הבלוג של איי לאב יו טרמינל

לא הייתי בכל מקום אבל זה ברשימה שלי (סוזן זונטאג). רוני ערן, עיתונאית ועורכת תוכן (ופזמונאית) בתחום התיירות. אוהבת טרמינלים ועוד יותר את מה שהם מובילים אליו - מקומות, אנשים וסיבות טובות לארוז מזוודה.

עדכונים:

פוסטים: 7

החל מיוני 2018

בדרך למאצ’ו פיצ’ו פתחנו שולחן: במסעדת שף, בביתו של איכר, במזללת העוף המושלם.

קוסקו, השער אל האנדים, היא עיר טובה עם אוכל טוב, ואנחנו התחלנו גבוה – אצל שף גסטון אקוריו. גסטון אקוריו הוא אחד השפים, אם לא ה-שף, ששמו את לימה על מפת הקולינריה העולמית. יש לו 33 מסעדות ב-12 מדינות, תכנית  טלוויזיה פופולארית, ספרי מתכונים ואת מסעדת הגורמה “אסטריד וגסטון” בלימה. המסעדה הזאת שלו ושל אשתו הגרמניה, אסטריד גוצ’ה, קונדיטורית ושוקולטיירית מוערכת בזכות עצמה, נחשבת למובילה בסצנת האוכל של לימה. אסטריד וגסטון הכירו בקורדון בלו בפריז, ואחרי הלימודים התיישבו בלימה כדי להמציא מחדש את המטבח הפרואני. צ’יצ’ה (Chicha), המסעדה שלו בקוסקו, נמצאת בקומה השנייה של בית ישן ומטופח על יד פלאזה דה ארמאס במרכז העיר וזו היתה ההזדמנות שלנו לטעום ארוחה טובה של המטבח המקומי עם מגע הזהב של אקוריו במחיר סביר.

פריחת הקרפאצ'ו

פריחת הקרפאצ’ו

אז במה מתחילים? בפיסקו סאואר. הקוקטייל הכייפי הזה ליווה אותנו כל הדרך בברים, במסעדות, בלודג’ים. הוא מורכב מפיסקו – הברנדי המקומי – שמוסיפים לו פרי, בדרך כלל לימון, וחלבון ביצה. כל פרי לוקח את זה למקום אחר אבל כל התרכובות שטעמנו היו נהדרות. הטובות ביותר היו עם לימון ועם גרנדיה – פרי ממכר שהוא הגירסה הפרואנית של הפסיפלורה.

למנה ראשונה הזמנו קרפאצ’ו אלפקה. הוא הגיע בצורת נתחים כתומים עם רוטב צ’יפריאני (מיונז-ווסטרשייר-לימון) ופרחי בוראג’ה סגולים, שיצרו ציור משגע שחבל להרוס, והיה עדין וטעים. המנה העיקרית היתה חלומו של כל קרניבור – צלעות חזיר עם תפוחי אדמה. בסיסי, עסיסי ובלי קישוטים מיותרים.

הסיום היה ענוג במיוחד – פאנקוטה קוקוס ברוטב אננס. מחיר תצוגת התכלית הזאת של המטבח הפרואני החדש, בצירוף לחמניות הבית הנהדרות, הסתכם ב-140 ₪ לאדם.    Plaza Regocijo מס’ 261. כדאי להזמין מקומות מראש.            www.chicha.com.pe/en/cusco

 פאצ’אמאנקה – מהבור לצלחת

ארוחת הצהריים בוויאצ’ה (Viacha), כפר קטן בקצה כביש עקלתון במרומי הר, התחילה בחצר הבית.

מהבור לצלחת

עמדנו סביב ערימת אבנים. בהינתן האות שני איכרים פירקו אותה אבן אחרי אבן וחשפו את ה-Pachamanca – ארוחת בשר וירקות שבילו בבור כמה שעות טובות מתחת לאבנים הלוהטות. בתוך הבית העלו על השולחן את כל מה שנשלף מהבור וצירפו סלטים. היו שם נתחי חזיר, עוף, כבש והפתעה די מזעזעת – שרקן בגריל. לא קל למי שמכיר שרקנים כחיות מחמד. היה תבשיל קינואה – פרו היא מעצמת קינואה עוד מימי האינקה, והכמו-דגן הזה הוא מרכיב מרכזי בתפריט המקומי הרבה לפני שהפך לסופר פוד. הוגשו גם תבשיל משורש יוקה, שלושה סוגים של תפוחי אדמה (בפרו גדלים למעלה מ-3000 זנים), וגרעיני תירס לבן. ליווה את הארוחה המיצפטל המקומי – צ’יצ’ה, שהוא אדום ומתוק אבל עשוי מתירס שחור. לקינוח אכלנו מאסאמורה בוראדה, מנה מתוקה עשויה תירס שחור, קמח ובננות.

