עוד מהבלוג של איריס קובליו

Thumbnail

הפסנתרנית

רציתי לכתוב על בית הספר הראשון למוסיקה, ברחוב זמנהוף בתל אביב, בשנות השישים, שהוקם ע"י פאול והרמן קוסלה, על שעורי הפסנתר שקבלתי שם ממורים שונים (שלא חסכו במכות סרגל על כל שגיאה...

תגובות

פורסם לפני 10 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים