הבלוג של atara

atarab

פלנר אסטרטגי. מתמחה בזהות תאגידית ומיתוג. והטמעתו בארגון וסביבתו. או במלים אחרות - למה המקום הזה שקוראים לו 'העולם', צריך אותך ודווקא אותך.

עדכונים:

פוסטים: 56

החל ממרץ 2013

ארוסתו של הנסיך הארי ניהלה בלוג סודי תחת השם “שחקנית עובדת” ובו חשפה את הצד האכזרי והפחות זוהר של תעשיית האשליות. הבריטים מזועזעים אבל כדאי שילעסו ביסקוויט וירגיעו

26/02/2018

מתברר שמייגן מרקל, שעומדת להינשא לנסיך הארי, כתבה בלוג אנונימי בשם “השחקנית העובדת” בין השנים 2009 עד 2012. הבלוג עסק בתהפוכות הנפש וגריסת השיניים של מי שרוצה להשתלב בעולם האכזר והקשה של הוליווד. אחרי שקיבלה, בסופו של דבר, תפקיד עסיסי בסדרת הטלוויזיה המצליחה “Suits” היא זנחה את הבלוג ופתחה אחד חדש בשם “The Tig”, אותו הקצתה לעולם הלייפסטייל, שיחות עם אנשים ממעגלים נחשבים וכמובן לפעילות ההומניטרית שנטלה בה חלק.

אולם אם נחזור ל”שחקנית העובדת”, העיתונות כמרקחה, כאילו שנתגלה ממצא ארכיאולוגי שמשנה את פני ההיסטוריה ומשליך על גורל האנושות. ואני רוצה לשאול: מה חשבתם? איך אפשר היה בכלל להעלות על הדעת שבחורה שמגיעה להוליווד כדי להתחרות על תפקידים בקולנוע ובטלוויזיה, לא תאכל קש, לא תתנגש שוב ושוב בקירות אטומים, לא תתרסק על הקרשים ולא תרצה לשתף, בדם ובדמעות, את כל העולם ביגון שלה?

מייגן מרקל שמלה שחורה Theo Wargo/Getty Images for NBCUniversal/USA Network

הרי ברור לחלוטין, הרבה לפני שנחשף הבלוג, שבחורה בת 35 לא נולדה אתמול וכנראה אכלה הרבה חצץ לפני שקיבלה את התפקיד המיוחל בסדרה הפופולארית. בניגוד לג’ודי גרלנד ששיחקה בתור דורות’י ב”קוסם מארץ עוץ” כילדה קטנה וצמחה לנגד עינינו, מייגן מרקל חיכתה עד גיל מופלג במושגי שואו ביזנס כדי שכוכבה ידרוך. העובדה היא שעברה המתאמץ, המתייאש והמתנדנד בין זוהר לרפש לא אמורה להפתיע אותנו ולכן אין לנו מה להתנהג כמוצאי שלל רב.

אם נסכם בכמה מלים את “השחקנית העובדת”, שמעליו התנוסס לוגו של כיסא במאי ריק,  כותבת הבלוג “האנונימית”, מספרת על חיי היום יום של אישה צעירה שמנסה בעור שיניה לקבל תפקיד במה ולהתפרנס מזה. הכותבת מתארת את עצמה כמי שעוברת דרך חתחתים אגב “שידול והידחפות” בקרב מפיקים ומלהקים, במאים וכמובן על הסט.

השחקנית העובדת לא חוסכת תיאורים מפורטים של תחושות גועל מנשיקות שנאלצה להתנשק עם שחקנים עם ריח רע מהפה, קטעי התעלסות שחשה מושפלת וחשופה מצד השותף שלה לסצנה והבמאי שבחר להלביש אותה בחצאית קצרה (“באורך מפשעה”), כדי להפוך סצנות מין למחרמנות יותר. היא מתארת סצנות אהבה שחורגות מהתסריט לכיוון יותר בוטה וכוללות נשיקות מיותרות. מדובר באייטמים שגורמים למשפחת המלוכה להסמיק ולחשוש כי נפלו חזק עם ה”צצק’ה”.

התחושה המתקבלת היא כי הבלוג היה מה שהחזיק את הכותבת מעל פני המים וסיפק לה וונטילציה לפרוק מתחים ותחושות מועקה ועלבון. הקהילה שנוצרה סביבו הורכבה מאנשים בעלי גורל דומה וכמובן ממבקרים מזדהים ומעריצים שאינם בהכרח אנשי השואו ביז. מתוך הבלוג ניתן להסיק כיצד מתנהל עולם הבמה הקשוח מנשוא בידי במאים רודנים שחורצים גורלות של מועמדים שחייהם תלויים באודישן הבודד הבא. יומני השחקנית העובדת חושפים רכבת הרים רגשית שבקצה האחד נוגעת בזהר ובקצה השני – בעלבון ורחמים עצמיים. מייגן, כבר מותר לומר כיום, סיפרה כיצד בילתה לילות שלמים במיטה עם בקבוק יין ועוגיות כדי להתנחם במצבים של דחייה וכשלון.

מייגן מרקל צילום: Janette Pellegrini/Getty Images for Cantor Fitzgerald

פתאום הגיע יום שבו הודיעה השחקנית העובדת כי היא זכתה בתפקיד חייה, לא גילתה מהו ולא חשפה את זהותה אלא נפרדה מהבלוג והותירה קהילה מאוכזבת ומיותמת, כשהספקולציות באשר לזהותה מרקיעות. כיום משחק הניחושים מגיע לסיומו כשמקור מהימן בקליפורניה מסית את הלוט מעל זהותה. זוהי מייגן וככל שיום החתונה שלה לנסיך יתקרב, יהפוך כל פריט מידע מימי הזוהמה שלה, ליקר ערך וצהוב במיוחד, ולא ירפה ממנה.

עצם היעלמותו של הבלוג מהרשת כבר מעוררת חשד כי מדובר בחמר מסווג שעבר הסרה כירורגית מהאינטרנט באישון ליל בידי יחידה מובחרת של בלשים וביצועיסטים שלא לומר ה-MI5. הבלוג חושף את הדרך הפתלתלה שמאפיינת את רוב השחקנים שנכשלים ונדחים ומטילים ספק בעצמם עד שמזלם משחק להם. או שלא. הוא נתן גב למשתדלים, לאלה שנשארים מחוץ למחסום ולאלה ששקלו להתקפל ולחזור מולבני פנים, לערים ולארצות מהם הגיעו. הוא היה אבן שואבת ומזכיר לי אסוציאטיבית את “יש לי סמפטיה” של יונה וולך, שמצדיעה לרוח הקרב ולמי שלא מוותר, בלי קשר לתוצאות ולהשלכות.

מייגן מגדירה את עצמה כמי שהצליחה להתפרנס, לא תמיד בכבוד, רק ממשחק ולא מעבודות דחק כמו מלצרות. למשחק אגב היא קוראת “תפקידים בתחפושת” – ובכך היא קורצת להנאה שלה מהמקצוע והסיפוק בלהשתכר ממה שאדם אוהב לעשות, גם אם לעיתים השכר זעום ואי הוודאות רב. פה ושם אפשר ממש לחוש את הדלות והזיעה דרך דוגמאות כגון שימוש בסלו טייפ להדביק תמונת פנים לקורות חיים, כי נגמרו לה סיכות השדכן.

כדי לקדם את הבלוג פנתה האנונימית להמונים “בואו תקראו על סקס”. היא אמנם הגדירה סצנות מין כחלק הכרחי מהג’וב אבל פרומואים על גבול הפורנו רק הסגירו את התאווה הנואשת שלה לפרסום ויהי מה. או שהיא תקבל את התפקיד או שהבלוג יפצה אותה בזכות ההמונים שיתמגנטו אליו. הצורך המצמית של מייגן לקבל אהבה בדמות מטבע הפרסום ברור לכולנו בלי ועם ה’שחקנית העובדת’. הבלוג הוא רק עוד עדות לכך.