7

 אם היה טעים? לא ממש.   הבשר היה יבש מדי לחיך המפונק שלנו, התירס הלבן עם הגרעינים הענקיים היה תפל וטעמו לא הזכיר בכלום את הבן דוד הצהוב שגדל אצלנו. הסלטים והיוקה – קומסי קומסה. בקיצור הארוחה הזאת לא היתה משו מבחינת הטעם, אבל לרגע לא הייתי מוותרת עליה כי היא היתה פשוט מעניינת.

היה מעניין לראות מה החקלאים של האנדים מצליחים להוציא מאדמת ההר הקשוחה שלהם וזה לא מעט. היה מעניין לראות את הפרחים, שראינו לאורך השבילים בהרים, מתערבבים במאכלים על השולחן. אפרופו שרקנים, שמענו שחברת Mountain Lodges of Peru, שמדריכיה הובילו אותנו לפאצ’אמאנקה הזאת, מחזיקה, במסגרת הפעילות החברתית שלה באנדים, בית ספר עם חוות שרקנים צמודה, שנועדה לספק לילדים חלבון זמין לארוחות הצהריים. היה מעניין להבין שמנת הקינוח שגם היא לא היתה להיט, היא הממתק הכי נחשק של ילדי האנדים בעולמם נטול הנוטלה והמגנום דאבל שוקולד ונוגט.

בדרך נכנסנו עם המדריכים שלנו, אבל ויוהאן, למאפיה וקנינו כיכרות לחם קטנות לחלק לילדים בדרך, ששמחו לקבל אותן, כי כמו שהסביר יוהאן “אנחנו לא מביאים ממתקים ולא ממליצים על זה למטיילים שלנו כי אין בכפרים האלה רופאי שיניים”.

התגלה בקוסקו: העוף המושלם 

חזרנו לקוסקו אחרי נסיעה ארוכה ממאצ’ו פיצ’ו. היינו רעבים וג’ייק אמר “יש כאן את העוף בגריל הכי טעים שאני מכיר. אתם באים?”. ברור. לוס טולדוס (Los Toldos), שתי דקות הליכה מפלאזה דה ארמאס, היא מזללה פשוטה של מקומיים ותיירים. הצצה בתפריט מגלה שיש גם פסטות ומיני בשרים, אבל למה לנו. מרגע שנכנסנו למקום הזה היה ברור שעוף בגריל זה העניין. הרבע עוף, קנקן צ’יצ’ה, צ’יפס, חמוצים ובר סלטים פשוט וחופשי היו סוג של שלמות.  Los Toldos, רח’ Almagro מס’ 171 .

בשדה התעופה לקראת הטיסה הביתה ראינו ששף גסטון אקוריו הוציא ספר חדש – 60 מתכונים שאפשר להכין בבית. נחכה לתרגום לאנגלית.

8

הוציא עוד ספר. שף גסטון אקוריו

הוציא עוד ספר. שף גסטון אקוריו

עוד מהבלוג של איי לאב יו טרמינל

תצוגה מקדימה

אשה נעלה נעלה ברומא

פטיש שמטיש, אני אוהבת נעליים. ואיפה אנחנו מצטיידות, אחותי?! ברור שברומא. ומכל מעצבי הנעליים האיטלקיים, שמביאים שמחה לחיי, שלא לומר יופי, יציבה הגונה ותנועה זורמת על מדרכות העולם, יש אחד שהוא עילוי. אין לו מושג על קיומי אבל...

תגובות

פורסם לפני 3 months
תצוגה מקדימה

פייב אוקלוק עם חתולים בלונדון

אין אהבה כאהבתו של הבריטי לחתולו, ובאמפוריום החתולים של ליידי דינה מדובר ללא ספק באהבה גדולה, אבל גם בכישרון למנף אותה, להתפרנס ממנה ולהיטיב עם האהובים. זהו אתר חובה לכל אוהב חתולים, והוא נמצא ברובע...

תגובות

פורסם לפני 3 months
תצוגה מקדימה

פאשניסטות בהרי האנדים

מי אמר שרועה לא צריכה להתלבש יפה לעבודה. בכפרים, בשווקים ובין עדרי האלפקות בפרו גילינו פאשניסטות נפלאות וחגיגה של צבעים, בדים וכובעים.   עמדנו בכיכר של קוֹקֵקַאנְצָ'ה – כפר...

תגובות

פורסם לפני 4 months

תגובות

טופ 20 - בלוגי אוכל

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה