הבלוג של אנג'ליקה אגבייב

angel for business

האנשים והעסקים שאני מעריכה ואוהבת, הם כאן מהזווית שלי. על המלאכים שפגשתי בדרך וקטעים ספר על "דרך המלאך" שיראה אור בקרוב.

עדכונים:

פוסטים: 128

החל מדצמבר 2014

רומן בהמשכים ~ שזירה של תמונות אמיתיות מהחיים סוחפים את הקורא לעולם מסתורי ורומנטי. הם מסתובבים בעולם בנפרד. הוא במשימות פרטיות, היא עם האיטלקי והמטבע מחפשים תשובות .

29/12/2014

אני יושב על המשכורות, רק בודק. שאף אחד לא התפקשש, שהכל בסדר ואז אני מקבל את זה ממך .

ראשית, ניסיתי להתקשר ואין קליטה. איך את משאירה אותי ככה, את עדיין שם , חזרת לארץ ?  אני דואג, זה חזק ממני את יודעת.

שנית , אני מבין מהאימייל הזה שמצאת את המישהו שגרם לך להפסיק לחשוב עליי, רק מדגיש שהדבר שאני הכי רוצה בעולם וכל כך חזק רוצה בזה, שתהיי מאושרת עם חיוך בלב תמיד !!!

דבר אחרון, הסיפור  הזה החזיר אותי אחורה ואמרתי לעצמי למה לחזור אחורה, כל כך הרבה עבר, כל כך הרבה השתנה זה לא יהיה קל לכתוב ובכל זאת אמרתי אולי אכתוב לך, על דוד מנחם מאופירה .

סיני – בח”א 29

בזמנים בהם סיני עוד הייתה בידי ישראל, שישה קילומטר מהמקום שבו את עכשיו, היה במקום יישוב ישראלי בשם אופירה. דודי מנחם היה איש קבע בחייל האוויר וב- 1968 עבר לבסיס שהוקם אז באזור שדה התעופה אופיר,  בח”א 29. היה לו תפקיד חשוב מאוד במערך הבקרה של חייל האוויר הישראלי. לימים אחרי שהסכם השלום בין ישראל למצרים נחתם, פונה השדה ונמסר למצרים. היום הוא נקרא “נמל התעופה הבינלאומי ראס נצארני “. רק שנתיים אח”כ הצטרפה אליו משפחתו, אשתו לא הסכימה לגור בבסיס אז הם שכרו בית ממשרד השיכון באופירה. 

בשנים מאוחרות יותר, לפני כל נסיעה אני זוכר את ההורים שלי מתווכחים. אמא עייפה אין לה כח, שמונה שעות בדרכים מפותלות לא עושות לה טוב. ” כל זה בשביל מה ,לראות  ים ? יש גם בתל אביב ! חוץ מזה הם דומים לבדואים. עובדה, הילדים שלהם  תמיד יחפים”  אבא היה מתעקש ” זה ים צלול, אחר,  בצבע טורקיז, מתגעגע לאחי”

ואני, אני סתם חרמן קטן שהשתוקק לשטוף את העיניים בתיירות ערומות.

צילום רפרודוקציה: נועם מושקוביץ

צילום רפרודוקציה: נועם מושקוביץ

תיירות ערומות בראס אום סיד

אבא תמיד היה מבקש מאמא “בואי נרד לחוף” והיא תוקעת בו מבט של ‘נראה לך’. היינו יורדים ברגל לראס אום סיד ואני מתרגש כל הדרך. אנו הילדים היינו מתביישים, נבוכים לא יודע בדיוק לתאר. גיל כזה שאתה מגלה את המיניות שלך ורוצה לראות הכל, סקרן בטירוף ומתרגש מכל ציץ שמציץ, לא סתם קראו למקום ראס אום ציץ. 
בכל פעם שרק אנחנו הגברים יצאנו לדוג, הם הגדולים, סיפרו לנו הקטנים את כל סיפורי הגבורה.
איך ביולי 1976 טיפות הדלק הכי חשובות תודלקו בארבעה מטוסי הרקולס שהשתתפו שיצאו למבצע אנטבה משדה אופיר ואיזו התרגשות הייתה ב -1981 כשנשיא מצרים אנואר סאדאת וראש ממשלת ישראל מנחם בגין נפגשו ב”פסגת אופרה “.  קטע שאני זוכר תאריכים אבל לא זוכר הכל. אני מחפש לך במקורות כמו שאת אוהבת, שימי לב : מלכים א’ פקט ט’ פסוק כ”ח : “ וַיָּבֹאוּ אוֹפִירָה–וַיִּקְחוּ מִשָּׁם זָהָב, ארְבַּע-מֵאוֹת וְעֶשְׂרִים כִּכָּר; וַיָּבִאוּ, אֶל-הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה” מכאן השם אופירה, המקום ממנו יובאו זהב ואוצרות טבע .

הילדים היחפים אצלנו

ב 1982 חודש לפני פסח,  ממש לפני הפינוי הם הגיעו אלינו, כל בני משפחתי היחפים. אמצע הלילה, אני יורד עם אבי לעזור להם להעלות את המעט שהצליחו לאסוף. דודי ממלמל “היינו להם כבובות משחק, מוגי לב” ודודתי משתיקה “ששש אתה תעיר את התינוקת ויהיה לנו יופי של בלגן” ומאז, אבא הוא זה שמעיר על הבלגן ואמא תמיד עונה” אם יש בלגן, סימן שיש חיים בבית, מי שרוצה סדר ושקט שיחיה לבד ” .

ילדים יחפים
מפה לשם דודי התקשה למצוא עבודה, הבסיס שלו מזמן כבר לא קיים, לדוג בתל אביב זו לא אופציה מניבה. לא היו לו פיצויים מהמקום, להפך הוא נדרש לשלם כסף על נזקים שהשאירו בבית. הכל התחיל להתדרדר, המצב העיק על כולם. שבת אחת הוא ואבי רבו, עד היום אף אחד לא זוכר למה ולנו הילדים אסור היה משום צד, להתקרב יותר. זה כל כך טיפשי .
חצי שנה אחרי זה הוא נפתר ויש רגעים שאני עוד כועס על שניהם שהכניסו אותנו לתוך המריבה המטופשת שלהם. שלא תביני לא נכון, למדתי לסלוח עם הזמן, לבטח גם מצפונו של אבי לא שקט אבל אף פעם לא דיברנו על זה . מידי פעם אני יורד לים ומדמיין כאילו דוד מנחם עוד איתי.
איך הבאת אותי לכתוב את כל זה?!!??

את עדיין בשארם השייח’, מחר ב 18:00 שעון זמן ישראל אהיה בצ’ט , מחכה לך .

חשוב שתהיי זהירה ותסיימו כבר את הסיפור הזה. תשמרי על עצמך ועל החיוך היפה הזה שלך .  

(צילום תמונות שער : זאב ספקטור)

לשאר הפרקים :

פרק 1   – חלום או מציאות יש ללחוץ כאן 

פרק 2 –  השטיח בשארם השייח’  - יש ללחוץ כאן 

פרק 3 – ילדים יחפים ותיירות ערומות באופירה –  יש ללחוץ כאן 

פרק  4  - סמבוסק , לא מה שחשבת –  יש ללחוץ כאן 

פרק  5  - איילו גדמו  - יש ללחוץ כאן

פרק 6  - סן פרנסיסקו  - יש ללחוץ כאן

פרק  7  - אדיס אבבה  - יש ללחוץ כאן 

פרק 8  - הגשר הישן מעל הנהר – יש ללחוץ כאן  

פרק  9  - בית הכנסת בוולקה  - יש ללחוץ כאן

עוד מהבלוג של אנג'ליקה אגבייב

תצוגה מקדימה

להיות בכושר בלי חדר כושר

חמישה מקצועות שיעזרו לכם להישאר בכושר בלי להיכנס לחדר כושר. אני לא חסידה של חדר כושר. צפוף לי, חנוק לי  ובואו נודה על האמת, ריח זיעה של אחרים הוא לא הריח המועדף עליי. ובכל זאת,  בא לי כושר, אז מה עושים ?  יוצאים לגלוש בים...

תצוגה מקדימה

העדי של ענת

היי ענת , את לא מכירה אותי אבל אני מכירה אותך. עכשיו, קצת יותר מדיי עד שאני מרשה לעצמי לכתוב לך, ומי אני בכלל ?! אני רוצה לספר לך שיש חותרת אחת עם עיניים ירוקות גדולות כמו הים, שערה גולש ועל צווארה עדי מכסף אמיתי. ...

תגובות

פורסם לפני 4 years
תצוגה מקדימה

מכתבים במטבע ~ פרק 2 ~ השטיח בשארם השייח'

היי, אני מצטערת שלא כתבתי לאחרונה, היינו בנעמה ביי. מיקום מדויק שלא תדאג, כמה שעות מגבול טאבה אילת - שארם השייח' מפרץ נעמה, מצרים. האיטלקי אסף אותי משדה התעופה, בדיוק שחזרתי ממוסקבה יישר לאילת. שמעתי חדשות, לא הקשבתי באמת....

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה