הבלוג של מירי ליטווק - סופרת זכרונות

savtamirie

סופרת ומתרגמת, מחברת ספרי ביוגרפיות, זיכרונות, הנצחה וספרי משפחה. כלת פרס היצירה מטעם ראש הממשלה. ספרים: "רוסיות ישנות עירומות" פועלים; "שמש מאחורי הגב" ו"געגועים לחושך" הקיבוץ המאוחד. על היצירה הספרותית... +עוד

סופרת ומתרגמת, מחברת ספרי ביוגרפיות, זיכרונות, הנצחה וספרי משפחה. כלת פרס היצירה מטעם ראש הממשלה. ספרים: "רוסיות ישנות עירומות" פועלים; "שמש מאחורי הגב" ו"געגועים לחושך" הקיבוץ המאוחד. על היצירה הספרותית באתר: www.mirielitvak.com על כתיבת ספרי ביוגרפיה וסיפורי חיים באתר: www.alife.co.il תרגומים סיפורת ושירה. "אנחנו" מאת יבגני זאמיאטין (רומן, הוצאת בבל), "בוריס פַּסְטֶרְנַק", "מארינה צְווֶטאייֶבה", "אנה אחמטובה", "אלכסנדר בלוק", (הוצאת גוונים). למדה תיאטרון באוניברסיטת תל אבי ובאוניברסיטת סורבון בפריז.

עדכונים:

