אמנות מספרת על ספרים

שלושה אמנים המשתמשים בספרים כאוביקט המרכזי ביצירתם.


מאז ומתמיד שימשו ספרים מעבר לתפקידם ככלי קיבול של מידע ודברי חכמה – גם כחפץ מוערך ונוסטלגי שמיצג עולם של חכמה ידע ותרבות. בני אדם האדירו אותם, ספרים פיארו טרקלינים, ומצד שני הוחרמו, נישרפו ונאסרו לקריאה.

בתקופה בה אנו חיים נראה שחל צימצום בתפקידו של הספר כמאגר ידע וככלי שמשמר מידע בין הדורות. אנחנו מגלים שהמידע שבספרים הופך במהירות ללא רלוונטי כשמדיה אחרת מחליפה את מקומם – המדיה הדיגיטלית התזזיתית.

אמנים רבים מתיחסים לטרנספורמציה הזו ובודקים את מהות הספר כאוביקט ואת רלוונטיות או מיותרות תוכנו. הם מתעדים אותו כפי שהוא (כדרך להקפיא את דעיכתו),  מרוקנים אותו מיעודו המקורי, או משתמשים בערימות של ספרים שננטשו  כחומר גלם ליצירתם. אמנים רבים משתמשים בספרים כנקודת מוצא מרכזית לעבודתם, אתמקד בשלושה מהם שביקרתי בתערוכה של עבודותיהם ומיצגים גישות שונות.

בריאן דטמר מתחיל את עבודתו עם ספר קיים ובעזרת כלי חיתוך מדויקים (כולל ציוד חדר ניתוח) חוצב בספר. הוא אינו מוסיף דבר לחומר הקיים בספר, אלא גורע בלבד, בעודו חושף שכבות של הספר וגוזר סביב רעיונות ודימויים קיימים שהוא מוצא בהם עניין – בכך הוא יוצר זכרונות והיסטוריה אלטרנטיבים. "העבודה שלי היא שיתוף פעולה עם החומר הקיים (הספר) ויוצרו  ע"י יצירת יחסים חדשים בין האוביקטים הקיימים בספר, שנשארים במקומם…"

Brian  Dettmer
Absolute Authority, 2011, Hardcover book, acrylic medium, 9-3/4" x 7-3/4" x 4"

Society and Thought in Modern America, 2009, Altered Book, 9-1/2" x 8-3/8" x 2-1/2" – Image Courtesy of the Artist and Packer Schopf

Deutsche Litteraturgeschichte, 2012, hardcover book, acrylic varnish, 9-1/2" x 7" x 2-1/8

את התערוכה של מורן שוב ראיתי ברשת החברתית – שם היא מוצגת ומתהווה.

"אני אוהבת ספרים. הם עולם מלא וכמוס. אני עורכת ספרים וכותבת טקסטים, ואוהבת לקרוא, וכשאני עובדת עם ספר כגוף ולא כטקסט, אני כמו משיטה אותו בעולם, נותנת לו לומר הכל מבלי לומר מילה"

למעשה אלו מספר סדרות המתהוות במקביל:

בסידרה "טופוגרפיות בספרים ובמחברות"  מורן מתערבת באופן פיזי בספרים בצורה שמושפעת מאופיו ותוכנו של הספר ואז מצלמת את התוצאה (בניגוד לבריאן דטמר שמציג את האוביקט עצמו):

מורן שוב | הים העתיק. אקריליק וחיתוך בספר תולדות אירופה מתוך סדרת טופוגרפיות בספרים ובמחברות נוישטאדט, יולי 2011

מורן שוב | הים העתיק. אקריליק וחיתוך בספר תולדות אירופה
מתוך סדרת טופוגרפיות בספרים ובמחברות
נוישטאדט, יולי 2011

בסידרה פורזצים (פורזצים: החלק שמחבר בין כריכת הספר לעמודים) מתעדת בצילום פשוט ופרונטלי:

מורן שוב   פורזץ איליאדה ואודיסיאה

מורן שוב | פורזץ איליאדה ואודיסיאה. ציורים מאת אליס ומרטין פרוונסן. הוצאת עמוס
מתוך סדרת פורזצים, יולי 2012

בסידרה ספרים ופירות נוטה לכיוון קלאסי של טבע דומם:

מורן שוב | בננה בהמרד על הקיין

מורן שוב | בננה בהמרד על הקיין, הרמן ווק, הוצאת ספרים נ. טברסקי, תל-אביב, תשט"ו (1946)
בפרק חמישי: המרד; מעגל הציות
מתוך סדרת ספרים ופירות
פברואר 2013

קיימות סדרות נוספות כמו סימניות בספרים המתעדת סימנים שהושארו בספרים כמסר מעברו החי (תחושתי שלי).

בהזדמנות זו אמליץ על תערוכה קבוצתית חדשה ומצוינת במוזיאון תל אביב, מובי דיק, בה אפשר לראות את אחת העבודות – הפעם מודפסת…

Xiaoze Xie (יעוץ כיצד לכתוב את שמו באותיות עיבריות יתקבלו בברכה) הוא אמן ממוצא סיני (את ה-MFA שלו השלים בביגי'ן) שחי ועובד בארה"ב. את סדרת הספריות שלו החל ב-1993 כשראה את הספרים "מנמנמים בספריות". הספרים עבורו הם יצוג מוחשי של תוכן אבסטרקטי. הוא מצלם את הספרים בספריה כפי שהונחו ע"י הספרנים או הקוראים ואז מצייר אותם בסגנון שמשלב היפר ריאליזם (אסטטיקה צילומית מדויקת) עם איכויות מעולם הציור. ההנצחה של אוביקט על בד נותנת לו ערך ואולי גם חיי נצח מדומים:

"אינני מהפכן. לא אוותר על ציור בפני וידאו או מייצבים. אינני מוותר על ציור פיגורטיבי בפני האבסטרקט. לא אוותר על הפוליטי בפני התרבותי, לא אוותר על "הסיניות שלי" למען האוניברסלי. לעולם לא אוותר על כנות או יופי מול האירוני. אני רוצה את כל אלה בעבודותי – עבורי עבודת אמנות טובה מייצרת שכבות מורכבות של משמעות."

Xiaoze Xie | Library of Congress (BNP), 2009
oil on canvas, 24 x 36 Inches

Xiaoze Xie

Xiaoze Xie |  The Metropolitan Museum of Art Library (Dürer), 2006
oil on canvas, 48 x 72 inches | Museum Library series

Xiaoze Xie

Xiaoze Xie | Chinese Library No. 42, 2010
Oil on canvas, 61×32 inches

יעל ברזילי
צלמת, כותבת, תושבת חוזרת, נקלטת, מתחבטת, אם, דיסלקטית (סוג של), מעורבת, חוקרת, מחפשת, מתקשרת, אופטימית עד כדי הדחקה. וגם קצת, תסלחו לי על המילה פמיניסטית.