מתנה

ואיפה זה פוגש אותי? וואווו, האמת שאני מאוד מזדהה עם מיכל הופמן, אני מאמין שכל גרוש או גרושה, עם או בלי ילדים, יוכל להזדהות עם סיפורה. גם לי, כמו לה, היו שלל שאלות ופחדים. גם אני חוויתי שנת אבל והתפכחות. גם אני התחלתי לשאול את עצמי שאלות שלא חשבתי אפילו לשאול לפני כן. ובעיקר בעיקר אני מזדהה איתה בעניין של פריז.

ארבע עשרה שורות. זה הכל.

ארבע עשרה שורות קצרות, קרות, מנוכרות.

ארבע עשרה שורות היוו את קו פרשת המים בשביל מיכל הופמן.

ארבע עשרה שורות הפכו את עולמה, נתנו לה סטירת לחי מצלצלת והעיפו אותה מאזור הנוחות אל ….

 

אז …. מתי נתתם לעמכם בפעם האחרונה מתנה? קטנה? גדולה? מאלה של הביוקר או מאלה שלא עולות בכלל? ומה עם לקבל מתנה? איך אתם עם זה?

הפעם לא רציתי לספר לכן על ספר שקראתי.

הפעם רציתי לספר לכם על ספר ששמעתי. כן, ספר שהאזנתי לו. אני מאמין שכבר הרבה שנים יש את הקונספט הזה בשוק הספרות אבל עד סוף השבוע האחרון הייתי בתול ספרי אודיו. אבל השבוע קבלתי מתנה. אתם יכולים לעצור נשימתכם כי תיכף אספר לכם מה ואיך ….

על יובל אברמוביץ' כבר שמעתן נכון? ממני בטוח כי כבר ספרתי לכם על ספרים שלו שקראתי. גם ספרי עיון וגם עלילה. פה ופה. אז באמצעות הרשתות החברתיות הגעתי לקבוצה חדשה של יובל ונחשפתי לספר האחרון שהוציא. חשבתי בלבי שמתישהו בטח אקנה את הספר, הוא נשמע מסקרן, אבל בינתיים החלטתי לשבת על הגדר, כמו שאני לפעמים עושה. בעודי יושב על הגדר או סתם עובר על הפיד של הפייסוש, נתקלתי באתגר.

אתגר? אני אוהב אתגרים. הכי כיף זה אתגרים. סקרנתי אתכם, נכון? על איזה אתגר אתה מדבר?

או. ידעתי שתשאלו. זה.

yearofgifts

ואם אתם רוצים להירשם, אז פה: אתגר המתנות

אז מה יש באתגר הזה? כל יום משהו חדש. מדי פעם מקבלים מתנה כמו סרט חינם או הנחה בפיצה דומינוס (לילדים פיצה, לילדים). מדי פעם אנחנו נותנים מתנה למישהו אחר, משהו קטן שישמח אותו. ו …. ומדי פעם אנחנו פשוט נותנים מתנה לעצמנו (או מקבלים מתנה מעצמנו?). לפעמים זה לקנות לעצמנו מתנה קטנה שתשדרג את הבית, הי אפילו קניתי לעצמי פרחים. לפעמים זה סתם להעניק לעצמנו חוויה כמו לצפות בשקיעה יפה, לצאת לסיבוב בשוק או לרקוד כאילו אף אחד לא רואה אותך.

ואז יום אחד, בגזרת המתנות שאנחנו מקבלים, הגיעה ההודעה הבאה:

IMG_4626

או קיי ….. ספרים זה משהו שאני קורא. אף פעם לא האזנתי לספר. כאילו, אני פאקינג מאזין מלא שעות בשבוע לפודקאסטים, אבל ספר? זה עוד לא קרה. אבל הי, כמו שכתבתי רק היום למישהי ברשת החברתית שגם היא אוהבת את ריח הדפים …ציטוט

“גם אני ככה. ממש.

אף פעם לא רכשתי קינדל ודומיו.

אף פעם לא האזנתי לספרי אודיו.

מצד שני, גם הרבה שנים לא לבשתי חולצת וי (כי חשבתי שזה לא מתאים לי). והרבה שנים הסתובבתי עם שעון יד (כי הייתי בטוח שאי אפשר בלי). והרבה שנים ראיתי חדשות (כי חשבתי שזה חשוב). ועוד הרבה דברים ….

אז תמיד אפשר ואף רצוי לנסות דברים חדשים. אולי אפשר גם וגם :-)"

אז התחברתי לאפליקציה וחפשתי לי ספר ו … הפלא ופלא תראו איזה ספר מצאתי.

IMG_4584

ועל מה על הספר?

אשה מצליחנית, קרייריסטית מקבלת מכתב ליום הולדתה. לא ממש מכתב אהבה. מכתב פרידה. קצר תמציתי וקולע. וכך סתם, באמצע החיים, בהפתעה גמורה, היא נותרת לבדה. נותרת לבדה מרוסקת להתמודד עם השאלות, להתמודד עם התסכולים, להתמודד עם השבר, להתמודד עם אמא שלה אבל בעיקר להתמודד עם עצמה. בלי הרבה עזרה, בלי הרבה חברים, היא מנסה לחפש את עצמה, לרפד את הכאב והמרירות במתנות, בחופשה רהבתנית ויקרה לאיי יוון, בגבר שאהבה עוד לפני הנישואים, בילדון שעושה לה נעים או סתם במנוי לסינמטק. היא מנסה ולא ממש מצליחה. כל זאת תוך כדי נסיון לשמר את הקריירה שנמצאת בשיאה, ראיונות, הרצאות, כתבות והכל תוך מצג שווא של אשה חזקה ועצמאית.

לא אפרט את הסיפורים, הקשיים, ההתלבטויות ואיך היא בסופו של סיפור הרימה את ראשה (או שלא). אני אשאיר לכן לקרוא (או להאזין) רק אגיד שבמהלך הספר השיר הבא עלה לי לראש.

[youtube PJhyRe4KW6c nolink]

ואיפה זה פוגש אותי? וואווו, האמת שאני מאוד מזדהה עם מיכל הופמן, אני מאמין שכל גרוש או גרושה, עם או בלי ילדים, יוכל להזדהות עם סיפורה. גם לי, כמו לה, היו שלל שאלות ופחדים. גם אני חוויתי שנת אבל והתפכחות. גם אני התחלתי לשאול את עצמי שאלות שלא חשבתי אפילו לשאול לפני כן. ובעיקר בעיקר אני מזדהה איתה בעניין של פריז.

הספר: "שנת המתנות"

הסופר: יובל אברמוביץ'

ואם כבר במתנות עסקינן אז …

[youtube 6VGbY6sirHM nolink]

אחז ישראלי
הי, אני אחז, בנוסף לתחביבי הרבים ועיסוקי המגוונים אני מאוד, אבל מאוד אוהב לקרוא ספרים. אז בא לי לכתוב על זה קצת, סבבה?ואם בא לכם לבקר בבלוג האישי שלי, אני הכי אשמח. http://saloona.co.il/abush-world/