inbal343 - הבלוג של ענבל

האופרה הישראלית - לה רונדינה

אופרה בשבילי זה זכרונות מסבתא. עדיין יש לי משקף אופרה מיוחד שלה על השידה בחדר השינה. היינו יושבות ביחד כשהייתי ילדה וצופות באופרות בטלויזיה, ולפני מספר שנים אפילו לקחתי אותה לאופרה הישראלית לראות את יוליוס קיסר ליום הולדתה והיא התרגשה כמו ילדה קטנה. לא יצא לי לראות הרבה אופרות בחיים מחוץ למסך הקטן, למעשה רק […]

ענבל

17/01/2015


אופרה בשבילי זה זכרונות מסבתא. עדיין יש לי משקף אופרה מיוחד שלה על השידה בחדר השינה.

היינו יושבות ביחד כשהייתי ילדה וצופות באופרות בטלויזיה, ולפני מספר שנים אפילו לקחתי אותה לאופרה הישראלית לראות את יוליוס קיסר ליום הולדתה והיא התרגשה כמו ילדה קטנה.

לא יצא לי לראות הרבה אופרות בחיים מחוץ למסך הקטן, למעשה רק 3 פעמים. האחת איתה, השניה לפני קצת למעלה מחצי שנה (לה טרוויאטה) בונציה ואתמול את לה רונדינה באופרה הישראלית.

למטרת גילוי נאות אגיד כאן שזה היה בהזמנת האופרה לליל בלוגרים ולא שילמתי. אך עדיין אנסה להיות אובייקטיבית עד כמה שניתן.

הם סיפקו לנו חוויה מאוד מעניינת ומיוחדת שבה נכנסנו דרך כניסת האומנים, שם הראו לנו את הקרביים של המכונה. הסבירו לנו לגבי כמות האנשים העצומה הדרושה על מנת להרים הפקת אופרה (בין 350-750) הראו לנו את מחסן התחפושות המהמם (אם היו סוגרים אותי שם לשבוע הייתי נהנית כמו ילדה קטנה!) את חדרי האיפור מהם נובעים קולות הסולנים המתאמנים בזמן שמאפרות שוקדות על כל שערה ושערה. אפילו לקחו אותנו אל הבמה והפתיעו אותנו כשפתחו את המסך ומצאנו את עצמנו עומדים מול קהל שבדיוק שמע הרצאה!

אין לי בדיוק אך לתאר את התחושה הזאת, למרות שלא דיברנו ובטח שלא הצגנו שום דבר, רק להסתכל על האולם מנקודת המבט הזאת גורמת ללב לפעום בקצב מטורף. הידעתם שזמרי/ות האופרה לא משתמשים בשום הגברה למעט הקול הטבעי שלהם שנישא ברחבי האולם הענק?

לאחר מכן נתנו לנו לשוחח מעט עם אחת הסולניות - הילה בג'יו המהממת, והצנועה להפליא בשביל כוכבת מוכשרת שכמותה. דנו בשינויים שעברו על האופרה במהלך הזמן, כיצד הפכה יותר ויותר תובענית, ומסולניות שמנות שתפקידן היה לעמוד במקום ולשיר אחת הדרישות היא פתאום מראה מסויים, היא אפילו ציינה בצער שלפעמים מוותרים על סולניות יותר מוכשרות למען כאלו שדומות יותר לדוגמנית (לאו דווקא באופרה בישראל אלא בכלל כטרנד בעולם) וכיצד התלבושות שבעבר היו יותר כבדות ועמוסות,  שכן הסולנים עמדו ושרו בלבד,  כיום יותר קלילות ונדרש יותר לרוץ, לשחק וכן הלאה.

אחד הדברים היותר מדהימים באופרה זה להסתכל לאו דווקא על הכוכבים אלא על מרחב הבמה. אני באופן נדיר מסתכלת על הכתוביות (שהרי הזמרים שרים באיטלקית) מכיוון שאודה בזה, לרוב העלילה בפני עצמה לא מרתקת ואפילו לא משנה, אופרה באה להעביר מוזיקה ורגשות ולאו דווקא סיפור כזה או אחר.  אז אני מסתכלת על התזמורת, על הבמה-  שבה, בזמן שהסולן או הסולנית שרים מערכון כזה או אחר שיכול לקחת גם דקות או עשרות דקות ארוכות, יש מאחוריהם לעיתים עשרות שחקנים שזזים ורוקדים או אפילו משמשים כניצבים בבית קפה ואם היית רואה אותם ברחוב היית בטוח שהם באמת מנהלים שיחה מאחוריהם. זו האופרה בשבילי, התלבושות, התפאורות המשתנות, ההדר, הכבוד הניתן למוזיקה, הכישרונות הנדירים העומדים על הבמה.

כל בית אופרה שונה, בזמן שלא ראיתי המון אופרה ביקרתי בבתי אופרה שונים ואפשר להרגיש את גילם אפילו מהמבנה ומההפסקה. בבית האופרה בונציה הכול עתיק יותר, ישן יותר, שטיחים אדומים, שיש ועיטורי זהב, על התקרה של האולם והתאים מצויירים מלאכים שכל אחד שונה, בהפסקה אין במזנון מכונת קפה אלא שמפניה ויינות. באופרה הישראלית הכול חדיש יותר, ובזמן שדווקא אהבתי מאוד את האומנות ואת התחושה של מה שראו הקירות של ונציה, גם פה אהבתי דברים שונים, את השמירה המדוקדקת על הניקיון, את האולם החדיש עם האקוסטיקה המהממת, אפילו מקומות הישיבה בנויים בצורה פחות מסורתית אך כזאת שנותנת זווית ראיה הרבה יותר טובה של הבמה.

בזאת אסיים ואודה לאופרה הישראלית על המתנה הקטנה שנתנו לי ביום גשום אחד.

ולכם - נתראה באופרה!