פוסטים: 105

החל מינואר 2015

צילום: עופר גולדפרב

צילום: עופר גולדפרב

בראי הגדול של חדר הכושר אילנה בחנה את גופה. היא מעולם לא חשבה על עצמה כעל אישה יפה, בוודאי לא חתיכה. היא חפנה את שדיה שכל חייה חשבה אותם לקטנים מידי. הם לא נפלו הרבה, היא אמרה לעצמה כעת, והסתובבה בחצי סיבוב. שפולי הישבן הציצו מן התחתונים. הטוסיק הגדול הכביד עליה מאז הייתה נערה, והירכיים הרחבות עשו לה הרבה בעיות בקניית מכנסיים. הצלוליטים לא בולטים כל כך, היא ציינה לעצמה, צורת הטוסיק נשמרה עדיין, הוא לא היה נפול ולא שטוח. אבל הבטן רפויה, אין מה לעשות, חשבה אילנה – היא הייתה אישה מציאותית.
היא לא חשבה שתוכל להרגיש כך, בגילה. היא התקרבה למה שקרוי גיל המעבר וציפתה בחרדה להתייבשות העור, לחוסר הרגישות בנרתיק. כשהתרגשה והסמיקה או התעכבה בשמש, שאלה את עצמה האם הצריבה והחום בפַנים הם מסימני הבלות המפורסמים שקראה עליהם באתרי האינטרנט המוקדשים לבריאות האישה.
עכשיו היא ראתה את כל גזרתה במראָה, את קו המותן השלם שממנו היא שאבה עידוד, והיא חשה בעיני דמיונה את ידיו של ארנון מטפסות על צדי גופה. כפות ידיים רחבות וקצרות, עבות במיוחד. אצבעותיו הסתיימו בקו ישר, מרובעות, כמו חתוכות מלמעלה.
רק לא מזמן היא אמרה לאיה: “טעמתי מספיק”.
אילנה לא ידעה איך בדיוק זה קרה עם ארנון. זה קרה. כנראה זה היה צריך לקרות. כך איה הייתה אומרת אילו אילנה סיפרה לה. אבל אילנה לא סיפרה לאיה. היא לא סיפרה לאף אחד.
עכשיו אילנה לא ידעה איך בדיוק זה קרה. היא הכירה אותו מזמן. הוא עשה לה עבודות בבית עוד בתקופה שהייתה רווקה. הוא חיזר אחריה בזמנו. אבל היא דחתה אותו. שיפוצניק? אני? – מה פתאום. חוץ מזה, הוא היה נשוי. אבל עכשיו? עכשיו היא הייתה עם גידי.
ארנון סובב סביבה כמו חתול שרוצה לאכול ומלפף את זנבו סביב רגליה. הוא המציא אמתלות כדי לבוא. הוא גרר אותה לשיחות. הוא סיפר לה דברים. על עצמו, על הבית, על אשתו.
“אני אוהב אותך”, הוא אמר לה.
“מה פתאום!” היא צחקה.
“כבר עשרים שנה אני אוהב אותך”, הוא התעקש.
היא השתתקה והקשיבה. הוא סיפר לה איך בא אליה בפעם הראשונה, איך שכנע אותה לנסוע אתו לראות עבודה שלו ביפו. “ידעתי מייד”, הוא אמר.
איך זה יכול להיות? חשבה אילנה. ואני לא שמתי לב לכלום? היא לא זכרה את כל זה.
“אני לא בשביל סטוצים”, אמר ארנון. “אני צריך חבֵרה”.
היא לא האמינה תחילה. גברים מחפשים סקס. זה מה שידעה. מהיר. קצר. סוער.
ארנון צלצל בתחילת השבוע והם קבעו. לפגישות אתה הוא הביא אוכל, יין. הוא קנה לה פרחים, מתנות. זה היה נעים, אבל אילו היה בא רק כדי לשכב אתה, היא לא הייתה מוחה. הסקס אתו היה טוב.
לפני שנכנסו למיטה הוא דיבר. תחילה היא הקשיבה בלי הרבה עניין. אני לא צריכה את כל זה, היא חשבה. אחרי השיחות והאוכל הוא התפשט ונכנס למיטה: לחכות לה. כמו מתוך תוכנית שנקבעה מראש. הוא לא התנפל עליה בתאווה שלא יכול היה לכבוש כמו הגברים שהכירה פעם, לפני שהתחתנה. היא עוד זכרה אותם מתנשפים ונאבקים, מטפסים עליה כמו כלבים רעבים. הוא הניח את הבגדים שלו על הכסא באופן מסודר ורגוע, הוא סגר את הטלפון ולא הביט בשעון בתנועה עצבנית.
“אני משתגע עליך”, הוא אמר, “אני מטורף על התחת שלך”. זה היה קצת גס, לא משהו שאפשר לצטט, אבל נעים לשמוע.
כל זה נראה לה לא אמיתי. היא לא חשבה שמישהו יכול למות על תחת של אישה בת ארבעים. היא לא חשבה שדברים כאלה קורים. זה משהו חולף, היא חשבה. הוא ימאס בי, ימצא לעצמו אישה צעירה, עם שדיים זקורים ועור חלק. אבל ארנון המשיך לצלצל ולבוא.

עוד מהבלוג של מירי ליטווק - סופרת זכרונות

תצוגה מקדימה

דמעות האופרה - סיפור

אמא הוציאה מהאינטרנט את תקציר העלילה. "אתה לא צריך את זה, אתה מכיר את הסיפור של אוניֶיגין", היא הפנתה את ראשה אלי והושיטה את הדפים לאבא. "אל תשכח, גידי", היא הוסיפה בנימה...

תגובות

פורסם לפני 5 years
תצוגה מקדימה

רגליים ישרות - הן נפגשו אחרי שישים שנה

הלכתי למרילה כל שבוע ושמעתי את סיפורה, הקלטתי אותה והכנתי את החומרים לכתיבה. בנעוריה היא הייתה יפה, בלונדינית. ראיתי בתמונות. היה קיץ. השמש החמה הלמה בי כשיצאתי לרחוב...

תגובות

פורסם לפני 5 years
תצוגה מקדימה

מכתבי אהבה - סבא החביא את המכתבים בספרים שלו

צילום: עפר גולדפרב מתוך הספר "אונייגין שאהב את סבתא קלרה" סבא שמר את המכתבים בינו לבין סבתא כל השנים. וכאשר הם החליטו לבוא לישראל, סבא הצליח להביא את כל המכתבים לארץ....

תגובות

פורסם לפני 5 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה