הבלוג של אנה בבקין לוי

עלילות אנה בעיר הקודש

נונקונפרמיסטית, לוחמת צדק, חובבת תיאוריות קונספירציה, תולעת ספרים. כתבו לי: [email protected] פייסבוק: https://www.facebook.com/anna.b.levy

עדכונים:

פוסטים: 43

החל מפברואר 2018

מתברר שבהתנדבות אתה מקבל יותר ממה שאתה נותן

30/07/2018

כשהייתי ילדה לא יצאתי לקייטנות. גם לא לטיולים שנתיים. הייתי בת 11 כשקיבלתי את סוכרת הנעורים, היחידה מכל המשפחה שלי, ואמא שלי דאגה לי מאוד. היא שמרה עליי קרוב אליה, אולי קרוב מדי. בזמנו, ואנחנו מדברים על שנת 2001, אגודת הסוכרת לא הייתה פופולרית כמו היום. לא הייתי מודעת לאופציה הזאת, ויצא שנשארתי בחוץ. חבל שלא ידעתי כבר אז איזה אושר המקום הזה יכול להביא!

השנה נתקלתי בתוך קבוצת פייסבוק לסוכרתיים במודעה שמחפשת מדריכים לקייטנת הקיץ של האגודה לסוכרת נעורים. בדיוק חיפשתי מקום להתנדב בו, ואחרי שנים של התמודדות עם המחלה – הרגשתי שיש לי את הכוח והאפשרות לתת לילדים האלה מעצמי. אז שלחתי טופס, הוזמנתי לראיון, ויצאתי לדרך (:

מדי קיץ האגודה לסוכרת נעורים (סוג 1) בישראל מארגנת מחנה לילדים מתוקים ומיוחדים. הוא נחלק לשלושה מחזורים לפי הגילאים יסודי חטיבה או תיכון, ומתקיים בחודשי יולי-אוגוסט בתנאי פנימייה. אני השתתפתי במחזור יסודי, בקיבוץ בית העמק שבגליל.

המחנה ייחודי ונבדל מקייטנות אחרות בכך שמלווה אותו צוות רפואי נרחב וכולל רופאים/ת, אחיות, דיאטנים/ות ועו”סים/ות ממרפאות סוכרת ברחבי הארץ – כולם מגיעים בהתנדבות. חוץ מהצוות הרפואי כל ילד מקבל מדריך, שגם לו יש סוכרת, והוא זה שאחראי עליו 24 שעות ביממה. יש התאמה לצרכים של כל ילד, כולל אוכל טבעוני וללא גלוטן.

תוך כדי הפעילויות, הטיולים והסדנאות הילדים לומדים (חלקם בפעם הראשונה) איך להתנהל עם הסוכרת באופן עצמאי מבחינת בדיקות הדם וזריקות האינסולין. הם מוקפים בחברים תומכים, ילדים שמתמודדים עם אותם קשיים, ויוצרים חברויות שילוו אותם שנים קדימה.

אז איך היה?  ח ב ל  ע ל  ה ז מ ן ! ! ! !

אכלנו ביחד כל ארוחה, שחינו בבריכה, טיפסנו על הר מירון, שיחקנו, עשינו פעילויות קבוצתיות ותופים, שרנו רקדנו והופענו, הזענו מלא! והחיוך לא ירד לנו מהפנים לרגע.

בין לבין, אנחנו המדריכים ישבנו עם הרופאים לפני כל ארוחה ונשנוש כדי לקבל מינונים של אינסולין לגבי כל ילד, עשינו ישיבות צוות כל ערב, ועשינו סבבים של בדיקות סוכר לילדים ב-2 בלילה.

זאת הייתה חוויה מעצימה, מדהימה הרבה יותר ממה שדמיינתי. ארבעה ימים של כיף כיף כיף כיף!

לא רק אני דאגתי לילדים אלא גם הם לי; בנקודה הכי קשה על ההר, בעודי מזיעה אדומה וצולעת, ניגשה אליי אחת הבנות הקטנטנות ושאלה אותי: “אנה? את בסדר?” “למה?” שאלתי אותה. “כי את לא נראית טוב” היא חייכה, ואני רציתי לטרוף אותה ככה, כמו שהיא, בלי מלח, כי מספיק פלפל כבר יש לה.

ילד קטן עם סוכרת הוא ילד גדול; הוא מתמודד עם מציאות מורכבת. הוא לומד דברים על העולם ועל אחריות אישית והשלכות, שבמקרים אחרים לוקח לייף טיים להבין, אם בכלל. הוא לומד על ערך החיים, על איפוק. לפעמים ילד סוכרתי מרגיש שהמחלה מבודדת אותו מהסביבה הרגילה ומשאר הילדים בבית הספר, כשהוא לא יכול לאכול עם כולם. בקייטנה הוא נפגש עם ילדים בגילו, שכולם מתמודדים עם אותם הדברים. זה עוזר לו להבין שבעצם הוא לא לבד עם המחלה. התחושה שמבינים אותך באמת, היא שווה זהב.

כל אחד מהילדים שפגשתי נהדרים, מצחיקים, מוכשרים ואמיצים. קרני אור. התרגשתי להיות איתם, להכיר אותם, לדבר איתם שיחות משמעותיות. כמה טוב שיש מקום שמקבל ומחבק את השונה, ואיזה מזל יש לנו! לכל אחד ואחת מאיתנו, שזכינו לחוות חוויות נפלאות כאלה שיישארו איתנו לנצח.

מאוחר יותר גיליתי שבנות מהקבוצה שלי השתתפו בסרטון ההתרמה של האגודה! תראו איזה חמודות

[youtube vaEkQVarlQ8 nolink]

עכשיו אני יכולה להגיד בלב שלם, שאומנם לא הייתי בקייטנות, ולא היו לי חברים חולי סוכרת, אבל הגעתי לאותן מסקנות שהילדים הגיעו אליהן במשך השנים: הכל בראש. מגבלות? גם הן רק בראש. סוכרתי יכול הכל.

תודות: חשוב לי להגיד תודה ענקית לעופרי הייניש מנהלת הפרויקטים של האגודה שארגנה ותיאמה הכל והעיפה את הפרויקט הזה באוויר. תודה ליובל ברק שהחליף אותה בפן הביצועי ועשה עבודה מדהימה, שם לב לכל אחד מאיתנו, דאג לנו, הרקיד והניע אותנו כשרצינו לשבת בצד והיה שם לענות על כל שאלה – גדולה כקטנה. תודה לספיר פרידמן מנהלת היסודי החייכנית שעשתה אווירה קסומה במחנה. תודה ענקית לכל המדריכים שזכיתי להכיר, כל אחד ואחת מכם הוא אור קטן, וביחד אנחנו אור איתן! אתם מקסימים. תודה אחרונה והכי חשובה לילדים החמודים, שנתנו לי אומץ! ואחרי הקייטנה העזתי להתחבר סופסוף לליברה (חיישן שמודד סוכר ומחובר ליד תמיד). מתברר שסתם פחדתי מזה.

האתר של האגודה לסוכרת נעורים

דש מיוחד לקבוצה שלי; רביד, ליה, עדן, גילי, ולריה, ליאורה, מאי, שחר, ושי לי ^_^

 

עוד מהבלוג של אנה בבקין לוי

שלום עולם!

ברוכים הבאים לבלוג החדש שלי!...