סיפורים מהקישקע - הבלוג של גלית דיאמנט

ד"ר סוס, סיפור בהמשכים. פרק שני.

לאחרונה הרביתי לא לשים לב. בתוך לופ מטורף של לחץ וחרדה, לא יכולתי לראות את המציאות ולא יכולתי לקרוא את הסימנים. היקום ניסה להגיד לי דברים, ולא הייתי מסוגלת להקשיב. חתרתי לתוצאה אחת, זו שהכרתי. לא שמתי לב שהיא כבר לא מתאימה לי. הפעם ספרייט לימד אותי לחשב מסלול מחדש, לדייק את הדרך ולהאמין בה, ובי.

גלית דיאמנט

28/12/2014


נוסעת בשביל הירוק. בחוץ ריח של גשם טרי שניתך על שדות שלא נגמרים. לוקח לי זמן עד שאני מבינה שלקחתי את הפנייה הלא נכונה. מתברברת עוד קצת, ומגיעה באיחור למקום אליו הייתי אמורה כבר לדעת איך להגיע. כל המצב הזה עושה אותי קטנה ונזופה. אבל מזכירה לעצמי שהיום אין לזה מקום. באתי ליהנות.

20141222_101309_800x450

גרשון ישר מבין עניין. מגיע אלי בשמחה, מכשכש בזנב, ואחר כך מלווה אותי לצריף של גל, מתיישב לידי ומתמסר לעיסוי שאני עושה לו בעורף . נקודת המוצא של גרשון היא שמחת היש ואהבה. איתו אף פעם לא ארגיש קטנה ונזופה. הנוכחות שלו תמיד מאפשרת לי להיות אני ולהרגיש בסדר עם זה.

ניגשת לספרייט, נותנת לו להריח את גב כף היד ליצירת אמון כמו שגל לימד אותי בפעם הקודמת, רק עושה את זה מספר רב מדי של פעמים. "פעם אחת מספיקה, אחרת הוא יתבלבל", מסביר לי גל, "וכשהוא מבולבל הוא לא יכול לתת בך אמון." אחר כך הוא מושיט לי את ראשיית הבית. "שימי אותה עליו, אבל לא בכוח", הוא מזכיר לי. "תציעי לו אותה, תאפשרי לו לקרב את הראש לתוכה, ורק אז." כשאני עושה בדיוק את מה שגל אומר, ספרייט סומך עלי ומשתף פעולה. הנה שוב בא הגלינג גלינג של האסימון שנופל, זה שאומר לי ששינוי לא יכול לבוא ממקום של כוח. חושבת על כל הכוח והנוקשות שהפעלתי על עצמי לאחרונה, באובססיביות חסרת תכלית, ושאולי הגיע הזמן לשנות גישה.

גל מבקש שאוביל את ספרייט מהאורווה לשוקת. "את צריכה לדעת בדיוק מאיפה את באה ולאן את הולכת.", הוא מסביר לי. אם לא תתכנני מראש את המהלכים שלך, אם לא תאמיני בעצמך, אם תפגיני חוסר ביטחון בדרך, ספרייט יקלוט ויתעכב.

מתברר שחמישים המטרים מהאורווה לשוקת רצופים בכל מיני משתנים מתערבים. ספרייט נעצר כל שתי שניות לנבור בכביש, להריח עשבים, לנשנש רגבים, מניקור ופדיקור. אני מבינה שלא שמתי לב להוראות. הייתי מכוונת לתוצאה, לא נתתי את הדעת לדרך.

הגשמים יצרו אצלו שכבה דביקה וקשה של בוץ וקשרים בתוך הפרווה הלבנה שלו. לוקחת את המברשת הקשה ומתחילה להבריש נגד כיוון הצמיחה. חשבתי שאני זוכרת את ההוראות. מתברר שלא. נזכרת שההברשה היא לא בדוך, אלא בסיבוב. מתקנת את עצמי. את בטוחה שסיימת? גל שואל, ומצביע על כל הג'יפה שנדבקה לספרייט לבטן. לא ראיתי אותה קודם. לא שמתי לב. מבינה שלפעמים צריכה להתבונן בדברים מזווית אחרת.

רוצה להבריש לו את הצד השני. פוחדת שאם אעבור מאחוריו, הוא ייבהל ויבעט בי. אז עושה את הדרך הקדמית הארוכה, עוקפת את השוקת ורק אז מגיעה ליעד. גל מראה לי שאם אניח יד על האחוריים של ספרייט, הוא ירגיש אותי ויסמוך עלי כשעבור מאחוריו, בדרך הקצרה. יש יותר מדרך אחת להגיע מחיפה לירושלים, אמרה לי פעם אישה חכמה . מבינה שיש לי הזדמנות ללמוד דרכים חדשות, יעילות יותר.

20141222_110059_800x450

אני מובילה את ספרייט לאזור הרכיבה. הדרך ארוכה בהרבה מההובלה הקודמת. הפעם אני שמה לב להוראות. אומדת את המרחק. מתכננת הגעה מדויקת לדרגש שבמרכז השטח. נושמת עמוק. מוציאה את הבטן. מתחילה להוביל. ספרייט לא נעצר אפילו פעם אחת.

ואז זכיתי לעלות עליו ולהתהלך איתו מעט. הגשם שהתחזק לא הפריע לי להוביל, בדיוק רב, מתוך מכוונות לדרך.

לאחרונה הרביתי לא לשים לב. בתוך לופ מטורף של לחץ וחרדה, לא יכולתי לראות את המציאות ולא יכולתי לקרוא את הסימנים. היקום ניסה להגיד לי דברים, ולא הייתי מסוגלת להקשיב. חתרתי לתוצאה אחת, זו שהכרתי. לא שמתי לב שהיא כבר לא מתאימה לי. הפעם ספרייט לימד אותי לחשב מסלול מחדש, לדייק את הדרך ולהאמין בה, ובי.

embedded by Embedded Video