מייגן והארי ביחד צילום: Ben Birchall - WPA Pool / Getty Images

ואגב, אחת האינדיקציות לכך שהשחקנית העובדת הייתה כה תלויה באהדת ההמונים היו ההצהרות שלה על כך שאינה זקוקה להיות כוכבת רק לשם הכוכבות. מכאן היא איבדה אותי. מייגן, תשמעי, אני לגמרי מבינה את הטירוף שלך להיות מפורסמת. עבור אדם שמייעד עצמו להיות שחקן הפרסום הוא משאב והוא מרגיע ומספק מעמד אסטרטגי בחיים. אל תנסי להתכחש לזה.

כיום, בואי נגיד שקיבלת את תפקיד חייך. את עומדת לא לשחק נסיכה אלא להשתייך למשפחת המלוכה, ודווקא בגלל זה לא תוכלי לעשות הרבה דברים שעשית פעם, אבל זה בטל בששים אל מול כל אותם כפויי טובה שהפנו לך עורף, סירבו לקחת אותך לתפקידים ודחו אותך על הסף. אני רואה את נישואייך להארי כפסגת הנקמה.

כשאני חושבת על זה, אם לא היינו חופרים מתחת לאדמה את הבלוג הסודי שלך, היית צריכה את לשלם למישהו שיגלה אותו כאילו בטעות, ויפיץ אותו לכל עבר. אסיים בציטטה ידועה וחרוטה בזיכרון הקולקטיבי של כולנו מפיה של ג’וליה רוברטס מתוך הסרט “אישה יפה”: “Big mistake”. זוכרים, נכון? אז למי שקצת פחות מיטיב לכת, זה מה שהיא אומרת למוכרות בבוטיק יקר בבוורלי הילס, שגירשו אותה קודם לכן מהחנות במחשבה שהיא נערת ליווי חסרת פרוטה. היא נכנסת לחנות (בליווי ריצ’ארד גיר המליונר), כששקיות של מותגים יקרים בידיה ואומרת להן את משפט המחץ הזה. אם אני קוראת נכון את מייגן, זה מה שהיא אומרת כל בוקר כשהיא מסתכלת בעצמה בראי ושולפת אצבע משולשת כלפי התעשייה שהפנתה לה את גבה לא מעט.

עוד מהבלוג של atara

הסיפור כאריזה של מידע

אחרי הרבה מלים, אסטרטגיות ובריפים הנחתי את העט. העט הוירטואלית כי מזמן זו כבר לא עט אלא מקלדת מתקתקת. וחשבתי עד כמה הסיפור הזה שאנחנו קוראים לו "נרטיב" כדי שהוא יישמע יותר מקצועי ופחות אינטואיטיבי, הוא למעשה התרמיל הטוב...

תגובות

פורסם לפני 6 years
תצוגה מקדימה

התמכרות לאלימות יש דבר כזה

יש דבר כזה... במאמר מטלטל שפורסם ב ynet בדצמבר האחרון, מדבר פרופ’ זאב מעוז על כך שמדינת ישראל מכורה לאלימות. במאמר שסוקר את הטריגר לכל מערכות ישראל, מראה מעוז כי יותר מכל אומה...

תגובות

פורסם לפני 6 years
תצוגה מקדימה

כשהתלמיד מוכן, המורה יופיע

ברור מדי לקבוע עובדה כי ההורים הם אלה שמשפיעים עלינו. השאלה המעניינת היא מיהם האנשים הנוספים שעשו כן, ובזכות מה נקנתה השפעתם עלינו. כשאני מסתכלת על חיי, מתבהרות לי תביעות אצבעותיהם של אנשים שיצרו צריבה משמעותית בליבי....

תגובות

פורסם לפני 6 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה