הבלוג של חן סיון

אופנאית

מעצבת אופנה | אוהבת תרבות | מומחית בסטיילינג אישי לנשות עסקים | קניינית אישית | ייעוץ | סדנאות אופנה וסטיילינג | סידור ארונות | www.facebook.com/ChenSivanFashion

עדכונים:

פוסטים: 173

החל מיולי 2013

לעתים אני לא אוהבת אופנה

14/07/2013

לעתים אני לא אוהבת אופנה. יש תקופות קצרות, ויש ארוכות יותר, שבהן אני פשוט מפנה את ראשי ממה שאופנתי, ממה שטרנדי ובכלל…
אני מעצבת אופנה. סיימתי לימודים ב’שנקר’ לפני כמעט 25 שנים, אבל יש זמנים שבהם אני באמת ובתמים לא אוהבת אופנה. היום דווקא כן. אני אוהבת בדים ובגדים; צבעים, דפוסים ורקמות; פסים, כוכבים ונקודות; פרחוני ומשבצות; אתני וחייתי. חולצות ומכנסים ושמלות ומעילים. ונעלים. ותיקים. וצמידים, ועגילים, וצעיפים. אני אוהבת. אהבת אמת!


את מקצוע עיצוב האופנה פגשתי לראשונה כשהייתי בת 12 או 13, ואמי – כבר אמא לשלושה – החליטה לקחת פוס מהחיים ופנתה ללמוד עיצוב טכסטיל ב’שנקר’. היא הזמינה אותי לבוא ולהתארח, וכבר כשנכנסתי לבניין אפף אותי קסמו של המקום. בחלל הכניסה לבניין הישן של המכללה יש עד היום, נדמה לי, חלונות תצוגה ענקיים שם מוצגות עבודות של תלמידים. גם על קירות גרם המדרגות המוביל למטה, אל המחלקה לעיצוב אופנה, הוצגו איורים, ואחד מהם הוא אולי זה ששינה את חיי. זה היה איור של שמלה בהשראת טווס, כולל שימוש בנוצות הזנב המרהיבות של הציפור הקסומה הזו. וזהו: נשביתי! עיצוב אופנה הפך למקצוע היחיד האפשרי עבורי.

 

שמלת טווס

שמלת טווס – אחרת מזו ששבתה את לבי

רווח

עוד וידוי: אני לא תמיד אופנתית. אני מאד אוהבת ‘להתלבש’, דבר שהוא לפעמים קשה בישראל, בפרט בקיץ. ועוד בתל אביב. אבל בעיקר חשוב לי שיהיה לי נוח. את רוב זמני ביומיום, כשאני מלווה את בני לבית הספר או בחזרה, או עובדת מפינת האוכל שבביתי, אני מעבירה בשמלת קיץ קלילה ובכפכפי-אצבע, או בג’ינס גזורים – לא ממש שורטס, שלא הרשיתי לעצמי אפילו כשהייתי צעירה וחתיכה, אלא באורך כלשהוא מעל לברך – ובגופיה צבעונית, וכמובן כפכפי-אצבע.
בחורף קצת יותר קל לי להתלבש. יש יותר פריטים שניתן לשלב, בלי להינמס כמו גביע גלידה מדוגם בתנור פיצות.

בשנים האחרונות התוודעתי למלה פשיוניסטה: זו לא אני! מסתבר שאפשרי להיות אשת מקצוע בתעשיית האופנה, אפילו מעצבת, ולא להיות פשיוניסטה. לפחות לא באופן שאני מבינה את המושג: בחורה מדליקה כזו שכל מעייניה פונים לאופנה, למעצבים חדשים, לקולקציות, לטרנדים, לאיבזורים; שכל  ההכנסה הפנויה שלה מוקדשת לרכישת בגד חדש, או אביזר מדליק, ורוב משאבי הקשב שלה מופנים ליצירתיות אין-קץ ביצירת לוקים חדשים לעצמה ולחברותיה.
אז אני מתלבשת בעיקר כשיש ‘לאן’: יציאה, בילוי עם חברות, עם בן-זוגי או עם בני משפחה, הרצאה… ואז אני מקדישה מחשבה ויצירתיות, אפקט של ‘וואו’ או משחק של צבעים-דפוסים-אביזרים, ממציאה את הטעם שלי מחדש מדי פעם וממשיכה ביחסים האמביוולנטיים שיש לי עם האופנה.

