הבלוג של סטרומזה

stromz

34, כותבת. אוהבת. חושבת. לאו דווקא בסדר הזה.

עדכונים:

פוסטים: 26

החל מספטמבר 2012

חזרתי ממפגש קצר עם האקס המיתולגי עם צביטה בלב ורצון עז לא לשחרר. או יותר נכון, קושי. אני תוהה אם אקס מיתולוגי יכול להיות רק אחד וכל השאר הם אקסים רגילים, או שזה חוקי להחזיק כמה כאלה. כי נראה לי שלי יש שני מיתולוגיים. הם לא ממש אנשים בשר ודם. הם יותר מקומות. אומרים שחתולים נקשרים למקומות. גם אני. אולי עמוק בפנים מתחבאת לה חתולה.

עם כל אחד מהמיתולוגיים חוויתי דברים חדשים. מרגשים. עשיתי דברים שלא חשבתי שאצליח לעשות, למדתי המון ובניתי אותי עם כל אחד מהם עוד קצת ועוד קצת. עם כל אחד מהם היו לי רגעים ממש טובים ורגעים ממש רעים. כנראה שבאהבה כמו באהבה אי אפשר שיהיה רק טוב. וגם בשביל הטוב צריך לעבוד. אבל אם מרגישים שזה זה- זה שווה את זה. אפילו אם לפעמים בסוף זה נגמר.

כל אחד מהמיתולוגיים שלי מגיע עם פסקול משלו, צבעים משלו, ריח, נופים. עם אחד אכלתי את הסטייקים הכי טובים ועם השני את החומוס הכי טעים. עם אחד הייתי רחוקה פיזית ונפשית מהמצב הבטחוני בארץ, עם השני הייתי תחת אש באופן קבוע. עם כל אחד מהם הייתי כמעט 3 שנים. הם כל כך שונים אחד מהשני, כמעט הפכים, אבל בשניהם פשוט התאהבתי.

עם שניהם זה התחיל לגמרי במקרה. כשהכרתי את הראשון זה היה כשברחתי מלראות את סבתא שלי האהובה חולה וגוססת אל מול עיניי. כשהכרתי את השני זה היה כשברחתי מלב שבור לרסיסים. הלב שלי. שניהם התגלו בתור ההחלטות הכי טובות שלקחתי. הבחירות הכי מקריות שהפכו להכי נכונות ומשפיעות בחיי. עם שניהם הרגשתי בהתחלה בודדה ואבודה, עם שניהם בסופו של דבר פרחתי. כל כך שמחתי. בשניהם פשוט התאהבתי.

אחרי האקס המיתולוגי הקודם, אמסטרדם, חשבתי שלא אוכל לאהוב ככה שוב. וכשכל כך קשה להתגבר ולהשתחרר מהאקס אחרי הפרידה, מי בכלל רוצה אהבה חדשה? ואיך בכלל אפשר שוב לאהוב מישהו אחר. האמת, זה לא שאני אוהבת אחד מהם יותר או פחות, אני פשוט אוהבת אחרת. האקס הקודם היה קר, עירוני, פסטורלי, אירופאי, פוטוגני, משוחרר, עצמאי. לקח לי כמעט שנתיים להשתחרר ממנו עד שהצלחתי לחשוב עליו בחיוך ולא בכאב. האירופאי הפך לזיכרון מתוק. אהוב. משמח. זיכרון שמעלה בי בעיקר רגשות של שמחה. זיכרון שעבר, ונשאר בעבר, וחי לצידי.

*אמסטרדם אהובתי*

באקס השני והאחרון, הנגב, התאהבתי בהפתעה. במבט ראשון הוא נראה משעמם. יבש. מבודד. שקט. בשלב כלשהו, התמכרתי לשקט. שקט שצבוע באדום. שקט שמופר רק על ידי געיית פרות או מסוקים שחגים בשמיים, וקסאמים. השקט של הנגב, שכמו שכתב חיים גורי, “אפשר להשתגע ממנו…אבל יש אנשים שנדבקים לשקט הזה, ואינם יכולים שוב להיפרד ממנו”.

*דרום אהובי*

חזרתי ממפגש קצר עם האקס המיתולוגי שלי. כשנפגשנו היו לי פרפרים בלב. לא בבטן. כי לאנשים עם מעי רגיז יש בבטן תמיד פרפרים. קצת מבלבל להבחין מתי זאת אהבה. קניתי את החומוס שלי ונשמתי את האוויר נטול הלחות. שמתי את התיק שלי על הגב, הסתכלתי סביבי כשהלב בפנים נצבט ועליתי על האוטובוס, לאהבה הנוכחית שלי, המרכז.

אני נקשרת למקומות. ויש לי שני אקסים מיתולוגיים. על אחד כבר התגברתי. על השני, עוד אתגבר.

עוד מהבלוג של סטרומזה

תצוגה מקדימה

הגברים שגרמו לי לבכות מרוב צחוק

לרכישת כרטיסים למופע הקרוב לחצו כאן... כסא בר, בקבוק מים, וילון אדום ומיקרופון. זה כל מה שיש על הבמה. מפחיד. אני בלחץ בשבילם. הלוואי שיהיה מצחיק. אני לא אוהבת סטנד אפ. אני מאוד אוהבת...

תצוגה מקדימה

הלילה בו התאהבתי במצפה רמון

בדרך למצפה רמון, כשהבניינים הגבוהים והכבישים הפקוקים מתחלפים בהרים בהירים וכביש ריק, דיברנו על מירוץ החיים, על השיגרה ועל עבודות ששוחקות את הנפש ולפעמים נשארים בהן בכל זאת. כשהגענו למצפה נזכרתי שיש גם חיים אחרים. את...

תצוגה מקדימה

רווקה זקנה

קוראים לי סיוון סטרומזה ואני רווקה בת 30, כמעט 31. למה רווקה? כי ככה יצא. כי ככה זרמו החיים, הגורל, "המצב", הנסיבות. לא, אין אצלי משהו "לא בסדר", הכל מתפקד (חוץ מהבלקברי). לא, אני ממש לא דוגמנית, אני מטר וחצי ויש לי חזה קטן, אבל אני...

תגובות

פורסם לפני 7 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה