הבלוג של הפונדקאית

shlomitrauner

אשת חינוך, פעילה חברתית ירושלמית, נשואה למתן ואמא לדורון ושחר. פונדקאית שמחה.

עדכונים:

פוסטים: 12

החל ממאי 2019

הגעתי לפונדקאות ממקום פמיניסטי. חשבתי על סולידריות, על משמעות, על העצמה. היה לי חשוב שלא להרגיש שאני נותנת את הרחם שלי לבדו: רציתי שותפות מהותית, לא חומרית. החיבור שלי אל דן ודנה היה בגלל, ולא למרות, העובדה שלא יכלו לשלם את מלוא הפיצוי: הקל עליי להיות בטוחה שכסף הוא לא חלק מהמשוואה עבורי.

כשיצאתי מהועדה במשרד הבריאות, נכנסה אחריי בחורה נחמדה שאמרה לי בלי היסוס: וואי, אני חייבת שיעבירו אותי, אני צריכה את הכסף הזה. זעתי באי נוחות אז, ובכל פעם ששמעתי אמירות כאלו (אגב, מבין הפונדקאיות בקהילה בה אני חברה – מעל מאה נשים – רק בודדות מציינות את הכסף כסיבה המרכזית לפונדקאות).

היתה לי איזו הבחנה בראש, בין תהליכים פמיניסטיים ומעצימים של נשים “כמוני”, לבין תהליכים מנצלים ומחלישים של נשים שמגיעות ממצוקה כלכלית.

לאחרונה נתקלתי בפרסומת לאחת מסוכנויות הפונדקאות: בפרסומת היתה אשה הרה מחזיקה ערימת שטרות. נתקפתי בחילה והבנתי משהו: המניעים של האשה הם רק חלק קטן מהמשוואה, וממה שגורם להליך להיות מעצים. חלקים אחרים, חשובים לא פחות, כוללים את ההתייחסות אליה: ההתייחסות של הסוכנות אם ישנה (גם על כך אכתוב בהרחבה רבה בהמשך), ההתייחסות של הרופאים, ומעל הכל – ההתייחסות של ההורים המיועדים. נוכחתי לדעת שכל תהליך פונדקאות יכול להיות מעצים, הדדי ופמיניסטי.

הבחורה שהיתה אחריי בועדה ילדה כחודש אחריי. בקבוצת הוואצאפ שלנו היא הרבתה לשלוח תמונות של צ’ופרים קטנים שקיבלה מההורים, במהלך ההיריון ואחריו. היא סיפרה על הקשר המיוחד איתם, על האהבה והשותפות. היא היתה בעננים סביב הלידה, סיפרה כמה היא התרגשה והם התרגשו, כמה היא שמחה שהצליחה להגשים לזוג ההורים הללו חלום. היא קיבלה את התמורה הכספית, אבל לא כתבה על כך מילה, ולא כי התביישה: הכסף נדחק הצידה בחוויה שלה ובמקומו נכנסה תחושת המשמעות.

184A5189_800x640

 

אני זכיתי בזוג נפלא לעבור איתו את התהליך. הקשר שלנו בשום שלב לא הרגיש כמו עסקה כלכלית, ומעל הכל היתה שם כל הדרך החברות והחלום המשותף.
שאלה נפוצה ששואלים אותי היא: “את רוצה להמשיך לראות את התינוקת? זה לא קשה לך?” התשובה היא שאני מאושרת לראות אותה, ויותר מכך את הוריה: לחוש שיש לי משמעות מתמשכת ושהתקשורת שלנו לא נגמרה עם הלידה.

 גם נשים אחרות בקבוצה משתפות במילים טובות, מתנות קטנות והערכה מההורים המיועדים, כמובן בלי פרטים מזהים. אבל לא כולן – יש גם סיפורים אחרים.