 

פשיוניסטה פריזאית

פשיוניסטה פריזאית

מאז סיימתי את לימודי ב’שנקר’, בקיץ 1989, עבדתי בשירות חברות בינלאומיות גדולות כמו GAP, Tommy Hilfiger, Liz Claiborne, Banana Republic ,Gymboree ,DKNY ורשתות ישראליות כמו ‘גולף’, ‘פוקס’, ‘בגיר’, ‘פולגת’, ‘רנואר’ H&O, ‘קסידי’ ו’מיש-מיש’.

עסקתי בתפקידי עיצוב, ניהול קולקציות, קניינות וניהול מוצר בתעשיית ההלבשה. דגש על ‘תעשיה’. ב’שנקר’ חינכו אותנו להתכוונן לתעשיה, ולימדו אותנו שבית הספר מכין מעצבים ל-תעשיה, אבל הנסיון הראה לי שמעט מאד ממה שלמדנו ב’שנקר’ אכן הכין אותי למה שחיכה לי שם בחוץ. גיליתי שהקשר בין תעשיה לעשיה הוא לא כמו שדמיינתי, וחזק אפילו פחות הקשר בין יצירה ויצירתיות לבין ייצור. התמחיתי בניהול פרוייקטים לייצור, בתחילה בארץ, עבור חברות בינלאומיות שבחרו להשתמש במפעלים מקומיים, לייצור חלק מהסחורה שלהם. עם חלוף השנים, כשסין הפכה ל’מפעל-של-העולם’, פעלתי בתפקידים מקשרים בין רשתות חנויות בארץ ובאירופה לבין מפעלים בסין. זה נשמע מרתק יותר מאשר זה באמת. זו בעיקר הרבה עבודה לא קלה, שברובה לא היתה ממש מעניינת עבורי. כך הובילה אותי דרכי המקצועית ב’תעשיה’ רחוק יותר ויותר מהיופי ומהיצירה. מה אומר? התאכזבתי!

לפני כשנה, ואחרי שנים ארוכות ורבות לבטים, החלטתי סופית לעצור. עזבתי משרה מלאה ויותר, והתפניתי לחשוב. הבנתי שאני רוצה לחזור וליהנות מאופנה, לאהוב אותה שוב, אולי אפילו כמו פעם. התגעגעתי. למדתי עוד שברבות השנים, עם הנסיון, צברתי הרבה ידע ודעות שאותם אני רוצה לחלוק עם אנשים רבים ככל האפשר. אני מקווה למצוא לי כאן במה שמעליה אחלוק עם קוראות, ואולי גם קוראים, את מחשבותי ואת התובנות שצברתי, את אהבותי וגם את הביקורת שיש לי על המקצוע שבחרתי (או אולי הוא שבחר אותי).

עוד מהבלוג של חן סיון

תצוגה מקדימה

על כנפי הכסף

. זה קורה ברחוב, בבית הספר של היורש, בקניון או בנחל הג'ילבון, תוך-כדי טיול משפחות: אני מחמיאה לנשים מכסיפות שיער, שנקרות בדרכי רוב המוחמאות מחייכות בשמחה. חלקן הקטן מסתכלות עליי כאילו נפלתי על הראש ממקום גבוה במיוחד השיער...

תגובות

פורסם לפני 4 years
תצוגה מקדימה

טייץ הם לא מכנסיים | גרבונים הם לא טייץ!

. טייץ הם לא מכנסיים וגם, למען הסר ספק, גרבונים הם לא טייץ! סוגיית הגרבונים-טייץ-מכנסיים מטרידה אותי כל חורף מחדש. הגיע הזמן לטיפול שורש האופנה מכתיבה לנו מכנסיים הולכים ונצמדים, כמו העור חלקנו לובשות מכנסיים שהם כל כך...

תגובות

פורסם לפני 4 years
תצוגה מקדימה

לפרגן, לפרגן. לפרגן!

. | בית יוסף ויעקב בהדרו | . האהבה שלי לאופנה היא בעלת שורשים עמוקים בעולם החומרים הטקסטיליים בדים, מרקמים, צבעים, דפוסים אהבה מיוחדת יש  לי לבדי ריפוד, כאלה שמשמשים...

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה