טוב, אז יש לי היום יום הולדת!

כולנו מפזמים בכל יום הולדת "אין, אין חגיגה בלי עוגה", אז יש חגיגה! ויש עוגה! ויש כמה סיפורי יום הולדת שמשתלבים זה בזה. והיות שהעוגה היא עוקץ הדבורה, יש גם דבש, וגם עוקץ. כרגיל מוזמנים באהבה ובברכת מזל טוב

לכל מי שנבהל מהכותרת, ומרגיש שאולי פספס משהו, או מי שחלילה מיהר לעשות "לייק" מתוך חשש שהתבלבל, או רצה לצאת "בסדר" , ועכשיו הוא לא יודע מה לעשות, אל תרגישו לא נוח, מקסימום זה יעזור לכם להתחבר עוד יותר טוב למסופר בפוסט,  ולמבוכה שאחזה בי, אבל למה להקדים את המאוחר..?

אני בסך הכל ציטטתי  שורה משיר ששמעתי בילדותי, בביצועה של חוה אלברשטיין :  טוב, אז יש לי היום יום הולדת! טוב אז מה אם שכח, אז מה יש? בכל שתי דקות אישה נולדת, בכל שתי דקות נולד איש טיפש!  כשהייתי ילדה, לא הבנתי מה הסיפור של השיר , אך במהלך חיי הבוגרים , קרה לא פעם שכאבתי והתאכזבתי מברכת יום הולדת שלא הגיעה, או מצאתי את עצמי מנחמת מי שמחכה עד בוש ,ועד כלות לברכה שלא מגיעה. ברכת יום הולדת  מהורה, מילד, ממכר, ממחבר, מאח או מאחות. כן,זה קרה וקורה לכולנו, לפעמים משכחה פשוטה, ולפעמים משכחה "מורכבת" . כמה כואב לקבל שפע ברכות נפלאות ומשמחות מכל העולם, ולספור דווקא את אלו שלא הגיעו. אבל הסיפור שלי הפעם, הוא על ברכת יום הולדת שכן קיבלתי ובגדול, וגרמה לי לא מעט מבוכה, אם כי היא בהחלט הגיעה לי, גם הברכה, וגם המבוכה.

לפני לא הרבה שנים, ודי הרבה קילוגרמים, עברתי כמה שנים קשות  בהן בעיקר התביישתי וכאבתי על פשעים שמעולם לא פשעתי, וחטאים שמעולם לא חטאתי. זה כאב, גם בגוף וגם בנפש. וכך בבוקר יום ההולדת שלי, שהיא ה -24 לאוגוסט (והנה נתתי הזדמנות לכל מי שלרגע הרגיש מבולבל את המועד המדויק, וגם למי שלא ידע, את ההזדמנות לדעת ולזכור, כי זה ממש בקרוב כאן)   בעלי, (נורא מצחיק לקרוא לזאב "בעלי", אבל הוא בעלי)  תמיד זוכר, כי זה במקרה (ממש במקרה) גם יום הנישואים שלנו, מה שמבטיח שלא ישכח, כי זה שני מועדים יחד, אז גם הסיכון בשכחה גובר, וגם הצמצום מאפשר…

אז קמתי בבוקרו של ה- 24 לאוגוסט ההוא, חושבת איך בכל זאת נחגוג ונציין את היום, כי חגיגות, צריך לייצר, העצב מגיע בעצמו, ובמקום לצאת  לבילוי כלשהו, הגעתי אל הרופאה לקבל עוד משככי כאבים. אומרת בחיוך מנחם לבעלי, תוך כדי ניסיון לנחם את עצמי : "זה לא נורא, לפעמים יום הולדת זה רק תאריך על הלוח , עוד נחגוג! " ואתם יודעים איך זה, הימים חולפים, כמעט שנה עוברת, ופתאום אני קמה בוקר אחד ורואה שהנה הגיע בוקרו של ה-24 ליולי, מה שאומר, שבפעם הבאה שיהיה 24 לחודש זה יהיה באוגוסט, וזו כבר תהיה יום ההולדת הבאה, והקודמת טרם נחגגה.

טלפנתי אליו למשרד ואמרתי לו:  "אתה זוכר שאמרנו אז שנחגוג בהמשך , אז צריכים לעשות את זה היום, אחרת, כבר לא נחגוג."  "הכל טוב ויפה" הוא אמר לי," אפילו אשמח , אלא שיש לי רצף של פגישות וישיבות חשובות עד תשע בערב, רק אז נוכל לצאת". "אין בעיה"  אמרתי לו, העיקר הכוונה, חוגגים היום בקטנה. עוד חודש, נחגוג בגדול.

 מאז שהעיר הגדולה התקרבה אלינו בצעדי ענק , בדמותו של הקניון ברמת ישי, זה נורא פשוט, עד עשר הכל פתוח, יש לנו שעה. התחלנו להסתובב מהר, לפני שייסגר, והוא הציע לקנות לי זר פרחים. "עזוב", אמרתי לו, "בקטנה", הוא התעקש, והתפשרנו  על ורד אחת אדומה. נכנסנו לחנות כלי בית שטרם נסגרה, וקניתי כמה מגבות מטבח שרציתי מזמן , וכשהמוכרת שאלה:  "לך? או לארוז למתנה?", אמרתי: זה אמנם מתנה לי, אבל אין צורך שתארזי,  ככה זה בקטנה.

IMG-20160724-WA0003_908x1024

אחרי שסגרנו את כל החנויות, נכנסו לבית הקפה "לנדוור" שהוא הכי תל אביב בעמק, ותכף תשמעו עד כמה, והזמנו מתוך התפריט ארוחת ערב קטנה. סיימנו את הארוחה, והרגשתי ממש מאושרת , הנה חגגתי בקטנה, העיקר הכוונה, ולא פספסתי את היום הולדת ההיא. "לא" הוא אומר לי, "עכשיו את צריכה לבחור קינוח, יום הולדת אמרנו" לאחר שידולים רבים, הסכמתי לבסוף שנחלוק קינוח, והוא ממשיך:  "עכשיו אני מבקש גם זיקוק עליו, יום הולדת זה יום הולדת!" נחוש, אמרנו?  טוב אמרתי, בלית ברירה,יהיה זיקוק קטן על העוגה, לא נורא, אעמוד בזה. אמרתי, ולא הבנתי מה הבאתי על עצמי. אתם יודעים, כמו בתל אביב, וממש לא כמו בעמק שהכרתי, פתאום נעשה קצת חושך בבית הקפה, לרגע חששתי לשלומה של מערכת החשמל, אחר כך נפסקה המוזיקה הרגילה, ובין רגע  התנגן במערכת ההגברה של המסעדה כולה שיר יום הולדת עליז וקופצני. אבוי לי,  זה לא נגמר בזה , תוך רגע ארבעה או חמישה מלצרים מפזזים ומרקדים לעומתי עם העוגה, שעליה מתנשא  הזיקוק ושרים לכבודי, "הפי בירסדיי טו יו" , ואני כבר לא יודעת איפה להניח את עצמי. ותוהה איך עוצרים את הסיפור הזה. מה כבר רציתי? למה הסכמתי? ולאן נפלתי?

IMG-20160724-WA0001_576x1024

אתם חושבים שבזה נגמרה החגיגה? מה פתאום! בחורה נחמדה מנהלל, שאנחנו ביחסי ידידות,  אומרות יפה שלום ברחוב כשמתראות פעם בחצי שנה, גרנו תקופה בשכנות, גידלנו ילד או שניים באותה קבוצת גיל, שישבה אף היא בבית הקפה עם כמה מחברותיה  "קפצה על החגיגה", ניגשה אל שולחני, התרגשה, נישקה, חיבקה ובירכה. לא רק היא ניגשה, גם לקוח של בעלי ניגש, מישהי שלמדה איתי פעם חייכה בחביבות לעומתי . המוזיקה קולנית,כל הסועדים מתבוננים בי ומצטרפים לשירה,  ואני חושבת, מה יותר נכון עכשיו לעשות, לזרום ולחייך, או לתת הסברים ו"דיוקים היסטוריים לא רלונטים" . אתם יודעים, בגילי המתקדם, חודש לכאן או לכאן, מה זה באמת משנה. ולך תצעק את זה מבעד למוזיקה הרועשת. בקיצור, הבנתם. כמו שאמרתי מזמן לילדי, כשאתה מתחיל עם שקר, אין לך מושג לאן הוא יוביל אותך. הכי פשוט, זה באמת, להגיד את האמת.

כחודש אחרי, כמה ימים לאחר מועד הולדתי האמיתי, יצא לנו לשבת יחד סביב שולחן אחד בחתונה בכפר. חברה משותפת ברכה אותי בקול רם לכבוד יום ההולדת, ואני לוחשת  לה:  "ששש….אל תברכי בקול רם כי ההיא בטוחה שזה היה לפני חודש…"  ומספרת לה בשקט את כל הסיפור.  לא מזמן, באירוע של הכפר, יצא שעמדנו שלושתנו ושוחחנו, החלטתי שזה רגע האמת להתוודות על האמת , לשמחתי מיד זכיתי לצחוק גדול, ולעוד חיבוק ונשיקה של מזל טוב.

בשבוע שעבר, היתה לזאב יום הולדת. עוד לא מספר עגול, אנחנו "רק" בני 59 (הוא כבר כן, אני עוד לא..) יומיים לפני המועד , הוא נפל ושבר את היד וזה כאב, בתוספת העובדה שהבן נשאר שבת בצבא,   ממש לא היה לנו מצב רוח לחגיגות , אז שוב, הצעתי שנציין בקטנה, בעיר הגדולה, רמת ישי, הפעם ב"אווה ובתיה". הוא לא הסכים בשום אופן לשתף פעולה עם רצוני בזיקוק על המאפה, למרות שקרצתי למלצרית כמה פעמים, כנראה ידע לאן מתפתח סיפור שמתחיל עם זיקוק אחד קטן…

IMG_20180708_114355_1024x768

השבת, באיחור של שבוע, תוך שאנו מתרגלים ומתרגלים את "שגרת הגבס" חגגנו בשמחה עם כל הילדים. כי כמו שאמרנו: לפעמים, התאריך הוא רק תאריך.

אז לכל  מי ששואל ותוהה מה גרסת האמת  מאחרי היד המגובסת, נשבעת לכם שזה לא בגללי, וגם לא בגלל הנכדה החדשה , זו המדרכה ליד המספרה …תאמינו לי, זו האמת! אם אתם עוד מאמינים לאמת שלי.

IMG-20180714-WA0004_1024x677

מזל טוב ויום הולדת שמח לזאב! כן נזכה לשנה הבאה, ולעוד רבות וטובות אחריה!

___________________________________

השיר המוזכר של חוה אלברשטיין הוא: תפילת יום הולדת.

והעוגה, היא  "עוקץ הדבורה" עוגת ההשווצות שלי, שתמיד מצליחה.(אולי עוד נשארה חתיכה במזכירות נהלל…כל הקודם זוכה)

1meyrav2
מירב מנהלל, בה נולדתי לפני כ -60 שנה , ובה אני מתגוררת היום עם משפחתי. משלבת בכתיבתי זיכרונות תובנות וסיפורים , מהווה ומהעבר האישי והפרטי, כמו גם הכללי ציבורי. מנסה לרקום בדברי, כמו בבדי צירופים מיוחדים, ושמו של הבלוג, נגזר משם מותג העיצוב שלי המוכר כ"בדים מדברים". לצד העיצוב והכתיבה עוסקת בהוראה תומכת ומתקנת דרך הכנה לבגרות במקצועות ההיסטוריה, התנ"ך והאזרחות.