הצד של ההורים המיועדים הוא לא קל, ובעיקר של האמהות: מישהי אחרת נושאת את ההיריון שהן ייחלו להיות בו. הדרך לפונדקאות רצופה עבורם כאבי לב: הפלות, לידות שקטות, לפעמים מחלות, ובעיקר ניסיונות ארוכי שנים להרות בעצמם. ואז אנחנו מגיעות, והרגשות לא קלים: קנאה, חרדה, אולי אפילו איבה. רוב ההורים המיועדים מצליחים להתגבר על הרגשות הללו, ולהתמקד בשמחה שבתהליך. לא כולם.

וכך, יש תהליכים שבהם אחרי הבכי של התינוק הפונדקאית נשארת עם דממה מעיקה. בלי תמונות, בלי עדכונים, גם בלי פרידה יפה. נשים מדהימות שעשו מעשה מדהים ונשארות עם טעם מר בפה. לפעמים עוצרים אותי ברחוב, אמרה לי פונדקאית אחת, אומרים איזו אצילות, איזה דבר גדול עשיתי. אבל אני רק רוצה לשמוע את זה מההורים שעבורם ילדתי – ומהם אני לא שומעת.

אמרתי לה, כולנו אמרנו, את הכי מדהימה בעולם, זה שלהם ולא שלך, את הנתינה אי אפשר לקחת ממך, את מלאך. אבל הכנפיים מקוצצות, ההעצמה נתקעה איפשהו בדרך.

אני רוצה לפנות להורים המיועדים כאן. זה לא משנה מה הביא את הפונדקאית שלכם לבחור בפונדקאות, היא עדיין שילמה מחיר פיזי, רגשי ומשפחתי כדי להגשים לכם חלום. עדיין מגיעים לה כל השבחים והתודות שבעולם, כל המחוות והמילים המתוקות, בחגים, ביום ההולדת שלה, ביום ההולדת של הילד שילדה לכם. עדיין מגיע לה להרגיש שלא מדובר בעסקה שעשיתם, אלא בשותפות, שהיא עבורכם אשה שיש לה פנים ושם, שלא נעלמה ברגע שהחזקתם את התינוק.

הורים יקרים, מגיע לכם. מגיע לכם להרגיש שאתם בהיריון יחד, ולא שהתינוק שלכם נישא על ידי אישה זרה ורחוקה. לא שקיבלתם תינוק מוכן אלא שהייתם שם, לאורך כל הדרך, יחד עם הפונדקאית, שיצרתם שותפות אמיתית שמחברת בינכם ולא לחצתם ידיים וסגרתם עסקת נדל”ן. זו המשפחה שלכם שנוצרה בזכותה. ובתהליכים כאלו – אני רוצה לקרוא להם, תהליכים פמיניסטיים – כל הצדדים יוצאים עם כנפיים פרוסות וחיוך גדול.

עוד מהבלוג של הפונדקאית

היריון מרובה אמהות

כתבתי ביום של בדיקת הבטא: "אז פיזית אני בהיריון, ורגשית נמצאת אפשהו בין לא לעכל בכלל לבין לחוש שזה מובן מאליו לגמרי. איכשהו הנחתי שההפקדה הזו תצליח, עד כדי כך שביום בו הייתי אמורה לקבל מחזור השבוע לבשתי בהיר, וכשהתבוננתי על...

תגובות

פורסם לפני 9 months

חום יולי אוגוסט: על החלטות רפואיות בקבוצה ועל חופש התנועה

אני באמצע החודש השביעי, ההיריון מתחיל להיות כבד לי וחם, וחצי יולי ואוגוסט שלפני נראים ארוכים מתמיד. בשני ההריונות שלי ניצלתי מן הקיץ: דורון נולד בתחילת יוני ושחר בסוף מאי, ושני התאריכים תוכננו בדקדקנות בהתאם לבגרות...

תגובות

פורסם לפני 7 months
תצוגה מקדימה

דמדומי היריון

אני היום בשבוע 39+1, בדיוק היום בו ילדתי את ילדיי שלי. עוד לא בדרך לחדר לידה, אבל זה יכול לקרות כל רגע, ואני במצב המתנה. שמועות אומרות שתאריך הלידה תלוי בגנטיקה של העובר, כך שאין לדעת במקרה הזה, ואחרות אומרות שפונדקאיות נוטות...

תגובות

פורסם לפני 5 months

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה